רע"פ 5930/08 קמיל סעו נ. יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ולבניה ירושלים

1.

עניינה של הבקשה שבפני בצו הריסה אשר הוצא כנגד מבנה שהוקם בידי המבקש ומצוי בבעלותו, ואשר נדון במסגרת הליכים רבים בפני מספר ערכאות. מרבית ההליכים שהתנהלו בעניין צו ההריסה האמור, נגעו להשגותיו של המבקש על פגמים מנהליים שנפלו בדרך הוצאתו. בהתייחס לעניין זה קבעתי בהחלטתי מיום ז' בסיון התשס"ח (10.06.2008), ברע"פ 3453/08, כי "התנהלותו של המבקש... הנה כה קיצונית בהתעלמותה מעקרון שלטון החוק, שאין להתיר לו להיאחז בפגם טכני משני שנפל במהלכיהם של גורמי התכנון". ועוד קבעתי, כי מניין שלושים הימים לביצוע הצו יחל ביום 1.7.08.

2.

כשבועיים לאחר שניתנה החלטתי בבקשה האמורה, פנה המבקש פעם נוספת לבית-המשפט לעניינים מקומיים בירושלים, וביקש את עיכוב ביצוע צו ההריסה נוכח התקדמות שחלה, לטענתו, בהליכי הכשרת הבניה נשוא הבקשה. בקשה זו נדחתה בידי בית-המשפט לעניינים מקומיים, ואף בידיו של בית-המשפט המחוזי בירושלים – בפניו ערער המבקש. בהחלטתו מהיום, קבע בית המשפט המחוזי, כי לא נפל פגם בהחלטתו של בית-המשפט לעניינים מקומיים, וכי דין הערעור להידחות הן מטעמים שבסדרי דין והן מטעמים מהותיים, ובראשם העובדה כי חרף ההתקדמות היחסית שחלה בהליכי הכשרת הבנייה, עדיין אין הליכים אלו מצויים בשלב מתקדם ההופך את היתר הבנייה לדבר המצוי בהישג ידו של המבקש. משכך, נקבע, לא קם חריג המאפשר את עיכוב צו ההריסה עד לקבלתו של ההיתר המיוחל.

3.

עתה עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על החלטתו של בית-המשפט המחוזי מהיום, ולעיכוב ביצועו של צו ההריסה הקבוע למחר. להשקפתו, לוקה החלטת בית-המשפט קמא בחסר, מאחר והתקבלה מבלי שנערך בה דיון מקדים, וממילא מבלי שהובאו בה עדים וראיות הצריכים להכרעה. לגופם של דברים, שב המבקש על טענתו כי קושי טכני פעוט הוא שמפריד בינו ובין קבלת היתר הבניה המיוחל, וכי שגה בית-המשפט קמא עת קבע כי טרם יינתן היתר הבנייה עתיד לחלוף זמן רב.

4.

עיינתי בבקשה שבפני ובתגובת המשיבה, ושוכנעתי כי דינה להידחות. הלכה פסוקה היא כי רשות לערעור שני, הניתנת במשורה, נועדה לברר שאלות משפטיות החורגות מעניינם של הצדדים לסכסוך, ובלבד שנודעת להן חשיבות כללית ( ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ פ"ד לו(3), 123 (1982)). הבקשה הנוכחית אינה מגלה שאלה מסוג זה, באשר היא עוסקת, רובה ככולה, בנסיבותיו הפרטניות של המקרה הנוכחי, להן נדרש גם בית-המשפט קמא. אף טענת המבקש באשר לקיפוח זכויותיו הדיוניות אינה עומדת לו, שהרי גם עניין זה מסור לשיקול דעתו של בית-משפט קמא, ואין הוא עניין לערכאה שלישית להתערב בו. בשולי הדברים אוסיף, כי המבקש עצמו צרף לבקשה את פרוטוקול הדיון בערעור – דבר המעורר תמיהה באשר לטענתו לפיה נדחה ערעורו מבלי שהתקיים בו דיון. זאת ועוד, עיון בפרוטוקול הדיון ובהחלטות דהיום אינו מלמד על בקשה כלשהי שהעלה המבקש כי יינתן לו להביא עדים או ראיות לצורך הוכחת טענותיו, וגם בכך יש כדי להקשות על קבלת בקשתו. הנה כי כן, לא מצאתי כי נפלו פגם או שגגה בהחלטותיהן של ערכאות קמא, אדרבא, סבורני כי ההליכים הנוספים אותם נקט המבקש, הנם בבחינת שימוש לרעה בהליכי משפט.

לאור האמור, הבקשה נדחית, ועמה נדחית הבקשה לעיכוב ביצועו של צו ההריסה. המבקש ישלם למשיבה הוצאות בסכום של 2500 ש"ח.