פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
7931/08
בפני:
כבוד השופט ח' מלצר
המבקשים:
1. בתיה מכלוביץ
2. מרדכי מאיר מכלוביץ
נ ג ד
המשיבה:
מיסטר מאני ישראל בע"מ
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי בתל אביב יפו ב-ה.פ. 205/08 מיום 19.6.2008, שניתנה על ידי כב' השופט נ'
ישעיה
החלטה
1.
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופט נ' ישעיה ), מתאריך 19.6.08, אשר החליט להעביר את הדיון בתובענה שהגישו המבקשים - לבית משפט השלום, מחמת חוסר סמכות עניינית של בית המשפט המחוזי.
2.
המבקשים לקו – ללא כל הסבר ראוי לכך - בשיהוי רב, הן בהגשת הבקשה שבפניי והן בסוגיית הפקדת העירבון הנדרש (או הגשת בקשה לפטור ממנו). התנהלות זו הביאה לכך שהבקשה הובאה לעיוני רק ימים אחדים קודם למועד הקבוע לתחילת הדיון בתובענה בבית משפט השלום (16.12.2008), וזאת יחד עם "בקשה דחופה" מטעם המבקשת לעיכוב הדיון הקבוע בבית משפט השלום. התנהלות זו, יש בה כדי להביא לדחיית הבקשה למתן רשות ערעור על ההחלטה – ולו מטעם זה.
3.
אף לגוף הדברים איני רואה לנכון להתערב בהחלטתו של בית המשפט הנכבד קמא, וזאת מבלי לקבוע מסמרות בכל השאלות המשפטיות העשויות להתעורר במכלול. עם זאת אציין כי בית המשפט המחוזי הנכבד מצא בדין כי עיקר עניינו של הסכסוך הקונקרטי שבין הצדדים בהליך הוא הסכסוך הכספי הנסב סביב הסכם ההלוואה. אף בקשה לתיקון כתב התביעה שהגישו המבקשים, מתוך ניסיון ליצור סמכות עניינית לבית המשפט המחוזי, הוגשה באיחור ובכל מקרה בית המשפט המחוזי לא סבר כי יש בה כדי לשנות ממסקנתו זו. מכאן, שהסמכות לדון בתובענת המבקשים, בשים לב לסכום ההלוואה, אכן מוקנית לבית משפט השלום (השוו: ה"פ 684/97 (מחוזי – י-ם) אוגלי נ' אביב שגי חברה לשירותים כלליים בע"מ (לא פורסם, 20.10.99, מפי כב' השופטת א' פרוקצ'יה; ת.א. 2251/04 (מחוזי – ת"א) בנק לאומי למשכנתאות נ' צעידי (לא פורסם, 18.4.07), מפי כב' הרשם ד' גלדשטין ).
לא למותר להדגיש כי ממילא אין בהעברה זו של הדיון בתיק מבית המשפט המחוזי - לבית משפט השלום כדי לפגוע, במקרה דנן, בזכויות המבקשים, שהרי, כפי שאף ציין בית המשפט הנכבד קמא בהחלטה הנתקפת בפניי, באם יינתן למבקשים הסעד ההצהרתי המבוקש בדבר בטלות הסכם ההלוואה, ממילא יוכלו לפעול גם לקבלת הסעד הנלווה בדבר בטלות שטר המשכנתא שנרשם מכוחו של הסכם ההלוואה.
4.
לבסוף ראוי להזכיר כי המבקשים פנו בתובענה קודמת לבית משפט השלום בתל אביב (ה.פ. 200077/08) ובמסגרתה ביקשו סעדים דומים לאלה המבוקשים בהליך שהגישו בבית המשפט המחוזי. בית משפט השלום הנכבד (כב' השופט י' אטדגי ) נעתר לבקשתם (בש"א 152384/08) לצו מניעה זמני המונע את מימוש המשכנתא ופינויים מהדירה עד להכרעה בתובענתם גופה, אלא שמתן הצו הותנה, בין היתר, בתשלום של 280,000 ₪ למשיבה. דא עקא, שתחת לעמוד בתנאים הדרושים למתן צו הביניים, החליטו המבקשים לפנות לבית המשפט המחוזי, בהליך חדש (שבגדרו ניתנה ההחלטה, נשואת הבקשה שבפניי), ובו ביקשו סעדים דומים ביותר, תוך שהם מוסיפים טענות מטענות שונות בדבר אי-כשירותה המשפטית של המבקשת 1, אשר בא-כוחם הקודם השמיט, לטענתם, מתובענתם בבית משפט השלום. התנהלות זו מוכיחה שאף המבקשים סברו מלכתחילה כי הסמכות לדון בתובענה נתונה לבית משפט השלום.
זאת ועוד-אחרת: קשה שלא להתרשם כי בהתנהלות המבקשים נעשה ניסיון להתנייד בין הערכאות השונות על ידי שינוי או הוספת הטענות, ובאופן זה 'לשפר עמדות' ביחס לסעד הביניים שכבר ניתן על ידי הערכאה הראשונה אליה פנו המבקשים, היא בית משפט השלום הנכבד. ניסיון זה אינו ראוי ואינו הולם, ולא בכדי סבר בית המשפט המחוזי הנכבד כי הוא עלול לעלות כדי חוסר תום לב ו/או ניצול לרעה של הליכי משפט (השוו: רע"פ 5930/08, קמיל סעו נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה ירושלים (לא פורסם, ניתן ביום 2.7.2008); ע"א 9650/05, רונן פרוינד נ' פקיד שומה ת"א (טרם פורסם, ניתן ביום 7.8.2008); ע"א 10704/05, חיים לוגסי נ' פקיד שומה אשקלון (טרם פורסם, ניתן ביום 10.7.2008); רע"א 3354/08, המטה למען א"י נ' ניצב אהרון פרנקו (טרם פורסם, ניתן ביום 17.4.2008); רע"א 4224/04, בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים , פ"ד נט(6) 625 (2005)).
5.
לאור כל האמור לעיל –הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. נוכח העובדה שלא נתבקשה תגובת המשיבה – אין צו להוצאות.
ניתנה היום,
י"ד כסלו,
תשס"ט
(11.12.2008).
ש ו פ ט