רע"א 7242/10 י.ד. מילניום בע"מ נ. "חוסן" כפר שיתופי תנועת חירות בית"ר ע"ש

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט א' קיסרי ) בת"א 1897-07-09 שניתנה ביום 15.7.2010, במסגרתה קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת המשיבה והורה על עיכוב הליכים בתביעה שהגישה נגדה המבקשת ועל העברתם להליך בוררות .

רקע עובדתי

1.

המבקשת הינה חברה העוסקת ביזמות ובביצוע עבודות בנייה, המשיבה הינה אגודה שיתופית המאגדת את חקלאי ותושבי המושב חוסן שבגליל והמשיבים הפורמאליים הם חברי האגודה. בין המבקשת למשיבה נכרת ביום 10.3.2000 הסכם (להלן: ההסכם ) שלפיו תבנה המבקשת 130 יחידות דיור אותן תהיה זכאית לשווק לצדדים שלישיים, בתמורה לתשלום סכום מסויים ולתכנון וביצוע של 64 יחידות דיור ברמת מעטפת עבור המשיבה. בסעיף 27(א) להסכם נקבע כי כל סכסוך אשר יתגלע בין הצדדים יוכרע בהליך בוררות. כעבור מספר שנים נתגלעו בין הצדדים להסכם חילוקי דעות והם פנו לבוררות לפני השופט בדימוס פרופ' ד' ביין (להלן: הבורר ). במסגרת הליך הבוררות ניתן ביום 2.11.2003 פסק בורר שהעניק תוקף להסכם פשרה שהושג בין הצדדים (להלן: פסק הבורר הראשון ), כמו כן ניתנה החלטה ביום 22.12.2003 ופסק בורר נוסף ביום 30.5.2004 (להלן: פסק הבורר השני ). ביום 24.7.2007 הודיע מינהל מקרקעי ישראל (להלן: המינהל ) למשיבה כי "הקצאת יתרת מגרשי ההרחבה תערך לפי כללי החלטה 959 והחלטה 1100 לאמור, המגרשים ישווקו במכרז ולא תאושר גביית סכומים בגין הסרת עיקולים ושעבודים". חילוקי הדעות בין הצדדים נמשכו וביום 2.7.2009 הגישה המבקשת תביעה נגד המשיבה ונגד המשיבים הפורמאליים על סך של כשבעה מיליון ש"ח, אשר לטענתה היא זכאית לו כהשבה של הסכום ששילמה על פי ההסכם ועבור החזר עלויות שנשאה בהן במהלך ביצוע מקצתו של ההסכם, עד שהתברר לה לטענתה כי ההסכם אינו חוקי וכי לפיכך לא ניתן להוסיף ולבצעו. בנוסף, המבקשת עתרה למתן סעד הצהרתי שיורה כי המשיבה והמשיבים הפורמאליים אינם זכאים לדרוש ממנה להוסיף ולבנות יחידות דיור ברמת מעטפת כמותנה בהסכם. על רקע האמור לעיל הגישה המשיבה בקשה לעיכוב הליכים.

החלטת בית המשפט המחוזי

2.

המשיבה טענה כי יש להורות על עיכוב ההליכים והעברת המחלוקת להכרעת הבורר נוכח סעיף 27(א) להסכם ולאור סעיף 17 לפסק הבורר הראשון לפיו "הבורר יכריע בכל סכסוך או מחלוקת בין הצדדים הנובעת במישרין או בעקיפין מהסכם זה". המבקשת טענה שיש לעכב את ההליכים מאחר שההסכם הינו הסכם בלתי חוקי ועל פי ההלכה הסכם בלתי חוקי מהווה עילה לסרב לבקשה לעיכוב הליכים ולהעברת המחלוקת לבוררות. בית המשפט המחוזי קבע כי אין יסוד מספיק לטענת המבקשת הן לעניין אי החוקיות שהיא מייחסת להסכם והן לעניין השלכת אי חוקיותו לכאורה של ההסכם על שיקול הדעת של בית המשפט אם לעכב את ההליכים ולהעבירם לבוררות. לעניין זה ציין בית המשפט המחוזי כי לפי הספרות המקצועית ניתן להסיק שאין די בהעלאת טענת אי חוקיות בהסכם כדי למנוע מבית המשפט לתת תוקף להסכמה להתדיין בפני בורר, וזאת גם כאשר טענת אי החוקיות נטענת ביחס להסכם הכולל את הוראת הבוררות. זאת ועוד, בית המשפט המחוזי קבע כי מהשתלשלות העניינים במקרה דנן עולה כי לא מדובר בהסכם בלתי חוקי, אלא לכל היותר בהפרה של הוראות המינהל, בעליה של הקרקע, על ידי המבקשת שחכרה אותה. בנוסף, בית המשפט המחוזי ציין כי המבקשת נסמכת בתביעתה על ההסכם וטוענת שיש לאכוף הוראה בו, אולם קבע כי היא אינה יכולה לטעון לאכיפת ההסכם ובמקביל לבטלותו מחמת אי חוקיותו. לעניין זה הוסיף וקבע בית המשפט המחוזי כי אם אכן היה מדובר בהסכם בלתי חוקי כמשמעו לפי חוק החוזים (חלק כללי) , התשל"ג-1973 (להלן: חוק החוזים ), היה על המבקשת לתבוע השבה בעקבות בטלות ההסכם כסעד העיקרי .

3.

כמו כן, דחה בית המשפט המחוזי את טענת המבקשת כי מאחר שסעיף הבוררות בהסכם אינו חל על התביעה שהגישה נגד המשיבים הפורמאליים יש לדחות את הבקשה לעיכוב הליכים בשל שיקולים של יעילות הדיון ומניעת כפילות ההליך והכבדה על בעלי הדין ומערכת המשפט. ראשית , בית המשפט המחוזי קבע כי גם אם יניח שצירופם של המשיבים הפורמאליים לתביעה לא נעשה רק על מנת לסכל את קיומה של בוררות בין הצדדים להסכם, לא יהיה בכך כדי להוביל למסקנה שהדבר מקים למבקשת "טעם מיוחד" שלא לעכב את ההליכים לפי סעיף 5(ג) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות ). שנית , נקבע כי אין די בכך שקיימת תשתית עובדתית משותפת לתביעה נגד המשיבה ונגד המשיבים הפורמאליים כדי

לשלול מן המשיבה את זכותה שהתביעה נגדה תתברר בבוררות. שלישית , בית המשפט המחוזי קבע כי השאיפה לריכוז תביעות בהליך אחד אינה חזות הכול וכי משהשתיתה המבקשת את תביעתה כלפי המשיבים הפורמאליים על עילות חיצוניות להסכם, כגון עילות שיסודן בעשיית עושר ולא במשפט ובחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, קטן החשש שפיצול הדיון יביא לתוצאה שהמבקשת תיוותר חסרת סעד. רביעית, בית המשפט המחוזי קבע כי קיימת עדיפות לעיכוב ההליכים במקום שהצדדים הסכימו להתדיין בבוררות, קל וחומר כאשר הצדדים כבר קיימו בעבר הליכי בוררות מכוח ההסכם והם צפויים לקיים הליכים נוספים בעתיד, מאחר שהמשיבה כבר פנתה לבורר והגישה נגד המבקשת תביעה כחלק מן המחלוקת ביחס להסכם. עם זאת, דחה בית המשפט המחוזי את טענת המשיבה כי יש למחוק את התביעה נגד המשיבים הפורמאליים וקבע כי לפי ההלכה קיומה של תניית בוררות בהסכם איננה עילה למחיקת תביעה, כי אם לעיכוב הליכים והפנייתם לבוררות. כמו כן, נקבע כי המשיבים הפורמאליים לא ביקשו שההליכים בתביעה נגדם יעוכבו.

4.

נוכח כל האמור לעיל קבע בית המשפט המחוזי כי לא מתקיים במקרה דנן "טעם מיוחד" שלא לעכב את ההליכים כנדרש בסעיף 5(ג) לחוק הבוררות והורה על עיכוב ההליכים בתביעה שהוגשה נגד המשיבה ועל העברתם לבוררות לפני הבורר.

מכאן הבקשה שלפניי.

נימוקי הבקשה

5.

המבקשת טוענת כי שגה בית המשפט המחוזי בקובעו כי אין די בנסיבות העניין בהעלאת טענת אי חוקיותו של ההסכם בו מעוגנת תניית הבוררות על מנת לדחות את הבקשה לעיכוב ההליכים. לטענתה, גם אם אכן מדובר בהפרה של הוראות המינהל על ידי המשיבה אין להעביר את ההליכים לבוררות. המבקשת טוענת כי מהודעת המינהל ברור כי המנגנון הקבוע בהסכם המתייחס לבנייה ולשיווק של 130 יחידות דיור על ידי המבקשת תוך מתן תמורה למשיבה באופן החורג מהחלטות המינהל הינו אסור ובלתי חוקי וכי מדובר בחוזה שתוכנו בלתי חוקי בהתאם לסעיף 30 לחוק החוזים. לעניין זה טוענת המבקשת כי בשלב המקדמי בו מצויה התביעה די בקיומן של טענות באשר לאי חוקיות ההסכם, ואין צורך להוכיחן בשיעור הנדרש במשפט האזרחי, על מנת שהדיון בתביעה לא יעבור לבוררות. עוד טוענת המבקשת אי חוקיותו של ההסכם ובטלותו משמעה גם אי חוקיותה של תניית הבוררות המעוגנת בו ולפי הדין אין לברר במסגרת בוררות הליכים שבבסיסם עומדת טענת אי חוקיות. כמו כן, המבקשת טוענת כי לפי הספרות המקצועית גם כאשר הצדדים להסכם מעוניינים להסמיך את הבורר לדון בשאלת תוקפו של ההסכם, נדרשת הסכמתם של כל הצדדים הנוגעים בדבר והסכמה זו צריכה להיות מאוחרת לפרוץ המחלוקת ביניהם. לטענת המבקשת הסכמה שכזו אינה קיימת בנסיבות העניין. המבקשת טוענת עוד כי אין בעובדה שהמינהל נאות לחתום בחודש פברואר 2008 על הסכמי פיתוח לגבי 17 מגרשים אשר שווקו בחודש אוגוסט 2007 כדי להשליך על חוקיות ההסכם, שכן המינהל הבהיר כי עשה זאת לפנים משורת הדין וכי שיווק יתר המגרשים יהיה רק במכרז שיתקיים תחת בקרתו על עלויות הפיתוח וסכומי הגבייה.

6.

זאת ועוד, טוענת המבקשת כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר התעלם מטענתה לפיה להכרעה בשאלות המתעוררות במסגרת תביעתה יש השלכה ועניין ציבורי נרחב, לכל הפחות עבור 64 משפחות שהומלצו על ידי המשיבה לקבל יחידות דיור ברמת מעטפת ועבור יתר רוכשי יחידות הדיור, וכי על פי הדין אין לקיים הליכי בוררות בנושאים בעלי חשיבות ציבורית רחבה.

7.

כמו כן, לטענת המבקשת שגה בית המשפט המחוזי בקובעו כי אין די בשיקולים של יעילות הדיון ומניעת פיצולו כדי להקים "טעם מיוחד" לפי סעיף 5(ג) לחוק הבוררות שלא לעכב את ההליכים בתביעה. לעניין זה טוענת המבקשת כי התשתית העובדתית של תביעתה נגד המשיבים הפורמאליים זהה לתשתית העובדתית של תביעתה נגד המשיבה ונוכח עיכוב ההליכים ייווצרו כפילות וסרבול בניהול התביעות ויעלה חשש להכרעות סותרות. עוד טוענת המבקשת כי להכרעה בשאלת חוקיות ההסכם השפעה מכרעת בעניינם של המשיבים הפורמאליים, שכן אלו הומלצו על ידי המשיבה לקבל יחידות דיור ברמת מעטפת בהתאם למנגנון השיווק והבנייה, כפי שנקבע בהסכם. בנוסף, טוענת המבקשת כי יש להתחשב בכך שהמשיבה והמשיבים הפורמאליים נתבעו על ידה ביחד ולחוד, וזאת לא בכדי, שכן ככל הידוע למבקשת המשיבה סובלת מקשיים כלכליים ויכולת הפירעון שלה מוטלת בספק.

8.

נוכח כל האמור לעיל טוענת המבקשת כי יש ליתן לה את הרשות לערער, לקבל את הערעור ולקבוע שאין מקום להורות על עיכוב הליכים בתביעה שהגישה נגד המשיבה ועל העברתם לבוררות.

דיון והכרעה

9.

דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בקבלת תגובת המשיבה. כידוע הלכה היא כי רשות ערעור על החלטת בית משפט לפי חוק הבוררות לא תינתן כדבר שבשגרה, אלא במקרים חריגים בלבד בהם מתעוררת שאלה בעלת אופי משפטי או ציבורי החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים למחלוקת, או כאשר נדרשת התערבות משיקולי צדק ומניעת עיוות דין [ראו: רע"א 3680/00 גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ , פ"ד נז (6) 605, 615 (2004); רע"א 3505/00 רם חברה לעבודות הנדסיות בנין ושוברי גלים בע"מ נ' אחים שורק בע"מ (לא פורסם, 11.7.2000) בפסקה 3; רע"א 10570/08 מצנר נ' פלינט (לא פורסם, 3.3.2009) בפסקה 9]. לאחר שעיינתי בבקשה ובהחלטת בית המשפט המחוזי הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקרה זה נופל לגדר המקרים בהם מתעוררת שאלה בעלת אופי משפטי או ציבורי החורג מעניינם הפרטני של הצדדים. אמנם למחלוקת בין הצדדים קיימת השפעה על המשפחות שהומלצו על ידי המשיבה לקבלת יחידות דיור ברמת מעטפת ועל יתרת רוכשי יחידות הדיור, אולם אין בכך משום "טעם מיוחד" ומספיק כדי למנוע העברת ההליכים לבוררות, כפי שהוסכמה על ידי הצדדים להסכם וכפי שהתקיימה בעבר כאשר הבורר דן במחלוקות שנתגלעו ביניהם. יתרה מכך, בית המשפט המחוזי דחה את טיעוני המבקשת לגופם בהחלטה מפורטת ומנומקת ולא שוכנעתי כי במקרה דנן נדרשת התערבות כלשהי לשם מניעת עיוות דין שלכאורה עלול להיגרם למבקשת כתוצאה מעיכוב ההליכים.

10.

למעלה מן הצורך אציין כי דין הבקשה להידחות גם לגופה, מהטעמים שיפורטו להלן .

10.1.

תחילה , סבורני שבצדק קבע בית המשפט המחוזי כי במקרה דנן כלל אין עסקינן בהסכם בלתי חוקי, אלא לכל היותר בהפרה של הוראות המינהל:

" ... אי החוקיות שהמשיבה (המבקשת – י.ד.) טוענת לה אינה אלא הפרה של הוראות ממ"י, שהוא הבעלים של הקרקע, על ידי המבקשת (המשיבה – י.ד.) שהיא החוכרת שלה. הפרה זו – אם התקיימה בכלל – מצויה כולה במישור המשפט הפרטי, והיא נוגעת ליחסים שבין המבקשת לממ"י, ואין ולא כלום בינה לבין אי חוקיות כמשמעה בסעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973 (" חוק החוזים ") ולתוצאות הנובעות ממנה לפי אותו חוק" (עמ' 3 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי; ההדגשות במקור – י.ד.).

כמו כן, מעיון בהודעת המינהל כלל לא נהיר כי מדובר בהפרה של הוראותיו ויש לציין שגם לאחר מתן ההודעה ניאות המינהל לחתום על הסכמי פיתוח לגבי 17 מגרשים, למרות שהתנגד לכך קודם לכן. יתרה מכך, כפי שקבע בית המשפט המחוזי המבקשת לא הסבירה בכתבי טענותיה את טיב האיסור הקבוע לטענתה בהחלטות האמורות של המינהל ומשכך לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה. מכל מקום אציין כי גם אילו הייתה מוכיחה המבקשת את טענותיה באשר לאי חוקיות ההסכם הרי שנקבע בפסיקה כי גם אם בטל הסכם מחמת אי חוקיותו, תניית הבוררות הקבועה בו אינה בהכרח פוקעת מאליה, שכן מעצם טבעה היא נועדה לחול ולחייב את הצדדים גם בעת ביטול החוזה [ראו: רע"א 6233/02 אקסטל בע"מ נ' קאלמא ווי תעשיה, שיווק אלומיניום זכוכית ופרזול בע"מ , פ"ד נח(2) 634, 653-652, 671-668 (2004); ע"א 65/85 עיריית נתניה נ' נצ"ב נתניה בע"מ , פ"ד מ (3) 29, 59-58 (1986); רע"א 4986/08 TYCO BUILDING SERVIES

נ' אלבקס וידיאו בע"מ (לא פורסם, 12.4.2010) בפסקאות 35-32].

10.2.

שנית , להכרעה בשאלות המתעוררת בסוגיה זו אין השלכה ועניין ציבורי נרחב המצדיקים דחייתה של בקשת עיכוב ההליכים. מדובר בצדדים להסכם אשר נתגלעו ביניהם מחלוקות רבות במשך השנים והם פנו לבוררות מספר פעמים. אמנם חילוקי הדעות בין הצדדים להסכם השפיעו על רוכשי יחידות הדיור והמשפחות העתידות לקבל יחידות דיור ברמת מעטפת אך אין בכך כדי לאיין את הסכמת הצדדים להתדיין בבוררות. כאשר בית המשפט דן ביחס שבין סיכול הסכם הבוררות לבין האינטרס הציבורי עליו להכריע בכל מקרה לפי נסיבותיו וסבורני כי כך נהג בית המשפט המחוזי במקרה דנן וכי אין כל מקום להתערב בקביעתיו בנושא זה [ראו: סמדר אוטולנגי בוררות דין ונוהל כרך א 290 (מהדורה רביעית מיוחדת, 2005)].

10.3.

שלישית , לא מצאתי כי יש לדחות את הבקשה לעיכוב ההליכים על מנת למנוע את פיצול הדיון ולקדם את יעילותו. העובדה כי המשיבים הפורמאליים נתבעים אף הם ביחד ולחוד במסגרת התביעה שהגישה המבקשת אינה יכולה להוות "טעם מיוחד" כנדרש בסעיף 5(ג) לחוק הבוררות, שימנע את העברת ההליכים בין הצדדים להסכם לבוררות. זאת, כאשר המשיבים הפורמאליים אינם צד להסכם וכאשר התביעה כלפיהם מושתת על עילות חיצוניות להסכם.

11.

משנקבע כי אין בהודעת המינהל כדי להשפיע על חוקיותו של ההסכם איני רואה כל הצדקה לדחות את הבקשה לעיכוב הליכים ולסכל התדיינות נוספת בפני הבורר ביחס למחלוקות הקיימות כיום בין הצדדים, כפי שהתקיימה מספר פעמים בעבר בהתאם לתניית הבוררות הקבועה בהסכם.

12.

לנוכח כל האמור, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובת המשיבה איני עושה צו להוצאות.