רע"א 7270/97 זיאד סיף נ. קאסם עלי

1.בית המשפט המחוזי התיר למשיב "להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל בעניינו "בנושא מצבו הנפשי... ושאלת קיומו האפשרי של קשר סיבתי בין מצב זה לתאונה".

על כך בקשת רשות הערעור שבפנינו.

2.כאשר נקבעת לנפגע נכות על ידי המוסד לביטוח לאומי בשל פגיעה שנגרמה לו בתאונת דרכים - וכך הוא בענייננו - מחייבת נכות זו שנקבעה על פי דין, גם בתביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה1975- (סעיף 6ב. לחוק). אותו סעיף מאפשר לבית המשפט להרשות להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אלא שיש להשתמש בו במשורה ובמקרים חריגים, וזאת על מנת שלא לסכל את תכלית ההוראה. תכלית ההוראה היא למנוע הבאת "חוות דעת מטעם" שיחזירו את הגלגל לאחור ויביאו להתדיינות ממושכת ובלתי יעילה בין הצדדים, כפי שהיה קודם לקביעת החוק.

3.עם זאת, יש ובית המשפט מוצא טעם במתן רשות להבאת ראיות לסתור וזאת, בין השאר, משסבור הוא כי קביעת המוסד לביטוח לאומי איננה מכסה את מלוא תחומי הנכות הרפואית או לוקה בפגם מהותי כלשהו (לעניין זה ראו: א' ריבלין תאונת הדרכים - סדרי דין וחישוב הפיצויים (מהדורה שניה מורחבת, תשנ"ו) 304-302; רע"א 3233/94 קרנית נ' פלבינסקי חיים , תק-על, כרך 94 (ד) 847). כך הוא בענייננו.

4.המוסד לביטוח לאומי קבע לנפגע נכות בתחום הגופני. עיון בתקנות לפיהן - בין היתר - נקבעה הנכות, מלמד, שאין הנכות משקפת נזק נפשי (תקנות 23(3)(ב)( II ), 24(5) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז1956-).

המוסד לביטוח לאומי - הועדה הרפואית לערעורים - פרטה נזק נפשי ברור שנגרם לנפגע לדעתה, אולם לא נקטה עמדה לגבי הנכות - אם בכלל - המשקפת אותו נזק, באשר מצאה כי הנזק הוא משני לפגיעה הגופנית. קביעה זו איננה מהווה תשובה לשאלה אם נזק זה, כשלעצמו, מצדיק קביעת נכות ובאיזה שיעור. לכך לא התייחסה הועדה.

5.אילו קבעה הועדה שלא נותרה לנפגע נכות בתחום הנפשי, הרי גם אם הדבר לא היה מניח את דעתו של הנפגע, לא היה מקום להרשות הבאת ראיות לסתור. לא כך הוא בענייננו. לאחר שהעניין הוחזר לועדה על ידי בית הדין לעבודה, קבעה הועדה לעררים:

"גם בבדיקה היום מגלה סימן קל של דיכאון שמתבטא בדיספריה [כך במקור] מסויימת ומצב זה ללא ספק קשור בהרגשה של נחיתות היות שאינו מסוגל להביא ילד לעולם, לפי דבריו והיות ואינו מתפקד כגבר אשתו עזבה אותו. ללא ספק עם עובדה זו ללא ליווי מקצועי ושיחות תמיכתיות מצב זה די ממושך. יש לציין שמצב נפשי זה הוא משני ומלווה את המצב הגופני. הסבל הנפשי כרוך לפגימה הגופנית. התגובה הנפשית מקובלת ואינה בולטת מעל הסבל הנפשי המוכר למצבים אלו".

6.במצב דברים זה, אין מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא, בדבר מתן רשות להביא ראיות לסתור בתחום מצבו הנפשי של המשיב.

הבקשה נדחית, המבקשים ישלמו למשיב הוצאות בסך 10,000.