פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
7215/14
לפני:
כבוד השופט נ' הנדל
המבקשת:
ביטום תעשיות פטרו כימיות בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. ניקולאי שברצ'ר
2. קלבדיה שברצ'ר
3. יורי שברצ'ר
4. סבטלנה שברצ'ר
5. אלה רזניק
6. יפים רזניק
7. בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ
8. בנק מזרחי טפחות בע"מ
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי
חיפה בתיק הפ
014436-06-14
בשם המבקשת:
עו"ד מיטל תורג'מן-כהן
בשם משיבים 6-1:
עו"ד חגית סימסולו-רוזן
בשם משיב 7:
עו"ד מוחמד ביאדסה
בשם משיב 8:
עו"ד משה שפורן
החלטה
מונחת לפניי בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (ה"פ 14436-06-14, כב' השופט ד"ר מנחם רניאל ), לפיה עוכבו ההליכים בתיק כנגד משיבים 6-1 עד לסיום ההליכים בתיק אחר המתנהל בבית המשפט המחוזי בתל אביב (להלן: משיבים 6-1 ו- ההליך האחר ).
1.
משיבים 6-1 שעבדו את מלוא זכויותיהם בשני נכסי מקרקעין שבבעלותם (להלן: הנכס הראשון , הנכס השני וביחד - הנכסים ) לטובת המבקשת. הלה הגישה המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי בחיפה, במסגרתה ביקשה להורות על רישום משכנתאות בדרגה שנייה על הנכסים לטובתה ומימוש המשכנתאות בגין חוב שהמשיבים חבים כלפיה, על פי טענתה (להלן: החוב הנטען ). משיבים 6-1 הגישו בקשה לעיכוב הליכים ולהארכת מועד להגשת תשובתם להמרצת הפתיחה (להלן: הבקשה לעיכוב הליכים ). זאת בשל העדר המצאה כדין וקיומו של הליך תלוי ועומד, הוא ההליך האחר.
משיב 8 להמרצת הפתיחה, בנק מזרחי טפחות בע"מ (להלן: בנק המזרחי ), השאיר לשיקול דעת בית משפט קמא את הסעד בדבר רישום משכנתא מדרגה שנייה על הנכס הראשון, ובלבד שלא יהיה בכך כדי לפגוע בזכויותיו. משיב 7 להמרצת הפתיחה, בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ (להלן: בנק הפועלים ), טען כי יש למחוק את המרצת הפתיחה על הסף ולגופה. זאת בין היתר בשל חוסר ניקיון כפיים של המבקשת ואי קבלת הסכמת בנק הפועלים, שמדיניותו היא שלא להתיר רישום משכון נוסף לשעבוד הנכס השני. המבקשת הגישה תשובה לתגובת המשיבים כולם.
2.
בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה לעיכוב הליכים (להלן: החלטת עיכוב ההליכים ). נקבע כי המבקשת לא ביצעה המצאה כדין של המרצת הפתיחה למשיבים 6-3 – שאינם מתגוררים בארץ מזה שנים. עיקר ההחלטה היה כי יש מקום לעכב את ההליכים לנוכח הקשר בין הפלוגתאות בהליך של המרצת הפתיחה ובהליך האחר. החלטה זו היא במוקד הבקשה למתן רשות ערעור דנא.
להשלמת התמונה יצוין כי ביום 29.9.2014 ניתן פסק דין על ידי בית משפט קמא (להלן: פסק הדין ). במסגרתו נקבע כי אין מקום לרישום משכנתא בדרגה שנייה על הנכס הראשון, על אף הסכמת בנק המזרחי, לנוכח החלטת עיכוב ההליכים ומשעה שמשיבים 6-3 לא זומנו לדין ולא התאפשר להם להביע עמדתם. עוד נקבע בפסק הדין כי הסכמת בנק הפועלים לרישום משכנתא נוספת על הנכס השני לא התבקשה על ידי המבקשת וממילא לא ניתנה על ידי בנק הפועלים, ואין בכך משום חוסר תום לב מצידו. מדובר בפסק דין חלקי, המתייחס לבנק המזרחי ובנק הפועלים בלבד. על פסק הדין ועל החלטה אחרת, שקדמה להחלטת עיכוב ההליכים, הגישה המבקשת ערעור (ע"א 7788/14).
3.
לטענת המבקשת, היא המציאה את המרצת הפתיחה כדין. נטען כי משיב 1 קיבל את כתבי בי-הדין גם עבור המשיבים האחרים, כמורשה מטעמם, והעביר אותם לידיעתם. לעניין עיכוב ההליכים, נטען כי בית המשפט קמא לא נתן דעתו לכך שבמסגרת המרצת הפתיחה התבקש גם סעד מקדמי למימוש המשכנתאות – הוא הרישום, שנועד למנוע דיספוזיציה בזכויות שאמורות לשמש כבטוחות. בנוסף, נטען כי התביעה בהמרצת הפתיחה היא לפי שטרי המשכנתא בעוד התביעה בהליך האחר היא לנזקים נטענים לפי "עסקת היסוד". שטרי המשכנתא נועדו לתת למבקשת יתרון נפרד ועצמאי, שאינו תלוי בטענות או תביעות אחרות.
משיבים 6-1 מתנגדים לבקשה. לטענתם, הם ערבים לחובותיה של חברה אחרת (להלן: החברה ) בגין הסכם הפצה בינה לבין המבקשת. הפרתו הנטענת של הסכם ההפצה על ידי המבקשת היא מהותו של ההליך האחר, ובמסגרתו אף התבקש סעד כספי שהועמד לצרכי אגרה על סכום של 2.5 מיליון ש"ח. ערבותם של משיבים 6-1 להסכם ההפצה היא בהתאם לשטרי משכנתא משנת 2009, שאותם חפצה המבקשת לממש במסגרת המרצת הפתיחה. עוד נטען כי משיבים 6-3 הם תושבי חוץ ולכן נדרש היתר המצאה.
בנק המזרחי הגיש הודעה מטעמו, לפיה אינו מתנגד למתן רשות ערעור ולדיון בתיק זה במאוחד עם הערעור שהגישה המבקשת על פסק הדין. בנק הפועלים הטעים כי החלטת עיכוב ההליכים – מושא הבקשה למתן רשות ערעור – כלל לא נוגעת אליו. לפיכך התבקשה מחיקת הבקשה על הסף כנגד בנק הפועלים, וכן חיוב המבקשת בהוצאותיו.
3.
לאחר עיון בחומר, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. לעניין ההמצאה, קבע בית המשפט קמא כי לא הוכח שמשיב 1 הוא מורשה של משיבים 6-3 או מורשה על המקרקעין, גם אם בסופו של דבר העביר את המסמכים לידיהם. איני סבור שנפל פגם מהותי בקביעה זו המצדיק התערבות בהליך זה, ובמיוחד כך משעה שלא זו הייתה עיקר החלטת עיכוב ההליכים – כפי שצוין בה במפורש – כי אם קרבת הפלוגתאות בשני ההליכים.
סמכותה של הערכאה הדיונית לעכב בירור תביעה כאשר קיים הליך תלוי ועומד המעורר שאלות דומות הינה סמכות שבשיקול דעת. על בית בית המשפט להביא בחשבון את זהות השאלות השנויות במחלוקת, זהות בעלי הדין, יעילות הדיון, חיסכון במשאבים ובכללם בזמן שיפוטי, הימנעות מהכרעות סותרות ומאזן הנוחות (רע"א 1129/15 GBES Ltd נ' אנגל משאבים ופיתוח בע"מ (10.5.2015)).
בענייננו, החוב הנטען שברקע המרצת הפתיחה מורכב משני אלה: (א) סכום שהחברה חבה למבקשת ושקוזז על ידי החברה בהליך האחר (ב) הוצאות משפט בהליך האחר. באשר לסכום הראשון – אמנם ייתכן כי הקיזוז נעשה שלא כדין, ואולם השאלה לא תיוותר ללא מענה, אלא תוכרע בהליך האחר. אין הצדקה לבזבוז משאבים על ידי בית המשפט קמא בהליך המרצת הפתיחה בטרם תוכרע שאלה זו – ואחרות – בהליך האחר, והדבר אף עלול להביא לתוצאה לא רצויה של החלטות סותרות. לעניין הסכום השני, עולה התמיהה שהביע גם בית משפט קמא, כיצד זה המבקשת משוכנעת כי תזכה בדינה בהליך האחר באופן שיחייב את משיבים 6-1 לשלם את הוצאותיה, וכיצד ידעה להעריכן. עוד יש לציין בהקשר זה כי לבקשת המבקשת, הופקד סכום של 125,000 ש"ח בהליך האחר להבטחת הוצאותיה. בנסיבות אלה, הבקשה למימוש הנכסים מקדימה את זמנה ואינה במקומה.
אמנם, במסגרת המרצת הפתיחה התבקש גם סעד רישום הזכויות. ואולם ממכלול החומר עולה כי סעד הרישום לא התבקש אלא לשם מימוש הנכסים. מימוש זה, בתורו, נועד להבטיח את תשלום החוב הנטען – הקשור קשר הדוק
להליך האחר ולתוצאותיו. הפסיקה קבעה כי על מנת לעכב הליך בשל הליך אחר התלוי ועומד, העילות צריכות להיות זהות – אך מדובר בזהות מהותית, ולא בזהות פורמאלית או דווקנית. "אין זה הכרחי, שתהיה חפיפה מוחלטת בין כל העניינים העשויים להידון בשתי התובענות. העיקר הוא, כאמור שבשתיהן עומדת לדיון אותה סוגיה מהותית" (ע"א 9/75 אל-עוקבי נ' מנהל מקרקעי ישראל , פ"ד כט(2) 477, 481 (1975)). בענייננו, ביסוד שני ההליכים עומד הסכם ההפצה וערבות משיבים 6-1 לו.
עוד יש לזכור, כי בסופו של יום מדובר בהחלטה דיונית-ניהולית. כאמור, בכגון דא מסור לערכאה המבררת שיקול דעת – ואף שיקול דעת רחב. צידו השני של המטבע הוא כי בית משפט זה, כערכאת ערעור, לא יתערב בשיקול דעת זה אלא במקרים חריגים (ראו, למשל, רע"א 1377/14 אלימלך לאוניד נ' מדינת ישראל (1.5.2014)). מקרה זה אינו נמנה עליהם. החלטת עיכוב ההליכים אינה מגלה טעות המצדיקה התערבות בה, לא כל שכן מתן רשות ערעור. בקשה למתן רשות ערעור כשמה כן היא. אין ערעור בזכות. נדרש להצביע על נימוק משפטי המצדיק להעניק רשות ערעור מקום בו הדין אינו מקנה זכות ערעור. בראייה זו לא מצאתי כי המבקשת עמדה בדרישה זו.
הבקשה נדחית. המבקשת תישא בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד של משיבים 6-1 בסך של 10,000 ש"ח.
ניתנה היום, י"ח בתמוז התשע"ה (5.7.2015).
ש ו פ ט