רע"א 7238/15 רע"א 7238/15

1.

המשיבים, אם ובנה, הגישו תביעה לבית משפט השלום בירושלים נגד המבקשים, אחי בעלה המנוח של האם וחֶברה בבעלות האח שעיסוקה בשאיבת בטון, בטענה כי אלה לא פרעו הלוואה שנתן להם הבעל המנוח לצורך רכישת מכונה לשאיבת בטון. בכתב התביעה נכתב כי מהות התביעה היא "מתן חשבונות וכספית". סכום התביעה הוערך בכ- 250,000 ₪.

2.

בית משפט השלום (כב' השופטת י' ייטב ) קיבל את גרסת המשיבים לפיה המנוח נתן הלוואה למבקש בסך של 322,500 ₪ בשנת 2002 לצורך רכישת מכונה לשאיבת בטון, וכי לאחר מכירתה של המכונה בשנת 2007 השיב המבקש למנוח סכום של 160,000 ₪ בלבד. טענותיהם של המבקשים כי הם פרעו את כל החוב נדחו. גם הטענה כי ההלוואה ניתנה לחברה בלבד ולא למבקש נדחתה. בית המשפט קבע כי בנסיבות הענין יש מקום להרים את מסך ההתאגדות בין החברה למבקש, וכי מכל מקום שוכנע כי ההלוואה ניתנה למבקש וזה בחר לממשה באמצעות החברה. לבסוף נדחתה גם טענת המבקשים לקיזוז חובות. בית המשפט קיבל אפוא את התביעה הכספית ופסק כי על המבקשים לשלם למשיבים את יתרת החוב בגין ההלוואה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, סכום העולה בערכו - כך מסתבר - על 250,000 ₪.

3.

המבקשים הגישו ערעור לבית המשפט המחוזי, ובו טענו, בין היתר, כי בית המשפט טעה בכך שפסק למשיבים סכום העולה על הסכום שתבעו, בבחינת "סעד שלא נתבקש". כן טענו המבקשים נגד קביעות בית המשפט בענין הרמת מסך ההתאגדות ובענין הקיזוז. בית המשפט המחוזי (כב' סגני הנשיא א' פרקש , מ' דרורי

והשופט ר וינוגרד ) דחה את הערעור.

בשאלת הרמת המסך קבע בית המשפט כי בנסיבות הקונקרטיות הוכח שהמבקש היה זה שקיבל את ההלוואה והוא בחר מטעמיו לרכוש את המכונה לשאיבת בטון באמצעות החברה. בשאלת הקיזוז אימץ בית המשפט את קביעת בית משפט השלום לפיה אין לסכומי הכסף הנטענים קשר לחוב בגין ההלוואה, ודחה את הטענה. ובשאלה הדיונית - האם פסק בית המשפט סעד שלא התבקש - קבע בית המשפט, כי אף שסכום התביעה שננקב היה 250,000 ₪ ואילו הסכום שנפסק עולה עליו בערכו, הרי שבמהלך המשפט הורחבה חזית המחלוקת, והמבקש היה ער לכך שהמשפט נסב על השאלה מהו הסכום שנפרע מתוך ההלוואה, כשלא הייתה מחלוקת לגבי ההשבה של 160,000 ₪ מתוך סכום ההלוואה. על כן נקבע כי הסעד ניתן כדין.

4.

כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה הבקשה שלפני, שבה חוזרים המבקשים על טענותיהם שנטענו בבית המשפט המחוזי, לרבות טענות נגד קביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום. בתמצית, המבקשים טוענים כי הסעד הכספי שהתבקש בתביעה נמוך מזה שנפסק, ולפיכך לא היה מקום ליתן למשיבים סעד שלא ביקשו; כי לא היה מקום להרים את מסך ההתאגדות בין החברה למבקש; וכי בית המשפט היה צריך לקבל את טענות המבקשים בענין הקיזוז.

5.

לאחר העיון לא ראיתי מקום ליתן רשות ערעור. כידוע, רשות ערעור בענין שנדון לפני שתי ערכאות ("גלגול שלישי") תינתן ככלל כאשר מתעוררת שאלה בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינם של הצדדים להליך (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)) או כאשר נגרם לבעל דין עיוות דין של ממש. בענייננו לא נטען לקיומה של שאלה בעלת חשיבות כללית - ובצדק, וטענת המבקשים היא כי פסק דינו של בית משפט השלום גרם להם עיוות דין המצדיק מתן רשות ערעור. טענתם המרכזית בענין זה (לצד הטענות האחרות, כמתואר לעיל) היא כי בית המשפט פסק לטובת המשיבים סעד שלא התבקש בכתב התביעה. טענה זו יש לדחות.

6.

אכן, באופן רגיל אין בית המשפט פוסק סעד שלא התבקש בכתב התביעה, ובכלל זה גם סכום כספי העולה בערכו על הסכום הנתבע (יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 162 (מהדורה שביעית, 1995)). עם זאת, במקרים חריגים, כשהסעד נובע באופן ישיר מהסעד העיקרי שהתבקש בתביעה וכשהעובדות הדרושות להענקתו התבררו במשפט, ניתן, ולעתים אף מן ההכרח, לפסוק סעד שלא התבקש במפורש בכתב התביעה (ע"א 69/98 מחאג'נה נ' מחאג'נה , פסקה 12 לפסק דינו של השופט א' א' לוי (8.6.2005); ע"א 359/79 אלחנני נ' רפאל , פ"ד לה(1) 701, 715 (1980)). בענייננו, קבע בית המשפט המחוזי, לאחר עיון בכתבי הטענות ובראיות שהוגשו לבית משפט השלום, כי במהלך המשפט הורחבה חזית המחלוקת והמערער היה ער לכך שהשאלה המרכזית שעל הפרק היא השאלה בדבר יתרת חוב ההלוואה בגובה הסכום שנפסק. כן נקבע כי העובדה שהמשיבים נקבו בכתב התביעה בסכום של 250,000 ₪ בלבד מתיישבת עם תמונת המצב שנגלתה לפני בית משפט השלום לפיה העניינים הכספיים בין המבקש לאחיו המנוח הוסדרו ביניהם בלבד, ובהעדרו של המנוח היה המבקש בעל המידע ובעל המסמכים הרלוונטיים, כך שלמשיבים לא היו הנתונים המלאים מלכתחילה ולא התאפשר להם לעתור לקבלת הסעד הכספי המדויק. נראה אם כן, כי במצב דברים זה, אף אם היו יכולים המשיבים - ואולי גם בית המשפט - לילך בדרך דיונית סדורה יותר, לא ניתן לומר כי למבקשים נגרם נזק דיוני של ממש, וודאי שלא עיוות דין המצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי".

7.

יתר הטענות שנטענו בבקשה אינן מצדיקות אף הן מתן רשות ערעור, וזאת גם אם טעה בית משפט השלום בקביעה כזו או אחרת - ואיני מחווה כל דעה בענין. לא כל טעות, ודאי טעות שאיננה גלויה על פני הפסק, משמעה עיוות דין.

8.

הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.