ע"א 7502/08 שגיא שלום נ. עו"ד שי גרנות-כונס נכסים קבוע

1.

בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה בה נקבע כי המערער ישלם לקופת כונס הנכסים (המשיב 1) סך של 4,426,252 ש"ח. סכום זה מורכב מהחזרי פרמיות שנטל המערער במשך 7 שנים בסך 3,323,898 ש"ח (כולל הפרשי הצמדה וריבית) והשבת פיצויי פיטורין שנטל בסך 1,102,354 ש"ח (כולל הפרשי הצמדה וריבית).

העובדות וההליכים

2.

המערער שימש כחשב קבוצת החברות המשיבות 5-2 עד למועד כינוסן. המשיב 1 ככונס החברות פנה לבית המשפט בבקשה כי יורה למערער להחזיר לקופת הכינוס סך העולה על 6 מיליון ש"ח לפי סעיף 374 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 (להלן: הפקודה) כאשר המשיב 1 טוען כי המערער נטל כספים וביצע פעולות שלא כדין בנכסי החברות.

3.

אחת השאלות הראשונות שהתעוררו הייתה האם למרות שהחברות נמצאות בהליכי כינוס נכסים ולא ניתן צו פירוק ניתן לעשות שימוש במסלול שלפי סעיף 374 לפקודת החברות. בית המשפט השיב לשאלה בחיוב וקבע כי לעניין סעיף זה אין טעם טוב להבחין בין חברה שניתן נגדה צו פירוק לבין חברה המצויה בהליכי כינוס נכסים. יחד עם זאת, בית המשפט הוסיף וקבע כי "למרות שהסעיף מאפשר ניהול ההליך 'בדרך מהירה ומקוצרת', בפועל נוהלה הגנתו של [המערער] בדרך הרגילה. הבקשה בוררה באופן מלא ומעמיק, ולא נגרעה זכותו של [המערער] לפעול להגנתו כפי שמצא לנכון".

4.

מכאן עבר בית המשפט לבחון את עובדות המקרה. בית המשפט קבע כי מעמדו של המערער בחברות אפשר לו גישה נוחה ומלאה לכספי ונכסי החברות אותם נטל במשך שנים רבות. מבחינת תדפיסי חשבונות המערער הסתבר כי היקף הכספים שהופקדו בהם הסתכם במעל 5 מיליון ש"ח מבלי שהמערער מספק תשובה סדורה ומניחה את הדעת בעניין תוך שתשובותיו היו מתחמקות, לא ענייניות, הסבריו היו מעורפלים והוא שינה את גרסאותיו. בית המשפט הוסיף וקבע כי המערער "שמר" כספים של החברה בחשבונותיו הפרטיים וכן הסב המחאות של החברות והפקידן בחשבונו הפרטי. כך גם עשה המערער עם תשלומי מזומן שהגיעו לחברות. כמו כן נקבע כי המערער השמיד את הנהלת החשבונות של החברה ואף כאשר שוחזרה לא טרח הוא לערוך את הבדיקות אותן הציע לערוך כדי שיבהירו את מעשיו. בכל הנוגע לדירה שקיבל מהחברות אך לא שילם עליה את מלוא מחירה קבע בית המשפט כי בעניין זה התביעה התיישנה.

במסגרת החלטתו נעתר בית המשפט לבקשת המשיב 1 להגדלת סכום התביעה כך שהמערער ישיב פיצויי פיטורין שלא היה זכאי לקבלם. בסופו של יום קבע כאמור בית המשפט כי על המערער לשלם לקופת הכינוס מעל 4 מיליון ש"ח המורכבים מהחזרי הפרמיות ומפיצויי הפיטורין.

הערעור והבקשה לעיכוב ביצוע

5.

המבקש ערער על החלטה זו ועם ערעורו ביקש עיכוב ביצוע לאחר שבקשה בעניין לבית משפט קמא נדחתה. בבקשה לעיכוב ביצוע שלפני טען המערער כי הסכום שנפסק אינו מצוי בידיו ואין לו כל דרך לשלמו. הוא הוסיף כי מעט הנכסים שבבעלותו ממילא כבר מעוקלים לטובת המשיב כך שאין חשש כי "יבריח" נכסים. לטענתו, ביצוע פסק הדין עתה בטרם יישמע ערעורו יביאו לפשיטת רגל וימיט עליו חרפה כלכלית, חברתית ומשפחתית באופן בלתי הפיך. כמו כן אם הוא יוכרז כפושט רגל יימנע ממנו לעסוק במקצועות שונים. בהקשר זה ציין המערער כי סיים כבר את התמחותו במשפטים.

6.

באשר לערעור טוען המערער כי סיכוייו להתקבל גבוהים. טענה עיקרית של המערער היא כי כלל לא היה מקום לנהל נגדו הליך לפי סעיף 374 לפקודה מאחר שלא ניתן צו פירוק וכי ניהול ההליך באופן זה פגע בו וגרם לעיוות דין. כמו כן טוען המערער כי נמנעו ממנו זכויות דיוניות כאשר בית המשפט לא התיר גילוי מסמכים כנדרש. לגישת המערער שגה בית המשפט כאשר התיר במסגרת פסק הדין את תיקון כתב התביעה והוסיף את עניין פיצויי הפיטורין באופן המהווה החלטה במעמד צד אחד מבלי שהמערער נשמע בעניין ומבלי שהתאפשר לו לזמן עדים ולחקור את עדי המשיבים. בכל אופן טוען המערער גם לגופו של עניין אין כל סימוכין לטענות לפיהן נטל כספים וכלל לא הוכח כי בחשבונות החברות נוצר חוסר או נזק בוודאי לא ברמת ההוכחה הנדרשת בכגון דא. המערער גם טוען כי ממילא טעה בית המשפט בכך שקבע סכומי ברוטו ולא סכומי נטו לאחר ניכויי מס. המערער הדגיש כי מעמדו בחברות אין בו כדי להוות ראיה כי נטל כספים וכך גם לא התנועות בחשבונותיו הפרטיים. יתר על כן, לטענתו, החברות עדיין חייבות לו כספים ובכוונתו לתבוע כספים אלה.

7.

כשבועיים בטרם הוגש הערעור ועמו הבקשה לעיכוב ביצוע ניתן פסק דין בבית משפט זה לפיו ניתן לנהל הליך לפי סעיף 374 לפקודה במקרים בהם מתנהלים הליכי שיקום והבראה גם אם לא ניתן צו פירוק (רע"א 9983/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' נס (טרם פורסם, 19.8.2008) (להלן: עניין כלל )). מאחר שטענה עיקרית בערעור התייחסה לסעיף 374 לפקודה ולכך שלא ניתן צו פירוק וזאת מבלי שאוזכר פסק הדין בעניין כלל אפשרתי למערער להשלים את בקשת עיכוב הביצוע. המערער השלים את בקשתו וטען כי ההליך שלפנינו עניינו כינוס נכסים ולא מ דובר בהליכי שיקום והבראה כפי שהיה בעניין כלל כך שהרציונל שנקבע בבסיס ההלכה שם אינו מתקיים בענייננו. המערער טוען כי דווקא מעניין

כלל ניתן ללמוד כי ישנם מקרים בהם נסיבות העניין יובילו למסקנה כי הליך לפי סעיף 374 אינו המסגרת המתאימה וכזהו המקרה בענייננו.

התגובות לבקשה לעיכוב ביצוע

8.

המשיב 1 – כונס הנכסים – מתנגד לבקשה לעיכוב ביצוע. לטענתו על פי קביעת בית משפט קמא המערער הוא "אדם פיקח וערמומי, מסודר יסודי ושיטתי. לקביעתי אינו דובר אמת" וכי בעניין אף הוגשה כבר תלונה למשטרת ישראל. המשיב 1 טוען כי יש לפעול לפי הכלל כי מי שזכה בדינו זכאי לממש את זכייתו בפרט כאשר מ דובר

בפסק דין כספי וכי סיכויי הערעור נמוכים מאחר שבערעור מבקש המערער לתקוף קביעות עובדתיות של בית המשפט. אין גם לקבל את טענות המערער באשר לסעיף 374 לפקודה. לטענת המשיב 1 גם מבחינת מאזן הנוחות אין להיעתר לבקשה. המשיב 1 הדגיש כי על פי קביעת בית משפט קמא בחשבונותיו הפרטיים של המערער הרי הופקדו מעל 5 מיליון ש"ח כך שלא ברור כיצד ביצוע פסק הדין יביא עליו כלייה כלכלית כטענתו. אין גם ספק כי אף אם יתקבל הערעור לא יהיה קושי בהשבת כספים על ידי כונס הנכסים שמונה בשם בנק הפועלים.

9.

המשיב 6 – כונס הכנסים הרשמי התנגד אף הוא לבקשה לעיכוב ביצוע. המשיב 6 טען כי סיכויי הערעור נמוכים לאחר שבית משפט קמא שמע עדויות, בחן לעומק מסמכים שהוגשו לו וקבע ממצאים עובדתיים רבים, בין היתר, על סמך ממצאי מהימנות. באשר לסעיף 374 טוען המשיב 6 כי יש להחילו גם לאחר מתן צו כינוס גם אם לא ניתן צו פירוק שהרי כל הרציונל שבבסיס הסעיף מתקיים. המשיב 6 מוסיף כי ממילא בענייננו התביעה התנהלה כהליך אזרחי רגיל במובן זה שהוגשו תצהירי עדות ראשית, צורפו מסמכים ועדים נחקרו ארוכות כך שלמערער לא נגרם כל עיוות דין. כמו כן, מדגיש המשיב 6 כי הכלל היסודי הוא שיש לאפשר לבעל דין לממש את פירות זכייתו. גם מבחינת מאזן הנוחות טוען המשיב 6 אין לקבל את טענות המערער שהרי ייתכן שכלל לא יפתחו נגד המערער הליכי פשיטת רגל ואף אם ייפתחו הליכים שכאלה אין כל וודאות כי המערער אכן יוכרז כפושט רגל. המערער גם לא פירט את שווי הנכסים שבבעלותו אף שהודה בקיומם וייתכן שדי יהיה בהם כדי לפרוע את החוב.

דיון

10.

לאחר שעיינתי בבקשה יחד עם כתב הערעור, בתגובות ובתשובה לתגובות הגעתי לכלל מסקנה כי יש להיעתר לבקשה באופן חלקי בלבד. הכלל כידוע הוא כי אין די בהגשת ערעור כדי לעכב את ביצוע ההחלטה עליה מערערים ובפרט כאשר מ דובר בעניין כספי. כדי להצדיק בכל זאת עיכוב ביצוע על המבקש להראות כי קיים סיכוי טוב לערעור וכן קושי בהחזרת המצב לקדמותו אם פסק הדין יבוצע ולאחר מכן יתקבל הערעור (רע"א 680/05 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוחה בתיה ממו ז"ל , פסקה 5 (טרם פורסם, 29.3.2006); ע"א 4887/08 בנאי נ' סמולנסק דיאמונד (ישראל) בע"מ , פסקה 7 (טרם פורסם, 17.11.2008)). בענייננו באשר לסיכויי הערעור הטענה בעניין סעיף 374 היא אומנם משפטית אך בפני המערער ניצבת משוכה גבוהה שהרי בית המשפט קבע כי "למרות שהסעיף מאפשר ניהול ההליך 'בדרך מהירה ומקוצרת', בפועל נוהלה הגנתו של [המערער] בדרך הרגילה. הבקשה בוררה באופן מלא ומעמיק, ולא נגרעה זכותו של [המערער] לפעול להגנתו כפי שמצא לנכון". זאת בנוסף להלכה שנפסקה בעניין כלל

המאפשרת לעשות שימוש בסעיף 374 גם כשלא ניתן צו פירוק. טענות נוספות של המערער כגון טענתו כי לא הוכח שנטל כספים הן בעיקרן עובדתיות וכידוע בית משפט שלערעור אינו נוטה להתערב בכגון דא. על כן, מבלי לקבוע מסמרות בדבר לא שוכנעתי כי לכאורה סיכויי הערעור להתקבל טובים. גם באשר למאזן הנוחות לא עמד המערער בנטל המוטל עליו. ככלל, מצבו הכלכלי של המערער על חיוב כספי איננו עילה לעיכוב ביצוע הגם שייתכנו חריגים (ע"א 3782/06 בונה הצפון חברה קבלני בנין בעכו בע"מ נ' מנהל מס שבח חיפה , פסקה 8 (טרם פורסם, 4.9.2006)). המערער לא הציג תשתית עובדתית מפורטת ומספקת בעניין הטענה כי הוא צפוי לפשוט רגל ולא שוכנעתי כי הוא בא בגדרי אותם חריגים. לבקשה אומנם צורף תצהיר ותלושי שכר אך מלבד זה לא הראה המערער דבר (ראו והשוו: ע"א 891/08 אי.די.אר. איטום ובניה 1992 בע"מ נ' מס ערך מוסף פתח תקוה , פסקה 5 (טרם פורסם, 13.4.2008); ע"א 10308/06 שטוב נ' כונס נכסים רשמי , פסקה 7). כך, למשל, לא צורפו תדפיסי חשבון בנק. כמו כן לא צורפו הערכות שווי של נכסים שבבעלות המערער. כפי שטען המשיב 6 ייתכן שדי יהיה בנכסים אלה כדי לפרוע את החוב. נראה גם שאין מחלוקת, כפי שקבע בית משפט קמא בהחלטה הדוחה את הבקשה לעיכוב ביצוע, כי מאחר שהנושה המובטח הוא בנק הפועלים "אין עוררין בדבר יכולתו של [המשיב 1], כונס הנכסים הקבוע, להשיב מקופתו את המצב לקדמותו, במידה ויתקבל הערעור".

11.

יחד עם זאת, הטרידה אותי טענת המערער כי באשר לסכום הפרמיות היה מקום לחייב אותו לכל היותר בסכומי נטו ולא בסכומי ברוטו מאחר שאין מחלוקת, כך נטען, כי המערער נטל אך את סכומי הנטו. טענה זו הופיעה במפורש בבקשה לעיכוב ביצוע (סעיף 22.3); בתצהיר המערער שצורף לבקשה לעיכוב ביצוע (סעיף 24.3) וכן בכתב הערעור (סעיף 8.3). ואולם, כפי שציין המערער בצדק בתשובה לתגובות – המשיבים "התעלמו" מטענה זו. "התעלמות" זו של המשיבים אומרת לכאורה דרשני. טענה זו, אם תתקבל, יכולה להפחית בכמחצית את חיובו של המערער בעניין הפרמיות. אשר על כן, מבלי לקבוע מסמרות בדבר סיכויי טענה זו ונוכח "שתיקת" המשיבים בתגובתם החלטתי לעכב מחצית מסכומי הפרמיות שהוטל על המערער להשיבן (מחצית מ- 3,323,898 ש"ח דהיינו, ובעגול, 1,662,000 ש"ח). כתנאי לעיכוב הביצוע על המערער להפקיד עד ליום 10.12.2008 ערבות בנקאית אוטונומית בסך 150,000 ש"ח לכיסוי נזקי המשיבים בגין עיכוב הביצוע, ככל שיוכחו, שאם לא כן יפקע עיכוב הביצוע שניתן.

12.

הבקשה מתקבלת אפוא באופן חלקי בלבד כאמור בפסקה 11. אין צו להוצאות אך הצדדים רשאים במסגרת הערעור לטעון להוצאותיהם בגין בקשה זו.