רע"א 7239/19 פלוני נ. פלוני

1.

זוהי בקשת רשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 26.8.2019 ומיום 30.8.2019 (ע"א 56709-05-19, השופטת ע' רביד ). בית המשפט המחוזי דחה בקשה לעיכוב ביצוע שהגישו המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו מיום 27.1.2019 (תא"ח 30441-12-18, השופטת הבכירה כ' האפט ).

2.

ברקעה של הבקשה עומד הליך שנסב על תביעת המשיבים, שהם הבעלים של דירת מגורים (להלן: הדירה ), לפינוי מושכר. התביעה הוגשה כבר בחודש דצמבר 2018 כנגד המבקשים, שהחזיקו בדירה מכוח חוזה שכירות שנחתם בחודש אוגוסט 2018 לתקופה של 12 חודשים. בתביעה נטען, בתמצית, כי המבקשים לא שילמו את דמי השכירות במועד, לא שילמו את החשבונות שבהם היו חייבים בהתאם לחוזה השכירות (חשמל, מים וארנונה), וכן עשו שימוש בנכס למטרות שאינן מגורים, אף זאת בניגוד לחוזה השכירות. להלן יפורטו עיקרי השלבים הקודמים של הליך זה.

3.

המבקשים, שלאורך מרבית ההליכים המתוארים לא היו מיוצגים, לא הגישו כתב הגנה במועד. בהמשך לכך, בית משפט השלום קיבל את התביעה בהיעדר הגנה, לאחר שמצא כי כתב התביעה הומצא למבקשים כחוק. בית משפט השלום אף חתם על פסיקתה לפיה המבקשים יפנו לאלתר את הדירה. בשלב זה, המבקשים הגישו בקשה לביטול פסק הדין, וביום 2.4.2019 התקיים בה דיון במעמד הצדדים. בסופו של דבר, דחה בית משפט השלום את הבקשה בקבעו שכתב ההגנה אכן לא הוגש במועד, וכן שלא נשמעה כל טענה שעשויה להקים למבקשים הגנה לגופו של עניין.

4.

ביום 26.5.2019 הגישו המבקשים ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי. ביום 27.6.2019 הגישה עורכת דין מטעם הסיוע המשפטי הודעה על ייצוגם של המבקשים, וביום 1.7.2019 המבקשים הגישו בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין שנתן בית משפט השלום, תוך שצוין כי במסגרת הליכי הוצאה לפועל ניתן צו לפינוי הדירה לביצוע החל מיום 3.7.2019. לאחר אי אלו הליכים שאין צורך לפרטם, ביום 15.7.2019 הורה בית המשפט המחוזי (השופט י' אטדגי ) על עיכוב ביצועו של פסק הדין עד ליום 31.8.2019, הוא המועד שבו ממילא מסתיימת תקופת השכירות לפי החוזה. בהחלטתו התייחס בית המשפט המחוזי לטענת המבקשים בדבר קיומה של אופציה בחוזה להארכת תקופת השכירות, אולם ציין כי בהתאם לחוזה מימוש האופציה תלוי ברצון המשיבים, ובנסיבות העניין ברור כי הם מתנגדים לכך. ומכאן להחלטותיו של בית המשפט המחוזי שעליהן נסבה הבקשה דנן.

5.

ביום 26.8.2019 הגישו המבקשים, אף זו הפעם בעצמם, בקשה נוספת לעיכוב ביצוע של פסק הדין שנתן בית משפט השלום. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה בציינו כי הבקשה הוגשה למעלה מחודש לאחר החלטתו של השופט אטדגי , ובסמיכות למועד הפינוי שנקבע, מבלי שניתן לכך כל הסבר. כמו כן, בית המשפט המחוזי חזר וקבע כי ממילא מימוש האופציה להארכת השכירות תלוי לפי החוזה בהסכמת המשיבים. לבסוף, בית המשפט המחוזי קבע כי הטענות שהעלו המבקשים באשר לנזקים שייגרמו להם כתוצאה מהפינוי נסבו בעיקרן על נזקים כספיים אשר אינם בגדר נזקים בלתי הפיכים המצדיקים עיכוב ביצוע של פסק דין.

6.

ימים ספורים לאחר מכן, ביום 30.8.2019, המבקשים חזרו והגישו בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, שנדחתה אף היא, בנימוק כי לא הועלו בה טעמים המצדיקים לשנות מההחלטה הקודמת שניתנה.

7.

הבקשה דנן, שהוגשה לבית משפט זה לאחר שחלפו כחודשיים נוספים, נסבה כאמור על שתי החלטותיו האחרונות של בית המשפט המחוזי. יצוין כבר עתה כי אף בקשה זו הוגשה על ידי המבקשים בעצמם, וכי מעיון במערכת "נט המשפט" עולה כי באת-כוחם מטעם הסיוע המשפטי שוחררה מייצוגם בינתיים.

8.

בעיקרו של דבר, המבקשים סבורים כי בית המשפט המחוזי שגה בהחלטותיו הקודמות, וחוזרים על הטענות הרבות שהועלו בבקשותיהם הקודמות. בכלל זה, נטען כי פסק הדין בבית משפט השלום ניתן בשגגה, שכן המשיבים זייפו אישורי מסירה שהעידו לכאורה כי כתב התביעה נמסר למבקשים כדין. כמו כן, נטען כי בית המשפט המחוזי שגה כאשר עיכב את ביצוע פסק הדין רק עד תום תקופת חוזה השכירות, מבלי שניתנה למבקשים הזכות לממש את האופציה להארכת החוזה. המבקשים עתרו לכך שיתאפשר להם לצרף לבקשה דיסק הכולל קובץ שמע שמוכיח לדבריהם כי המשיבים הבטיחו להם כי יהא באפשרותם לממש את האופציה להארכת תקופת השכירות. לבסוף, המבקשים מציינים כי קיבלו את החלטתו האחרונה של בית המשפט המחוזי רק ביום 22.9.2019 ועל כן התעכבו בהגשת הבקשה דנן.

9.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה מצאתי כי דינה להידחות, אף מבלי להידרש לתשובה. למעשה, מדובר בפעם הרביעית שבה עותרים המבקשים לעיכוב ביצוע לתקופת הערעור, לאחר ששלוש בקשות קודמות נדונו והוכרעו על ידי בית המשפט המחוזי. כמתואר לעיל, בית המשפט המחוזי נעתר תחילה לבקשה, ואפשר למבקשים להמשיך ולהתגורר בדירה עד לתום תקופת חוזה השכירות, דהיינו עד ליום 31.8.2019. המבקשים פנו כאמור לבית המשפט המחוזי בשתי בקשות נוספות בסמוך למועד הפינוי שנקבע, ושתיהן נדחו בהחלטות מנומקות היטב. הבקשה שבפני הוגשה כחודשיים לאחר החלטתו האחרונה של בית המשפט המחוזי ולאחר מועד הפינוי שנקבע – כאשר הנימוק שניתן לכך אינו מניח את הדעת. במכלול נסיבות אלה, לא מצאתי כי התקיימו אמות המידה הנדרשות לצורך התערבות בהחלטותיו של בית המשפט המחוזי (ראו למשל: רע"א 2479/16 דדון נ' קקאו קפה הרצליה בע"מ , פסקה 7 (8.5.2016)). טוב יעשו המבקשים אם ישלימו אם ההכרעות בעניינם ויימנעו מנקיטת הליכים שהם הליכי סרק.

10.

אשר על כן: הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה ובמידה רבה לפנים משורת הדין אינני מחייבת את המבקשים בתשלום הוצאות לאוצר המדינה.