רע"א 7257/20 משה עמר נ. שי אריאלי

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט י' פרסקי ) בת"א 44389-02-20 מיום 16.8.2020, שבגדרה נדחתה בקשת המבקש לסילוק על הסף של תביעת המשיב נגדו מחמת היעדר סמכות עניינית.

רקע והליכים קודמים

2.

ביום 18.1.2014 התקשרו הצדדים בהסכם שותפות (להלן: ההסכם ) לניהול מסעדה באמצעות חברת אריאלי קמה בע"מ (להלן:

החברה ). בין הצדדים התגלע סכסוך, וביום 18.2.2020 הגיש המשיב לבית המשפט המחוזי תביעה נגד המבקש (להלן: תביעת המשיב ), שבה עתר לביטול ההסכם ולהעברת מניות המבקש בחברה לידיו. לחלופין, ביקש המשיב כי בית המשפט המחוזי יורה למבקש להעביר לחברה סך של 100,000 ש"ח, על-פי התחייבותו בהסכם להשקיעם בהון המניות של החברה (להלן: הסעד

הכספי ); וכן התבקש בית המשפט המחוזי להורות על אכיפת אחת מהוראות ההסכם, שלפיה אם יתגלע סכסוך בין הצדדים, הם יערכו משא ומתן לשם רכישת מניותיו של אחד מהם על-ידי משנהו ( Buy Me Buy You ; להלן: BMBY ).

3.

בהמשך לכך, ביום 25.6.2020 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בקשה לסילוק תביעת המשיב, כולה או חלקה, על הסף (להלן: בקשת הסילוק ). בבקשת הסילוק נטען, בין היתר, כי הסעד הכספי אינו מצוי בתחום סמכותו של

בית המשפט המחוזי. בתשובתו לבקשת הסילוק טען המשיב כי הסמכות לדון בתביעה על כל רכיביה נתונה לבית המשפט המחוזי, מכיוון שהסעד הכספי טפל לסעד העיקרי, שעניינו בביטול ההסכם.

4.

למען שלמות התמונה, יצוין כי ביום 28.6.2020 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי תביעה נגד המשיב (ת"א 66871-06-20), אשר במסגרתה התבקשו סעדים שונים להסרת קיפוח מכוח סעיף 191 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: תביעת המבקש ). בתביעה זו התבקש בית המשפט המחוזי, בין היתר, לאכוף את ההסכם כך שלמשיב לא יהיה יותר חלק בחברה. בהחלטה מיום 9.7.2020 הורה בית המשפט המחוזי על איחוד הדיון בתביעות המבקש והמשיב.

החלטת בית המשפט המחוזי

5.

בהחלטתו מיום 16.8.2020 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת הסילוק, וקבע כי הסעד הכספי אכן נתון לסמכותו העניינית. בתוך כך, צוין כי אם תתקבל טענת המבקש בתביעתו לאכיפת ההסכם, אזי לא יהא מקום לברר את עניין התחייבותו להשקיע במסעדה 100,000 ש"ח לפני ערכאה אחרת. בית המשפט המחוזי הוסיף כי על פני הדברים, נדמה כי פרשנות המבקש לתניה בהסכם שבגינה התבקש הסעד הכספי היא פרשנות שגויה, וצוין כי עניין זה יתברר בהמשך ההליך.

על החלטה זו נסבה בקשת רשות הערעור שלפניי.

הבקשה דנן

6.

בבקשתו טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי בקבעו כי הסעד הכספי מצוי בגדרי סמכותו העניינית, שכן יישום "מבחן הסעד" הנוהג לשם קביעת סמכות עניינית בתובענות אזרחיות, מעלה כי הסמכות לדון בסעד זה נתונה לבית משפט השלום. לפיכך, נטען כי יש לפצל את הדיון בתביעת המשיב, כך שהסעד הכספי יתברר לפני בית משפט השלום, ואילו הדיון ביתר הסעדים ייערך לפני בית המשפט המחוזי. עוד נטען כי אין בתביעת המבקש כדי להשליך על סמכותו של בית המשפט המחוזי לדון בתביעת המשיב, וכן כי לא היה מקום להידרש לפרשנות ההסכם במסגרת בחינתה של בקשת הסילוק, אלא אך לבחון את הסעדים המבוקשים, כפי שהם מופיעים בכתב התביעה.

7.

בתשובתו סומך המשיב ידיו על החלטת בית המשפט המחוזי, וטוען, בעיקרו של דבר, כי לפי חוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, עניינים כלכליים, ובהם תביעה בנוגע להסכם שותפות בין בעלי מניות בחברה, יידונו בפני בית המשפט המחוזי. עוד נטען, כי הסעד העיקרי המבוקש בתביעת המשיב הוא ביטול ההסכם, בעוד שיתר הסעדים, ובהם הסעד הכספי, אך נלווים לסעד העיקרי האמור. כמו כן, לטענת המשיב, הסעד הכספי נובע ישירות מן ההסכם, ולפיכך הדיון בו הוא בלתי נפרד מן הדיון בביטול ההסכם. על כן, נטען כי משעה שבית המשפט המחוזי מוסמך לדון בביטול ההסכם, הרי שסמכותו זו כוללת אף את הדיון בסעד הכספי.

דיון והכרעה

8.

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובתשובה לה, באתי לכלל מסקנה כי דינה

להידחות, כמפורט להלן.

9.

כידוע, קביעת הסמכות העניינית בתחום האזרחי מוכרעת, ככלל, על-פי מבחן הסעד , אשר לפיו יש לקבוע את זהות הערכאה המוסמכת בהתבסס על הסעדים המבוקשים בכתב התביעה (ראו: ע"א 2846/03 אלדרמן נ' ארליך , פ"ד נט(3) 529, 535-534 (2004); רע"א 6500/19 גבריאל נ' אשד , פסקה 17 (7.5.2020) ) . מקורו של מבחן הסעד הוא בטעמים פרקטיים, שכן יישומו מצריך אך עיון פשוט בכתב התביעה. פשטות זו מסייעת אף ביצירת ודאות דיונית ובייעול ההליך המשפטי (ראו: עניין אלדרמן , בעמודים 536-535; רע"א 3749/12 בר-עוז נ' סטר , פסקה 22 לחוות דעתו של השופט נ' סולברג (1.8.2013)). בתוך כך, נקבע בחוק בתי המשפט כי בית משפט השלום מוסמך לברר תביעה אזרחית (שאינה נוגעת למקרקעין) אשר סכומה או שווי נושאה אינו עולה על 2.5 מיליון ש"ח, ואילו לבית המשפט המחוזי נתונה סמכות שיורית לדון בכל עניין אזרחי אשר אינו נתון לסמכות בית משפט השלום (ראו: סעיפים 51(א)(2) ו-40(1) לחוק בתי המשפט).

10.

לצד זאת, יצוין כי בתחומים מסוימים ראה המחוקק לסטות ממבחן הסעד, ולקבוע מבחנים אחרים לסיווג סמכותן העניינית של ערכאות השיפוט (ראו למשל: עניין אלדרמן , בעמוד 535; עע"מ 3309/11 קוטלרסקטי נ' המועצה המקומית תל מונד , פסקה 15 לחוות דעתו של השופט י' עמית (6.1.2013); עניין בר-עוז , פסקה 5 לחוות דעתו של הנשיא א' גרוניס ). כך למשל, נקבע בסעיף 40(6) לחוק בתי המשפט כי בית המשפט המחוזי (או המחלקה הכלכלית שבו, אם קיימת בו מחלקה מעין זו, ראו: סעיפים 42ד-42ה לחוק בתי המשפט) יהא מוסמך לדון ב"עניין כלכלי", וזאת אף אם על-פי שוויו, מצוי אותו עניין כלכלי בסמכותו של בית משפט השלום (ראו: רע"א 4180/15 בירן נ' צוקר (15.7.2015)).

תכליתו של מבחן זה, הבוחן את מהות הסעד המבוקש, ומחליף כאמור את מבחן הסעד בכל הנוגע לעניינים כלכליים, הוצגה בדברי ההסבר להצעת התיקון לחוק בתי המשפט, שבגדרה הוצע להקנות לבית המשפט המחוזי את הסמכות לדון ב"עניין כלכלי":

"הרציונל שבבסיס ההסדרים המוצעים בהצעת חוק זו הוא יצירת תשתית קבועה ומהודקת של מערכת שיפוט יעילה ומקצועית שבה יידונו מרבית העניינים הנעוצים בדין הכלכלי. ההסדרים המוצעים יאפשרו התמקצעות של השופטים שידונו בעניינים הכלכליים ויביאו לאחידות ולעקביות הפסיקה בעניינים אלה ולהקטנת אי-הוודאות ולהגברת היציבות בתחום הכלכלי" (דברי ההסבר להצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 59) (סמכות בעניינים כלכליים), התש"ע-2010, ה"ח 484, 358 (להלן: דברי ההסבר להצעת תיקון חוק בתי המשפט) ; וראו גם: דניאל רימון וטל אמיר "בית המשפט הכלכלי – מדלוור לישראל" תאגידים ז(4) 3, 16 (2010)).

11.

בסעיף 42ב(א)(3) לחוק בתי המשפט הוגדר "עניין כלכלי", בין היתר, כ"עניין אזרחי בקשר לזכויות או לחובות של בעלי מניות בחברה ככאלה, המוסדרים בתקנון החברה או בחוזה אחר". על כך נכתב כי:

"המילה 'ככאלה' נועדה להבהיר, שאין

מדובר בכל סכסוך בין בעלי מניות, אלא רק בסכסוך כזה הנובע מעצם היותם בעלי מניות. התיבה 'בחוזה אחר' נועדה להבהיר, כי אין הכרח שהזכויות והחובות יוסדרו בתקנון דווקא. כך, למשל, ייתפס בגדר הסמכות הסכם בין שני בעלי מניות המקנה זכות קדימה לרכישת מניות" (רימון ואמיר, בעמוד 30; וראו גם החלטת כב' השופטת ר' רונן בה"פ (כלכלית ת"א) 21643-01-11 עגיב ייעוץ וניהול בע"מ נ' הראל (4.5.2011)).

12.

חלופה נוספת להגדרתו של "עניין כלכלי" כאמור מעוגנת בסעיף 42ב(א)(6) לחוק בתי המשפט והיא: "עניין אזרחי שהוא בסמכות בית משפט שלום לפי סעיף 51(א)(2) או (3) או בסמכות בית המשפט המחוזי לפי סעיף 40, הכרוך בעניין כלכלי כאמור בפסקאות (1) עד (5), ובלבד שנושאם אחד או שהם נובעים מאותן נסיבות ושחלקו של העניין הכלכלי הוא משמעותי".

מן הכלל אל הפרט

13.

יישום דברים אלה על ענייננו מלמד כי בית המשפט המחוזי אכן מוסמך לדון בסעד הכספי – בין אם לפי ההגדרה המופיעה בסעיף 42ב(א)(3) לחוק בתי המשפט ובין אם לפי ההגדרה שבסעיף 42ב(א)(6) לחוק זה.

כך, עיון בכתב התביעה של המשיב מגלה כי הסכסוך בין הצדדים נסב על טענתו להפרת ההסכם ביניהם, אשר אין חולק כי הוא הסכם בין בעלי מניות בחברה ככאלה בנוגע להקמתה ולניהולה. בהתאם, הצדדים אינם חולקים על כך שבית המשפט המחוזי הוא המוסמך לדון בסעדים שעניינם בביטול ההסכם ובאכיפת מנגנון ה- BMBY . ואולם, כפי שתואר לעיל, הצדדים חלוקים באשר לערכאה אשר לה נתונה הסמכות העניינית לדון בסעד הכספי, ובעוד שהמבקש טוען כי עסקינן בסעד ששוויו אינו עולה על 2.5 מיליון ש"ח ולכן נתון לסמכות בית משפט השלום, המשיב טוען כי מדובר ב"עניין כלכלי" כהגדרתו בחוק בתי המשפט, אשר הסמכות לבררו נתונה לבית המשפט המחוזי.

14.

על רקע האמור לעיל, נדמה כי בדומה לסעדי ביטול ההסכם וה- BMBY , אף הסעד הכספי מהווה "עניין כלכלי" כהגדרתו בסעיף 42ב(א)(3) לחוק בתי המשפט. זאת, מכיוון שסעד זה עוסק למעשה באכיפת אחת מהוראות ההסכם שנכרת בין הצדדים להקמת החברה ולניהולה, אשר מחייבת לכאורה את המבקש, בהיותו בעל מניות בחברה, להשקיע בה סך של 100,000 ש"ח. עוד יוער כי כפי שצוין לעיל, המבחן הנוגע לסמכות העניינית לדון בעניינים כלכליים הוא מבחן מהותי, המחליף את מבחן הסעד, וממילא אין נפקות בהקשר זה לשוויו של הסעד הכספי – בין אם הוא עולה על 2.5 מיליון ש"ח, ובין אם לאו.

15.

זאת ועוד, אף בהנחה שהסעד הכספי אינו בא, כשלעצמו, בהגדרת "עניין כלכלי" לפי סעיף 42ב(א)(3) לחוק בתי המשפט, הרי שיש לראות בו כ"עניין כלכלי" כהגדרתו בסעיף 42ב(א)(6). זאת, מאחר שמדובר בסעד הכרוך באופן מובהק בסעדים הנוספים המבוקשים בתביעת המשיב – העוסקים בביטול ההסכם או באכיפתו. לפיכך, ניתן לראות בסעד הכספי כ"עניין אזרחי... הכרוך בעניין כלכלי", כאשר שני סעדים אלה נובעים מאותו הסכם שנכרת בין המבקש והמשיב. זאת ועוד, חלקם של שני הסעדים הנותרים בתביעת המשיב – אשר מהווים "עניינים כלכליים" לפי סעיף 42ב(א)(3), הוא משמעותי בהחלט, ובייחוד חלקו של סעד ביטול ההסכם המהווה סעד עיקרי בתביעה זו. בהקשר זה, הובהר בדברי ההסבר להצעת תיקון חוק בתי המשפט כי " אין הכוונה שהעילה מן הדין הכלכלי תהיה העיקר ושאר העילות טפלות לה. ייתכנו מקרים שבהם גם העילות הכרוכות יהיו משמעותיות ביחס לנסיבות המקרה, ואולם די בכך שהעילה מן הדין הכלכלי היא משמעותית כשלעצמה, כדי להקנות את סמכות השיפוט לגבי כלל העילות האזרחיות הכרוכות, לבית המשפט המחוזי" (שם, בעמוד 360); והדברים יפים לענייננו.

16.

אשר על כן, אני סבורה כי הסמכות לדון בסעד הכספי נתונה לבית המשפט המחוזי בהיותו "עניין כלכלי" – אם מכוח סעיף 42ב(א)(3) לחוק בתי המשפט ואם מכוח סעיף 42ב(א)(6) לחוק זה.

17.

נוכח כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.

המבקש יישא בהוצאות המשיב בסך של 5,000 ש"ח.