ע"א 4887/08 יצחק בנאי נ. סמולנסק דיאמונד (ישראל) בע"מ

1.

לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז ( כב' השופטת א' שטמר ) שניתן בתאריך 5.5.08 בת"א 4726-08-07, וזאת עד להכרעה בערעור שהוגש לבית משפט זה על אותו פסק דין.

2.

בבית המשפט קמא התנהלה תביעה כספית של המשיבה, חברת סמולנסק דיאמונד (ישראל) בע"מ (להלן: סמולנסק ) כנגד המבקש, בעל מניות בחברת

יובקסדיאם בע"מ (להלן: יובקסדיאם ), בטענה כי הוא ערב אישית לחלק מחובות חברת יובקסדיאם כלפיה. במרכז המחלוקת בבית המשפט קמא עמדה שאלת פרשנותם של מסמכים, אשר התובעת הציגה אותם ככתבי ערבות אישית של המבקש ואילו המבקש טען כי הם אינם אלא הצהרה בדבר חובה של יובקסדיאם והתחייבותה לשלם חוב זה.

3.

בית המשפט קמא קיבל את טענות התובעת וקבע כי כוונת המסמכים הייתה ליצור ערבות אישית של המבקש לחובות יובקסדיאם הנקובים במסמכים. כן קבע כי ערבותו של המבקש מופנית כלפי התובעת. לאור קביעות אלה נקבע בפסק הדין כי על המבקש לשלם למשיבה סכום שווה ערך ל- 4,593,800 דולר, לפי שווים ביום הגשת התביעה, בהפחתת סכום של 250,000 ₪ ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית החל מאותו מועד. כן נפסק כי המבקש ישא בהוצאות המשיבה ובשכר טרחת עו"ד בסכום של 50,000 ₪ בצירוף מע"מ.

4.

המבקש הגיש לבית המשפט קמא בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, עד להכרעה בערעור שהגיש. בקשתו התקבלה בעיקרה ובתאריך 18.8.08 נקבע כי ביצוע פסק הדין יעוכב באם יפקיד המבקש סכום של 5,000,000 ₪, או ערבות בנקאית בלתי מוגבלת בסכום זה, וכן תצהיר המפרט את נכסי המקרקעין שלו, המכוניות שבבעלותו, וחשבונות הבנק שלו, נכון ליום הגשת הבקשה לעיכוב ביצוע. כן נקבע כי אם יעמוד המבקש בשני תנאים אלה וביצוע פסק הדין יעוכב – ייאסר על המבקש לעשות פעולות משפטיות ברכושו עד לאחר מתן פסק הדין בערעור, למעט שימוש יומיומי מקובל (החלטת בית המשפט הנכבד קמא מתאריך 18.8.08).

המבקש לא עמד בתנאים שהושתו עליו בהחלטה הנ"ל ובמסגרת הבקשה לעיכוב ביצוע שלפני, הוא ממקד את טענותיו בדרישה להפקדה כספית כתנאי לעיכוב ביצוע פסק הדין, ורואה בה מעין סירוב בפועל לבקשתו המקורית. לטענתו – אין בידיו את הסכום אותו בית המשפט קמא קבע כתנאי לעיכוב ביצוע פסק הדין, ועל כן משמעות החלטת בית המשפט קמא עבורו היא דחייה למעשה של בקשתו לעיכוב ביצוע.

על פי הפסיקה, קביעת תנאים מעין אלה אכן ניתן לראותה בבחינת סירוב חלקי המקנה סמכות לבית משפט שלערעור מכח תקנה 468 לתקסד"א (עיינו: ע"א 9195/07 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' בן שושן (טרם פורסמה, ניתנה ביום 12.12.07); ע"א 11092/02 שובל הנדסה ובנין (1988) נ' בנק הפועלים בע"מ (טרם פורסמה, ניתנה ביום 27.2.03); ע"א 3976/02 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' גונן (טרם פורסמה, ניתנה ביום 5.6.02)). כן ראו: החלטתי ברע"א 7224/08 פרידנברג נ' ליסטר (טרם פורסמה, ניתנה ביום 2.10.08)).

לפיכך נפנה עתה לבחינת הבקשה לגופה.

5.

לשיטת המבקש, קיים סיכוי טוב שערעורו יתקבל, באשר פסק הדין של בית המשפט קמא נשען על בסיס עובדתי שגוי, המערב בין פעולות המבקש לבין פעולותיה של חברת יובקסדיאם. בכל הנוגע למאזן הנוחות בין הצדדים טוען המבקש כי ביצוע פסק הדין יגרום לו לאובדן האפשרות לפעול במישור העסקי ויביא אותו להתמוטטות עסקית ואישית בלתי הפיכה. עוד הוא טוען כי המשיבה – חברת סמולנסק – העידה על עצמה שאין לה כל פעילות ושהיא הלכה למעשה חברה חסרת תוכן וחדלת פרעון, ועל כן אם יבוצע פסק הדין ולאחר מכן יתקבל ערעורו של המבקש, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו.

6.

לטענת המשיבה, סיכויי הערעור שהגיש המבקש קלושים. המבקש מפנה את ערעורו, כך לשיטת המשיבה, כנגד קביעות עובדתיות של בית המשפט קמא, המבוססות ברובן על שיקולי מהימנות. קביעות אשר ערכאת ערעור אינה נוטה להתערב בהן. כן טוענת המשיבה כי המבקש אינו מבסס את טענותיו בדבר הקשיים הכלכליים, העיסקיים והאישיים אשר יגרמו לו, לטענתו, באם לא יעוכב ביצועו של פסק הדין, ועל כן אין מקום להיענות לבקשתו. כן מוסיפה המשיבה כי בניגוד לטענת המבקש, היא אינה חדלה מלפעול אלא אך צמצמה את פעולותיה והיא עוסקת כיום בקבלת עמלות מעסקאות יהלומים. מעבר לכך, המשיבה מסכימה כי הכספים שישולמו על ידי המבקש יופקדו בנאמנות או בקופת בית המשפט, וזאת על מנת להסיר את החשש שמא לא ניתן יהיה להשיב כספים אלה באם יתקבל ערעורו של המבקש. המשיבה מפנה אל ההלכה הכללית ולפיה דרך כלל לא יעוכב ביצוע של פסק דין כספי, אלא אם נמצאים טעמים מיוחדים לכך. לטענתה, עיכוב ביצוע פסק הדין של בית המשפט קמא צריך להיות מותנה בהפקדה של, לכל הפחות, מחצית מן הסכום שנפסק בפסק הדין (סכום העומד, לשיטתה, על כ-30,000,000 ₪).

7.

דין הבקשה להידחות. כלל הוא כי הגשת ערעור כשלעצמה אינה מעכבת את ביצוע פסק הדין אשר עליו מערערים, ובפרט כשעסקינן בפסק דין כספי. על כן, בעל דין המבקש לעכב ביצוע פסק דין כספי שניתן נגדו, מוטל עליו הנטל להוכיח כי קיים טעם מיוחד לכך, המותנה דרך כלל בהצטברותם של שני גורמים: סיכוי טוב שהערעור שהוגש על פסק הדין יתקבל וקושי בהחזרת המצב לקדמותו אם פסק הדין יבוצע ולאחר מכן הערעור עליו יתקבל (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: תקסד"א ); ע"א 8950/07 עיריית נצרת נ' כרדוש (טרם פורסמה, ניתנה ביום 26.12.07); ע"א 7221/01 י.ג רובינשטיין יצור וסחר נ' שובל (נ.י.ב) , פ"ד נו(4) 178 (2002)).

8.

אינני סבור כי עלה בידי המבקש לעמוד בנטל זה. הערעור שהגיש המבקש מופנה ברובו הגדול כנגד קביעות עובדתיות בפסק הדין של בית המשפט קמא, אשר ידוע כי ערכאת ערעור אינה נוטה להתערב בהן, אלא במקרים חריגים (ראו למשל: ע"א 3180/05

זריק נ' ג'רייס (טרם פורסם, ניתן ביום 29.4.07); ע"א 9070/04 חסן נ' חסן

(טרם פורסם, ניתן ביום 11.3.07); ע"א

10225/02 פרץ נ' פרץ בוני הנגב אחים פרץ בע"מ (טרם פורסם, ניתן ביום 15.1.04). לטענת המבקש, מקרה זה חריג לכלל, באשר נפלו בפסק דינו של בית המשפט קמא טעויות מהותיות מבחינה עובדתית, אשר שימשו כבסיס מרכזי לפסק הדין. על כן סבור המבקש כי סיכוייו בערעור טובים. אין אני מוצא צורך להביע עמדה בעניין, ומוכן אני להניח, לצורך דיון זה בלבד, כי סיכוייו של המבקש להצליח בערעורו אינם בטלים.

אף אם כך הוא, הרי שלא עלה בידי המבקש לעמוד בנטל להראות כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. בית המשפט הנכבד קמא בחן זאת, עת נדרש הוא להכריע בבקשה לעיכוב ביצוע אשר הוגשה אליו. בין השאר, התייחס בית המשפט הנכבד קמא לכך שבתצהירו של המבקש אין נתונים מפורטים אודות מצבו הכלכלי, וכל שצוין הוא כי הפעלת הליכי הוצאה לפועל תשלול ממנו את האפשרות לפעול במישור העסקי ותגביל את צעדיו הכלכליים. גם בבקשה שלפני בחר המבקש שלא לצרף נתונים מפורטים יותר בעניין מצבו הכלכלי, אלא הסתפק שוב בהצהרות כלליות בלבד, אשר אין בהן די כדי לבסס טענה ולפיה מקרה זה הוא מן החריגים המצדיקים עיכוב ביצועו של פסק דין כספי. יחד עם זאת, גם מצבה הכלכלי של המשיבה נותר עמום כשהיה בבית המשפט קמא, וכראיה לחוסנה הכלכלי הביאה שוב המשיבה את העובדה כי היא נשאה בתשלומים שונים שנדרשו ממנה במסגרת ההליך המשפטי (אגרה בגין הגשת תביעה וערובה להוצאות).

9.

טענות המבקש ותשובת המשיבה בבקשת עיכוב הביצוע שלפני, אינן שונות בעיקרן מן הדברים שהובאו בפני בית המשפט הנכבד קמא, עת נדרש הוא לבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה אליו. בית המשפט הנכבד קמא ביקש לערוך איזון בין הדברים שהובאו בפניו, במסגרתו הביא בחשבון את העובדה כי גביית סכום פסק הדין, שהוא סכום גבוה, עשויה להכביד על כל אדם פרטי. מנגד, נלקחו בחשבון הנתונים החלקיים ביותר שהביאו הצדדים, כפי שפורט לעיל. למסגרת השיקולים אבקש להוסיף גם את הכלל אשר נקבע בפסיקה, ולפיו, כאשר מאזן הנוחות מצביע על כפות מאזניים מאוזנות, תיטה הכף לטובת הזוכה בפסק הדין (ע"א 1564/06 בן זאב נ' בן עמי (טרם פורסמה, ניתנה ביום 20.7.06); ע"א 3130/99 שובל הנדסה ובנין (1988) נ' י.ש.מ.פ. חברה קבלנית לבנין בע"מ (טרם פורסמה, ניתנה ביום 20.7.99). בסופו של אותו איזון שנערך בבית המשפט קמא נקבע, כאמור לעיל, כי ביצועו של פסק הדין יעוכב, בכפוף לכך שהמבקש יעמוד בשני תנאים: הפקדת סכום של 5,000,000 ₪ או ערבות בנקאית בלתי מוגבלת בסכום זה; וכן תצהיר המפרט את נכסי המקרקעין שלו, המכוניות שבבעלותו, וחשבונות הבנק שלו, נכון ליום הגשת הבקשה לעיכוב ביצוע. כן נקבע כי אם יעמוד המבקש בשני תנאים אלה וביצוע פסק הדין יעוכב – ייאסר על המבקש לעשות פעולות משפטיות ברכושו עד לאחר מתן פסק הדין בערעור, למעט שימוש יומיומי מקובל.

לאחר שבחנתי את טענות המבקש ואת תשובת המשיבה, אני סבור כי תוצאת האיזון שערך בית המשפט הנכבד קמא – תוצאה ראויה היא ואני מאמץ אותה. לאור העמימות אשר נותרה, כאמור, בנוגע למצבה הכלכלי של המשיבה, ובהתאם להסכמה אשר הביעה המשיבה בתגובתה, יש להדגיש כי המבקש רשאי להפקיד את הסכום שנדרש כתנאי לעיכוב ביצוע פסק הדין – בקופת בית המשפט, וסכום זה ישוחרר למשיבה רק על פי צו בית משפט.

10.

נוכח כל האמור לעיל – הבקשה נדחית. המבקש ישלם למשיבה הוצאות הליך זה בסך של 10,000 ₪.