רע"א 7273/09 מיסטר מאני ישראל בע"מ נ. מרדכי מאיר מכלוביץ

1.

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ע' צ'רניאק ), בגדרו התקבל ערעור המשיבים (לאחר שניתנה רשות ערעור) על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט י' אטדגי ).

בהחלטת בית משפט השלום הנכבד ניתן צו מניעה זמני המונע מן המבקשת לפנות את המשיבים מהבית נשוא הבקשה עד למתן פסק דין בתובענה שהגישו המשיבים, וזאת בכפוף לכך שהמשיבים ישלמו למבקשת סך של 150,000 ש"ח. בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בוטל התנאי המחייב את המשיבים לשלם למבקשת סך של 150,000 ש"ח ונקבע חלף זאת כי המשיב 1 יחתום לאלתר על ערבות עצמית בלתי מוגבלת בסכום להבטחת נזקי המבקשת (בנוסף לסכום של 20,000 ש"ח וערבות צד ג' בסך של 50,000 ש"ח, שהופקו עוד קודם לכן על ידי המשיבים).

על מנת להבין הרקע לבקשה נביא להלן בקצרה פרטי העניין.

2.

המשיבים, בעל ואישה, נטלו מן המבקשת הלוואה בסך 432,608 ש"ח. להבטחת ההלוואה הם מישכנו לטובת המבקשת את ביתם ברחוב הרב שך בבני בברק (להלן: הבית ). ההלוואה, והריבית עליה, היו צריכות להיות משולמות עד לתאריך 14.6.2007, אולם המשיבים לא פרעו את החוב במועד האמור. לאחר משא ומתן נחתם בין הצדדים הסכם פשרה, שלפיו הועמד החוב על סך של 850,000 ש"ח והמשיבים התחייבו לפרוע אותו עד לתאריך 1.5.2008. גם חוב זה לא נפרע במועד. לפיכך, פתחה המבקשת תיק הוצאה לפועל למימוש המשכנתא וביקשה לפנות את המשיבים מהבית.

המשיבים הגישו תובענה על דרך המרצת פתיחה כנגד המבקשת, בגדרה ביקשו, בין היתר, סעדים הצהרתיים על בטלות הסכם ההלוואה והסכם הפשרה וכן צו מניעה קבוע, שימנע מן המבקשת לפנות אותם מן הבית. עיקר טענתם היתה כי המבקשת לא הסבירה להם כראוי את פרטי ההסכמים שעליהם חתמו, בפרט לגבי שיעורי הריבית וכן לא הבהירה להם את משמעות הסכמתם לויתור על דיור חלוף. עוד טענו המשיבים כי המשיבה 2 (להלן: המשיבה ) מוגבלת בשכלה ולא היתה מסוגלת להבין את משמעות ההסכמים שחתמה עליהם. בגדרה של המרצת הפתיחה שהגישו, ביקשו המשיבים גם צו מניעה זמני למניעת פינויים מן הבית עד להכרעה בתיק העיקרי. המבקשת התנגדה לבקשה וטענה כי הסבירה היטב למשיבים את פרטי ההסכמים ומשמעות סעיפי הוויתור וכן טענה כי הריבית שנקבעה בהסכמים בינה לבין המשיבים היא חוקית.

3.

בית משפט השלום הנכבד בתל אביב החליט להוציא צו מניעה זמני, אך התנה אותו, בין השאר, בכך שהמשיבים ישלמו למבקשת סך של 150,000 ש"ח (כשליש מסכום קרן ההלוואה), וזאת בהתחשב בכך שגם אם תתקבל המרצת הפתיחה של המשיבים, הם יידרשו, לשיטתו, להחזיר למבקשת לכל הפחות את סכום קרן ההלוואה. תנאי זה התווסף לפיקדון בסך 20,000 ש"ח, שאותו הפקידו המשיבים קודם להחלטה זו.

4.

על החלטה זו הגישו המשיבים בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. בבקשת רשות הערעור טענו המשיבים כי הסכום שנקבע בהחלטת בית משפט השלום – 150,000 ש"ח – איננו מידתי ואיננו מביא בחשבון את עובדת היותה של המשיבה פסולת דין, כמו גם את השפעתה האפשרית של עובדה זו על התיק העיקרי. בעקבות שאלה שהופנתה לצדדים על ידי בית המשפט המחוזי הנכבד – הם הסכימו כי בקשת רשות הערעור תידון כערעור. לאחר שהצדדים טענו בפניו, החליט בית המשפט המחוזי הנכבד לקבל את הערעור במובן זה שהמשיבים לא יידרשו לשלם למבקשת סכום של 150,000 ש"ח וזאת לאחר שבית המשפט הנכבד ציין בפסק דינו כי קביעת בית משפט השלום ולפיה המשיבים יידרשו להחזיר את סכום קרן ההלוואה בכל מקרה איננה בהכרח נכונה, אם תתקבל למשל טענת המשיבה בדבר כשירותה. בית המשפט הנכבד קמא הוסיף וקבע כי נראה שלמבקשת יש לכאורה ממה להיפרע גם בלי שהמשיבים יידרשו לשלם את הסכום האמור.

כנגד פסק דין זה מכוונת בקשת רשות הערעור שלפני.

להשלמת התמונה אוסיף ואזכיר כי הסכסוך בין הצדדים כאן כבר הובא בפני בית משפט זה בעבר (ראו החלטתי ב-רע"א 7931/08 מכלוביץ נ' מיסטר מאני ישראל בע"מ (לא פורסם, 11.12.2008)). בגלגול הקודם הוגשה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, שקבע כי אין לו סמכות עניינית לדון בתביעה שהגישו המשיבים כנגד המשיבה. בקשת רשות הערעור נדחתה על ידי בהחלטה הנ"ל, שם ציינתי, בין השאר, כי התנהלות המשיבים בהקשר זה היתה מוקשית. הטעם לקביעה זו התבסס בין היתר על הנתון שהמשיבים פתחו בשני הליכים שבהם ביקשו סעדים דומים: הליך אחד בבית משפט השלום בתל אביב-יפו והליך אחר בבית המשפט המחוזי בתל אביב (לפירוט ולנימוקים נוספים –ראו שם).

5.

בבקשת רשות ערעור זו שבפני טוענת המבקשת כי בהתנהלות המשיבים כאן דבק פגם דומה לזה בו לקו במכלול שנדון ב-רע"א 7391/03 הנ"ל וכי התנהגותם פה מבטאת גם היום חוסר תום-לב וניצול לרעה של הליכי משפט. המבקשת מציינת כי לשיטתה המשיבים מודים כי הם חייבים לה סך של 432,608 ש"ח (לא כולל ריבית והצמדה) ולכן קביעת בית המשפט הנכבד קמא לפיה לא בהכרח יידרשו המשיבים (ובפרט המשיבה 2) להחזיר למבקשת את מלוא סכום קרן ההלוואה – הינה שגויה. המבקשת מוסיפה וטוענת כי גם אם תתקבל טענת המשיבה לגבי כשירותה, אין בכך כדי לבטל את חתימתה על הסכם ההלוואה ועל הסכם הפשרה, שכן המשיבה הוכרזה כפסולת דין רק בתאריך 21.9.2008 (לאחר חתימת ההסכמים הנ"ל). המבקשת מעלה טענות נוספות במישור החוזי, ומסקנתה היא כי המשיבים לא יוכלו להתנער מן ההסכמים שעליהם חתמו.

6.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, מסקנתי היא כי דין הבקשה – להידחות .

המבקשת אמנם טוענת כי אין מדובר פה ב"גלגול שלישי" מפני שטענתה המרכזית נדחתה רק על ידי בית המשפט הנכבד קמא, ואולם קשה לחלוק על העובדה כי

מצויים אנו למעשה במסגרת של ערעור שני , היינו, ב" גלגול שלישי " של אותו עניין. כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים שמתעוררת בהם שאלה בעלת חשיבות חוקתית, או במקרים שבהם יש חשיבות עניינית, או ציבורית לבעיה המשפטית שבמוקד המחלוקת. המקרה שלפנינו איננו נכנס בגדר אף אחד מאותם מקרים חריגים.

פסק הדין, נשוא בקשת רשות ערעור זו, עוסק בסוגיה הנוגעת לצו הזמני, ובסוגיה כגון זו אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בנקל, בפרט לא ב"גלגול שלישי" (ראו: ע"א 418/79 תאני נ' כהן , פ"ד לד(4) 161 (1980); רע"א 8267/07 סאמר נ' מוסא (לא פורסם, 14.10.2007)).

אציין כי גם לגופו של עניין אינני רואה עילת התערבות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד בתל אביב-יפו, אשר לתפיסתי איזן כראוי בין אינטרס המבקשת להיפרע מן החוב הנטען לבין החשש כי עלולה להיחסם זכות הגישה של המשיבים לערכאות השיפוטיות, על כל המשתמע מכך. במסגרת זו הובאו אף בחשבון – בצורה מדודה – הטענות המשפטיות שהועלו על ידי המשיבים (ובמיוחד זו הנוגעת לכשירותה של המשיבה 2) – השגות שיתכן שיהיה בהן כדי להשפיע על תוצאות ההליך העיקרי. באשר לטענות המבקשת לגבי התנהלות המשיבים (הנגועה, לגישתם, בחוסר תום לב)– בתי המשפט השלום והמחוזי היו מודעים לעניין זה ובחרו בכל זאת להוציא צו מניעה זמני, שימנע את פינוי המשיבים מדירתם עד להכרעה הסופית במכלול. בנסיבות אלה אינני רואה מקום להידרש לנושא זה כאן, מה גם שהוא צפוי עוד לעלות ולהתברר במהלך המשפט.

7.

נוכח כל האמור לעיל – הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה– אין צו להוצאות .