רע"פ 3453/08 קמיל סעו נ. יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ולבניה ירושלים

1.

הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה ירושלים, הוציאה צו הריסה מנהלי למבנה בשטח 90 מ"ר שהקים המבקש בשכונת אשקריה, ביודעו כי הקמתו מנוגדת לחוק. מבנה קודם שהקים המבקש במקום, נהרס מכוח צו הריסה שיפוטי. המבקש טוען, כי המשיבה הפרה את הוראת סעיף 238א(ב1)(3) לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965, לפיה רשאי יושב ראש הוועדה המחוזית להפעיל את סמכותו לצוות על הריסת מבנה, רק משנדרש יושב ראש הוועדה המקומית לעשות זאת והוא סרב בתוך שבעה ימים. במקרה זה, נשלח מכתב הדרישה של המשיבה בטעות למר יהושע פולק, יושב ראש וועדת המשנה לתכנון ובנייה ולא למר אורי לופוליאנסקי, יושב ראש הוועדה המקומית , אליו היה אמור המכתב להישלח.

2.

בית-המשפט לעניינים מקומיים בירושלים, בו נדונה הפרשה לראשונה, לא קבע כי נפל פגם במשלוח הדרישה למר פולק, והוסיף כי גם אם היה מוצא בכך פגם, לא היה מקום לבטל את הצו בשל הפרת החוק הבוטה מצדו של המבקש ומכלול הנסיבות הנלוות. בית-המשפט המחוזי, שדן בערעור שהגיש המבקש, קבע כי אכן נפלה שגגה בהליך הוצאת הצו, אולם השאיר את החלטת בית-משפט השלום על כנה, תוך שהוא קובע כי קיימת הסתברות גבוהה שהחלטתו של יושב ראש וועדה המקומית לתכנון ובנייה, בנוגע למבנה, הייתה זהה לזו של מר פולק. עוד נקבע, כי הפגם שנפל אינו מהותי, ועל כן, בהתחשב במכלול השיקולים ותוך שימוש בדוקטרינת הבטלות היחסית, נכון להותיר את הצו על כנו.

3.

גם בתגובת המשיבה לבקשה זו, נטען כי הפגם שנפל בהליך הוצאת צו ההריסה לא ירד לשורשו של עניין, ואינו מצדיק את ביטול הצו. המשיבה טוענת כי לא נגרם נזק למבקש, שכן מר פולק ומר לופוליאנסקי היו מגיבים באופן זהה לפנייה בעניינו. עוד נטען, כי מאחר שערכאות קמא קבעו כי לא נפל פגם מהותי בהליך הוצאת הצו, היה נכון להשתמש בדוקטרינת הבטלות היחסית, ואין מקום למתן רשות לערעור שני. מוסיפה המשיבה וטוענת, כי המבקש ניצל לרעה הליכי משפט, כאשר המשיך בבנייה ואף אכלס את המבנה נשוא הדיון, במהלך ההתדיינות בבתי-המשפט דלמטה. לא רק זאת, אלא שבנוסף לבקשה זו, הגיש המבקש בקשה לעיון נוסף בבית-המשפט לעניינים מקומיים, מבלי ליידע את הערכאות הדנות בעניינו כי הוא מנהל הליכים מקבילים.

4.

לטעמי, אין עילה לקיומו של דיון נוסף בעניינו של המבקש. אכן, הסמכות להורות על הריסה מכוח צו מנהלי מעניקה כוח רב לרשות המבצעת, ולפיכך נדרשת הקפדה יתרה על תקינות ההליך ומילוי מדויק של דרישות החוק. אולם, התנהלותו של המבקש, הן בהקמת המבנה המדובר, זמן קצר ביותר לאחר שנהרס מכוח צו שיפוטי ותוך ידיעה ברורה כי אינו חוקי, והן בניהולו הליכי משפט מקבילים, הינה כה קיצונית בהתעלמותה מעקרון שלטון החוק, שאין להתיר לו להיאחז בפגם טכני משני שנפל במהלכיהם של גורמי התכנון. מסקנה זו יפה ביתר שאת נוכח ההיקף המצומצם של עילות הביקורת השיפוטית שנקבעו בחוק לביטולם של צווי הריסה מנהליים.

הבקשה נדחית. מניין שלושים הימים לביצוע צו ההריסה יחל ביום 1.7.2008.