רע"א 7291/07 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ. עבד אל רחמן אבו ריאש

1.

מונחת בפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד השופט א' יעקב) מיום 18.6.2007 (שהוכתרה "פסק דין חלקי"). המבקשת מלינה על קביעתו של בית-המשפט המחוזי כי המשיב 1 נפגע בתאונת פגע וברח בהיותו רוכב אופניים, בה היה מעורב כלי רכב, קביעה המקימה בהיעדר ביטוח לרכב הפוגע, את חבותה של המבקשת בפיצוי המשיב על הנזקים שנגרמו לו בתאונה.

2.

המבקשת טוענת, כי על-פי מכלול הראיות שעמדו בפני בית-המשפט, שגה בית-המשפט כשקבע כי האירוע שבמסגרתו נפגע המשיב 1 היה תאונת דרכים שהתרחשה במקום ובזמן שנטען על-ידי המשיבים. לשיטתה, גרסתם של המשיבים לאופן התרחשות האירוע "בוימה": היא אינה מתיישבת עם גרסאות העדים (שהם גם קרובים של המשיבים, שעדותם היא בבחינת "עדות כבושה"); היא אינה מתיישבת עם דיווחים שנמסרו לשירותי ההצלה בסמוך לתאונה לפיהם המשיב 1 נפגע כהולך רגל; ואף לא עם העובדה שבוחן התנועה המשטרתי לא מצא על הכביש סימני בלימה ו"אימפקט". כן מפנה המבקשת למחדל של אי עריכת בדיקת DNA על מנת

לברר האם קיימת התאמה בין סימני הדם שנמצאו על הרכב לדמו של המשיב 1.

עיינתי בבקשה ובהחלטה ומצאתי כי אין מקום להיעתר לבקשה.

3.

עסקינן בתיק שגרתי בו התעוררה שאלה עובדתית שהוכרעה לחובת המבקשת. הכרעה זו גררה ממילא קביעה כי המבקשת חבה בפיצוי הניזוקים. בעקבות זאת אמור להתנהל שלבו השני של המשפט, אשר בגדרו ייקבע סכום הפיצויים המגיע למשיבים (הם התובעים). במקרה מעין זה שבפנינו אין שום סיבה לפתוח פתח לתקיפה של ההכרעה בנושא החבות בשלב הביניים, ובטרם נתן בית המשפט את הכרעתו הסופית, קרי באשר לנזק. המבקשת תוכל, כמובן, להשיג על ההחלטה אם וכאשר תבקש לערער על פסק הדין. אכן, הכרעה הפוכה בשאלת החבות, היינו לזכות המבקשת, הייתה מביאה לסיומו של המשפט ופותחת את שערי ערכאת הערעור בפני המשיבים לשם הגשתו של ערעור בזכות. אין כל צידוק ליצור סימטריה במובן זה שגם הכרעה בשאלת החבות לחובתה של המבקשת, הכרעה שאינה מביאה לסיומו של ההליך בערכאה הדיונית, תגרור התערבות של ערכאת הערעור בגדרה של בקשת רשות ערעור.

4.

הבקשה נדחית בלא שהמשיבים נדרשים להשיב.