רע"א 7304-22 רע"א 7304-22

לפנַי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת י' שבח) מיום 13.10.2022 בת"א 22106-02-22, בו נדחתה בקשת המשיבים להעברת בורר מתפקידו.

הרקע לבקשה

1.ברקע לבקשה סכסוך שהתגלע בין יורשיו של המנוח יהודה יפה ז"ל בנוגע לחלוקת עזבונו, הכולל בין היתר חברות ונכסי מקרקעין שונים. בין הצדדים התנהלו הליכים משפטיים שונים, כאשר במסגרת ההליכים שהתקיימו בבית המשפט המחוזי (רמ"ש 32210-04-12) הוסכם בין הצדדים ביום 27.9.2012 ובהמשך גם ביום 14.10.2012 להעביר את כלל הסכסוכים ביניהם להכרעת בורר, השופט (בדימ') י' שנהב (להלן: הבורר), שיכריע בהם בהתאם למתווה שעליו הסכימו (להלן: מתווה הבוררות). להסכמות הצדדים ניתן תוקף של פסק דין ביום 14.10.2012. הליך הבוררות התנהל במשך תקופה של קרוב לעשור, במהלכו ניתנו מספר פסקי בוררות והוגשו בקשות שונות לערכאות משפטיות (חלקן לבית משפט זה), אך ההליכים טרם הסתיימו וטרם חולק העזבון בין היורשים. בשנתיים האחרונות הדיון בבוררות נסוב בעיקר סביב שאלת המתווה המתאים לחלוקת העזבון.

2.ענייננו הפעם בבקשה שהגישו המשיבים ביום 9.2.2022 לבית המשפט המחוזי להעברת הבורר מתפקידו. המשיבים טענו כי הבורר אינו ראוי עוד לאמון מצדם, וכי הוא מנהל את הבוררות באופן מפלה ונמנע מחלוקה צודקת ומהירה של העזבון תוך התעקשותו על מודל של חלוקה בעין, אליו הם התנגדו. כמו כן נטען שהבורר חרג מסמכותו בכך שבמקום לעסוק בחלוקת העזבון הוא עסק בניהול השוטף של החברות השייכות לעזבון. כן טענו המשיבים כי נגרם להם עינוי דין כבד עקב התנהלותו האמורה של הבורר, נוכח הימשכות הליכי הבוררות במשך כ-10 שנים, ללא תוחלת, תוך שהבורר מתיימר להשליך לפתחם את האחריות להתמשכות ההליכים.

3.מנגד טענו המבקשות בתשובתן כי אין כל פסול בדרך שבה מנהל הבורר את ההליך, כאשר לטענתן הימשכות הליכי הבוררות נגרמה רק בשל התנהלות המשיבים עצמם, אשר עושים כל שביכולתם לעכב את ההליכים, תוך שהם מסרבים לשלם לבורר את חלקם בשכרו, מגישים הליכי סרק שונים ועוד. כמו כן לא הובאה אף לא ראשית ראיה לחשש ממשי למשוא פנים מצדו של הבורר. המשיבים אף הסתירו את העובדה כי סוגיית סמכותו של הבורר לדון בנושא החברות וניהולן הוכרעה זה מכבר בהחלטות בית המשפט המחוזי. לבסוף נטען כי נוכח מורכבות הסוגיות הרבות הנתונות להכרעת הבורר ולאור השלבים הסופיים בו מצוי הליך הבוררות, הרי שהעברת הבורר מתפקידו תגרום רק נזק.

4.בפסק דינו מיום 13.10.2022 קבע בית המשפט שאין בהתנהלות הבורר כדי להצדיק את העברתו מתפקידו. יחד עם זאת צוין כי הבוררות מתנהלת "בדשדוש" ובחוסר החלטיות, כי מקורם של חלק מהעיכובים נעוץ בהתייחסות מיותרת מצד הבורר לבקשות חסרות תוחלת, וכי בחלק מהערות הבורר עולה נימה פוגענית כלפי בא-כוח המשיבים. עוד צוין כי עולה חשש שהבורר מכריע בנושאים שבהם חזקת מקצועיותו השיפוטית איננה מספקת. לכן בסופו של דבר הורה בית המשפט על הותרת הבורר בתפקידו מצד אחד, אך תוך קביעת הנחיות לגבי אופן המשך ניהול ההליך מצד שני. בין השאר ניתנו הוראות הנוגעות לתיחום לוח הזמנים שייקבע למועדי הגשות חוות דעת המומחים והשלמות טיעון מטעם הצדדים בקשר אליהן; לאופן שבו הבורר יידרש להשלמות טיעוני הצדדים ולנתונים שיהיה עליו לקחת בחשבון בהכרעה התמציתית שתינתן על ידו; להפסקת עיסוק הבורר בסוגיות ניהוליות מובהקות; ולאופן הגשת חשבון שכר הטרחה של הבורר. בנוסף נקבע כי תפקידו של הבורר יסתיים עם הכרעתו בנוגע למתווה חלוקת העזבון, ובתפקיד "הביצועי" ימשיך מנהל העזבון בפיקוחו של בית המשפט. לבסוף נפסק כי נוכח העובדה שטענות המשיבים התקבלו בהיבט המהותי, ובהתחשב בהתנהלותן הדיונית של המבקשות אשר פעלו בניגוד להנחיות בית המשפט בקשר להגשת טיעונים, הן יישאו בהוצאות ההליך בסך של 45,000 ש"ח.

5.מכאן הבקשה שלפנַי, בה נטען כי בית המשפט חרג מסמכותו עת נתן לבורר הוראות אופרטיביות באשר לאופן ניהול הליך הבוררות, מבלי שהתבקש לכך ובניגוד להלכה הפסוקה המורה כי אין לבית המשפט סמכות לעשות כן. הדבר אף נעשה מבלי ליתן למבקשות הזדמנות לטעון בסוגיה זו, ובכך נגרם עיוות דין המחייב את התערבותו של בית משפט זה. יתר על כן, ההוראות שנתן בית המשפט גורעות מסמכות הבורר ופוגעות בזכויות המוקנות לצדדים, בניגוד להסכמותיהם במתווה הבוררות. כן נטען כי סוגיית היעדר סמכות בית המשפט לתת הוראות אופרטיביות לבורר באשר לאופן ניהול הליך הבוררות היא סוגיה חשובה החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, באופן המצדיק מתן רשות ערעור. לבסוף טענו המבקשות כי שגה בית המשפט כשהטיל עליהן לשאת בהוצאות המשיבים בסך של 45,000 ש"ח למרות שהסעד שביקשו המשיבים נדחה.

6.בתשובת המשיבים לבקשה עולה כי הם השלימו עם החלטת בית המשפט וטענו כי בקשת המבקשות משוללת כל יסוד, שעה שבפסק דינו של בית המשפט, הבקשה מטעם המשיבים להעברת הבורר מתפקידו היא זו שנדחתה. יתר על כן, בית המשפט ערך את האיזון המתבקש, תוך הותרת הבורר בתפקידו, על מנת שלא להחריף את עינוי הדין שנגרם לצדדים עד כה. בכך לא נפל כל פגם. כמו כן, ההנחיות העקרוניות שניתנו לבורר מצויות בליבת סמכות הפיקוח על הליכי הבוררות הנתונה לבית המשפט, והן משרתות את טובת הצדדים, מבלי לפגוע בשיקול דעת הבורר באשר לאופן ניהול ההליך. עוד נטען כי סמכותו הטבועה של בית המשפט מאפשרת לו לתת כל סעד כאשר הדבר מתחייב על מנת להגיע לתוצאה צודקת. המשיבים הוסיפו כי אין בסיס לטענת המבקשות שלא ניתנה להן אפשרות לטעון ביחס להנחיות שניתנו לבורר, שכן המבקשות הגישו תגובותיהן בנוגע להנחיות העקרוניות שציין בית המשפט בדיון, והביעו עמדתן גם לגבי השאלה מתי יסיים הבורר את תפקידו, מבלי לטעון להיעדר סמכותו של בית המשפט להכריע בנושאים אלו.

דיון והכרעה

7.דין הבקשה להידחות. כפי שציין בית המשפט המחוזי, הנימוק המרכזי שעמד בבסיס הבקשה להעברת הבורר מתפקידו היה העיכוב בהליך הבוררות. חרף הבעייתיות המסוימת שנמצאה בהליך הבוררות כפי שהתנהל עד כה, אשר פורטה על ידי בית המשפט, נקבע כי יש לאפשר לבורר לסיים את מלאכתו ולהגיע להכרעה בצירוף הנחיות מתאימות להשגת תכלית זו. זאת נוכח העובדה שהעברת הבורר מתפקידו בעת הזאת רק תביא לעיכוב נוסף בהליך המתנהל במשך עשור. מדובר באיזון יאה ונאה שמצא בית המשפט לאור נסיבות המקרה המורכבות בהתייחס לשלב שבו נמצאים הליכי הבוררות, לסוגיות העומדות על הפרק ולצורך במתן מענה ליורשים אשר מייחלים מזה שנים לחלוקת העזבון. אין מקום להתערב בכך (והשוו: רע"א 7233/16 גאון נדל"ן למגורים בע"מ נ' ו.ח גבעות חן בע"מ (27.12.2016), שם התמקד הדיון בסמכות להורות לבורר הוראות אופרטיביות בעת שהוחזר ההליך אליו לאחר ביטול חלקי של פסק בוררות וגם שם המסקנה המעשית הייתה דומה).

8.יתר על כן, לא רק שאין ממש בטענת המבקשות כי פסק הדין גורם להן לעיוות דין, אלא ההפך הוא הנכון. התוצאה אליה הגיע בית המשפט היא התוצאה המתבקשת על מנת למנוע עיוות דין, ולהביא סוף סוף לסיום הליכי הבוררות ולחלוקת העזבון, כאשר כפי שציין בית המשפט, עד כה "כל נושאי התפקיד 'שותים מבאר' העיזבון, ורק היורשים עומדים מנגד" (פסקה 18). גם אין מקום לטענת המבקשות שנפגעה זכותן להביע את עמדתן טרם שניתנו ההנחיות, שכן עיון במערכת "נט המשפט" מגלה כי בתגובות שהוגשו מטעמן לבית המשפט המחוזי ביום 15.9.2022 וביום 21.9.2022, הן הביעו את עמדתן בקשר למרבית הסוגיות שלגביהן ניתנו הנחיות בית המשפט, בין היתר בהתייחס למועדי הגשת חוות דעת המומחים, התזמון שבו תינתן הכרעת הבורר והשלב שבו יסתיים תפקידו.

9.לבסוף, בנוגע לטרוניית המבקשות בקשר להוצאות שהושתו עליהן, יצוין כי לא רק שאין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעת הערכאות הדיוניות בכל הקשור לפסיקת הוצאות, אלא שמדובר בסוג ההחלטות אשר לא תינתן בהן רשות ערעור (סעיף 1(8) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009; וראו למשל בעניין זה: רע"א 3946/21 טנא נ' גורן, פסקה 4 (9.6.2021)).

הבקשה נדחית. המבקשות יישאו בהוצאות המשיבים בסך של 5,000 ש"ח.