רע"א 7224/08 ציפורה פרידנברג נ. אשר ליסטר

1.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ( כב' השופטת נ' אחיטוב ) מיום 13.8.08 בבש"א 11664/08. במסגרת החלטה זו שינה בית המשפט הנכבד קמא חלק מן הדרישות שנקבעו על ידו בתאריך 18.5.08 כתנאי למתן עיכוב ביצוע פסק דינו (שניתן ביום 30.3.08, במסגרת ת.א 88/98 וב - ת.א 2755/99), אך סירב לשנות חלק אחר מן הדרישות שהושתו.

הרקע לבקשה

2.

בין הצדדים התקיימו בשנת 1994 מגעים, שעניינם היה ברכישת מגרש לצורך הקמת מלון, ונחתמו מספר הסכמים באותו עניין. היזמים - המשיב 1 (להלן: ליסטר ) ושותפו (להלן: חכם ) ביקשו, במסגרת אותם מגעים, לרכוש את זכויות המבקשת 3, חברת סאנסי אילת מפעלי תיירות בע"מ (להלן: סאנסי ), במקרקעין הידועים כמגרש 905 בגוש 40005 באילת. המבקשת 1 (להלן: ציפורה ) היתה בתקופה הרלוונטית בעלת מניות, דירקטורית ומנהלת בסאנסי. המבקש 2 (להלן: אמיר) הוא בנה של ציפורה, והיה מעורב בניהול סאנסי בתקופה הרלוונטית.

במסגרת המגעים בין הצדדים, העבירו ליסטר וחכם (להלן ביחד: היזמים ) סכומי כסף למבקשים, או למי מהם. מהות העברת סכומי הכסף ופרשנות המסמכים שנלוו לאותן העברות, הן השאלות שעמדו במרכז שתי התביעות הנ"ל שהוגשו לבית המשפט הנכבד קמא, וזאת משלא יצאה העסקה המתוכננת אל הפועל. יש לציין כי בין המבקשים לבין חכם נחתם הסכם פשרה, ועל כן עניינו של חכם לא נדון במסגרת התביעות בבית המשפט הנכבד קמא.

3.

לאחר בחינה מקיפה של מכלול טענות הצדדים, קבע בית המשפט הנכבד קמא, בין היתר (בסעיף 37 לפסק הדין) כך:

א.

היזמים הלוו לאמיר ולציפורה באופן אישי סכום של 240,000 דולר, מתוכו הלווה להם ליסטר 140,000 דולר. תנאי ההלוואה סוכמו בין הצדדים והועלו על הכתב במסגרת "דף הוראות בלתי-חוזרות".

ב.

התנאים המזכים את היזמים בשחרור הסכם ההלוואה ושטר החוב לידיהם (מעטפה 2 לפי דף ההוראות) התמלאו.

ג.

הזכאות להשבת ההלוואה עומדת למלווה – ליסטר, כנגד הלווים – אמיר וציפורה.

לפיכך חייב בית המשפט קמא את אמיר וציפורה, ביחד ולחוד, בתשלום סכום הקרן – 140,000 דולר, כערכו בשקלים ביום מתן פסק הדין, בתוספת ריבית לאותו סכום מיום 16.8.95, כפי שנקבע בהסכם ההלוואה – דהיינו: ריבית פיגורים בשיעור הריבית הנהוג ביום מתן פסק הדין באחד מחמשת הבנקים הגדולים בישראל, לפי שיקול דעתו של ליסטר, על חריגות מאשראי מוקצב בחשבון חוזר דביטורי (בשקלים חדשים) – בתוספת ריבית בגובה 20% רק ביחס ל-14 היום הראשונים לאחר יום 16.8.95. כן חויבו אמיר וציפורה בתשלום פיצויים מוסכמים בסך 58,333 דולר, כערכם בשקלים חדשים ביום מתן פסק הדין, בתוספת ריבית והצמדה כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל. עוד חויבו המבקשים בתשלום שכר טרחת עורכי דין והוצאות משפט לטובת ליסטר (הכל כאמור בסעיף 38 לפסק הדין).

הבקשה לעיכוב ביצוע

4.

המבקשים הגישו לבית המשפט קמא בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור, אשר היה בכוונתם להגיש, והוגש בינתיים לבית משפט זה (ע"א 4296/08). בית המשפט הנכבד קמא נעתר לבקשה לעיכוב ביצוע, אך התנה את מתן עיכוב הביצוע בתנאי, שנוסח בהחלטה מתאריך 18.5.08 כך (ההדגשה אינה במקור):

"בשל מצבו הכלכלי של התובע וגובה הסכום שנפסק, ניתן צו עכוב בצוע עד החלטה אחרת, ובתנאי שסך של מיליון שקל (1 מליון) יופקדו תוך 30 יום אצל ב"כ התובע אשר יחזיקם בנאמנות ויעבירם לתובע רק לאחר תום הערעור ובהתאם לתוצאותיו".

5.

לאחר מתן החלטה זאת, הגישו המבקשים בקשה נוספת לבית המשפט קמא, שכותרתה: "בקשה להמרת תנאים לעיכוב ביצוע". במסגרת בקשה זאת ביקשו כי התנאי של הפקדת סך של מיליון ש"ח יומר בעיקולים שהוטלו על נכסי הנדל"ן של המבקשים, במסגרת הליכי הוצאה לפועל שהחל בהם ליסטר על פי פסק הדין, אשר שווים גבוה בהרבה מאותו סכום שעיכוב הביצוע הותנה בו, ובעיקול שהוטל, במסגרת הליכי הוצאה לפועל מטעמו של ליסטר, על קופות גמל השייכות לאמיר בסך של 500,000 ש"ח. לחלופין ביקשו כי בית המשפט יורה על הסרת העיקולים שהוטלו על נכסים אלה, על מנת שיוכלו להעמידם כבטוחה להלוואה שייטלו לצורך גיוס סכום הכסף הנדרש.

ביום 13.8.08 החליט בית המשפט הנכבד קמא להפחית את הסכום, אשר המבקשים נדרשו להפקיד כתנאי לעיכוב ביצוע פסק הדין לסכום של 500,000 ש"ח, לאור העובדה (כך נכתב באותה החלטה) כי עוקל בינתיים סכום נוסף של 500,000 ש"ח.

6.

על ההחלטה הנ"ל מתאריך 13.8.08 הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני. יחד עם בקשת רשות הערעור הוגשה גם בקשה לסעד זמני, במעמד צד אחד, אשר יורה על עיכוב כל הליכי ההוצאה לפועל הננקטים לאכיפת פסק דינו של בית המשפט קמא, וזאת עד להכרעה בבקשת רשות הערעור.

בתאריך 17.9.08 החלטתי לדון בבקשה כבעיכוב ביצוע, בהיותה מופנית כנגד החלטת בית המשפט הנכבד קמא, אשר עיכב את ביצועו של פסק הדין, אך התנה את עיכוב הביצוע בתנאי. אציין, עם זאת, כי קיימים חילוקי דעות בפסיקה בשאלה האם החלטה מסוג זה מהווה מעין "היעתרות חלקית" של בית המשפט קמא לבקשה לעיכוב ביצוע, הפותחת את הפתח להגשת בקשת עיכוב ביצוע לערכאת הערעור, או שמא מדובר למעשה בהיעתרות לבקשת עיכוב הביצוע, באופן שאינו מאפשר הגשת בקשה נוספת לעיכוב ביצוע לערכאת הערעור, ומחייב הגשת בקשה לרשות ערעור. אין אני מוצא צורך להכריע בשאלה זאת במקרה שלפנינו, משאין בכך כדי להשפיע על החלטתי בנוגע לבקשה לגופה.

טענות המבקשים

7.

לטענת המבקשים, שגה בית המשפט קמא, כאשר במסגרת החלטתו בעניין המרת התנאים לעיכוב הביצוע, לא נתן משקל ראוי לנתונים שהובאו בפניו ביחס לשווים של נכסי הנדל"ן שעוקלו על ידי ליסטר. כמו כן, טוענים המבקשים כי במסגרת אותה החלטה, התעלם בית המשפט קמא מטענותיהם בעניין חוסר יכולתם לגייס את הסכום הנדרש, בשל העיקולים שהוטלו על נכסיהם, כחלק מהליכי ההוצאה לפועל שנקט ליסטר. לטענתם, הם ניצבים בפני מעגל קסמים – מחד על פי החלטת בית המשפט הנכבד קמא, העיקולים על נכסי הנדל"ן אינם משמשים כערובה לעיכוב ביצוע פסק הדין, ומנגד אין ביכולתם לגייס את סכום הערובה הנדרש, לאור אותם עיקולים, שמונעים לקיחת הלוואות המובטחות בשעבודים על נכסים אלה. עוד טוענים המבקשים כי הקביעה לפיה עליהם להפקיד סכום של 500,000 ₪, בנוסף לנכסים שעוקלו, אינה סבירה, אינה מידתית, ויש בה כדי לסכל למעשה את ההחלטה על עיכוב הביצוע.

תשובת המשיב 1

8.

לטענת ליסטר, יש לדחות את הבקשה, בהיותה חסרת בסיס עובדתי, או משפטי. לשיטתו, אין מקום לשנות מהחלטת בית המשפט קמא, אשר עיכב ביצוע פסק דין כספי, זאת תוך שהוא חורג מהכלל המשפטי הנוהג בנושאים אלה, מה גם שלאחר מכן הוא עוד נענה לבקשה להמיר את התנאי שנקבע לעיכוב הביצוע והפחית הסכום שנקצב בו. טיעוניהם של המבקשים הועלו כבר בפני בית המשפט הנכבד קמא, אשר בחן אותם, ואין מקום, כך טוען ליסטר, לבחון אותם שוב. כן טוען ליסטר כי המבקשים לא הביאו כל ראיה להוכחת המאמצים שעשו להשגת הכספים. הוא טוען גם כי המבקשים נמנעים מלפרט לגבי נכסים אחרים הנמצאים בידם, כמו גם לגבי משכורתו של אמיר, שהוא רופא במקצועו. ליסטר מוסיף ומעלה טענות בנוגע לנכסים ספציפיים של המבקשים והשימוש שהם עושים בהם.

כן טוען ליסטר כי המבקשים השתהו בהגשת הערעור על פסק הדין ובהגשת הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין וגורס כי השתלשלות המהלכים, אשר המבקשים נוקטים בהם מעידה על כוונתם להתחמק מן התשלומים שהושתו עליהם.

דיון והכרעה

9.

דין הבקשה להידחות. למבקשים אמנם טענות כבדות משקל לגבי היקף החיוב שהושת עליהם במסגרת פסק הדין (במיוחד לגבי הריבית בה חויבו והפיצויים המוסכמים) ואולם עד כה הם לא טרחו לשלם אפילו מקצת מהקרן . במצב דברים זה אין מקום ללכת לקראתם עוד מעבר להחלטתו של בית המשפט הנכבד קמא מתאריך 13.8.08, אשר קבע כדלקמן:

"לאור העובדה שבנתיים [כך במקור – ח"מ] עוקל סך של 500,000 ש"ח יועמד הסכום האמור בהחלטתי מיום 18/5/08 על סך 500,000 ש"ח ולא על סך של 1 מיליון שח [כך במקור – ח"מ] כפי שנקבע.

יתר התנאים בהחלטתי הנ"ל ישארו בעינם."

עולה מהאמור כי בית המשפט הנכבד קמא ראה לנגד עיניו את העיקולים שהוטלו על המקרקעין ושקלל אותם בהחלטתו המקורית מתאריך 18.5.08 ולכן ראה צורך "לעדכן" החלטה זו רק נוכח העיקול הנוסף שעומד על 500,000 ש"ח.

10.

בנסיבות העניין – אין צו להוצאות.