רע"א 7305/98 דן עמיר נ. ז'קלין קנואלס

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (סגן הנשיא מ' טלגם והשופטות ש' גדות ור' שטרנברג אליעז) מיום 1.11.98 בע"א 738/97.

1.המשיבה, אזרחית קנדה, נחבלה בעת שהשתתפה בקורס מצנחי רחיפה בהדרכת המבקש מס' 1. המבקשת מס' 2 ביטחה את המבקש מס' 1 בביטוח חבות בתקופה הרלוונטית לאירוע. המשיבה תבעה את המבקשים בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו (סגן הנשיא א. טל). בית משפט השלום קבע, כי פעילות המבקש מס' 1 היתה נגועה ברשלנות במספר היבטים, הגם שיש לייחס למשיבה רשלנות תורמת בשיעור של 50%. בית המשפט קבע, כי למשיבה נגרמה נכות רפואית בשיעור של 15% וחייב את המבקשים בתשלום פיצוי בסך 60,000 ש"ח (בתוספת שכר טרחת עו"ד ומע"מ) .

2.המשיבה ערערה על פסק הדין, הן לעניין הקביעות הנוגעות לרשלנות, הן לעניין הקביעה בדבר רשלנותה התורמת והן באשר לאומדן נזקה. המבקשים הגישו ערעור שכנגד, בו טענו נגד הקביעה, כי המבקש מס' 1 התרשל, נגד ייחוס אשם תורם בשיעור 50% בלבד למשיבה ונגד סכום הפיצוי שנפסק למשיבה.

3.בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המשיבה, ככל שהתייחס לאשמה התורם, ודחה את יתר חלקי הערעור, כמו גם את הערעור שכנגד. לפיכך הועמד תשלום הפיצויים בהם חוייבו המבקשים על סך של 120,000 ש"ח ( בתוספת שכר טרחת עו"ד ומע"מ, כפי שנפסקו על-ידי בית משפט השלום ובתוספת הוצאות הערעור בסך 6,000 ש"ח).

4.המבקשים מבקשים לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. במסגרת ערעורם הם מונים רשימת שגגות עובדתיות ומשפטיות שנפלו, לשיטתם, בפסקי דינן של הערכאות שדנו בהליך. כך לעניין אי התחשבות בתנית הפטור שנכללה בהסכם ההצטרפות, לעניין אי קביעת הסתכנות מרצון, לקביעות בדבר רשלנותו של המבקש 1, התרשלותה התורמת של המשיבה, שיעור נכותה וסכום הפיצוי שנפסק לה בגין ראשי הנזק השונים. בד בבד עם הגשת בקשת רשות הערעור, הגישו המבקשים בקשה לעיכוב פסק דינו של בית המשפט המחוזי. זאת בטענה, כי היותה של המשיבה אזרחית ותושבת קנדה יקשה עליהם להיפרע ממנה אם תתקבל בקשת רשות הערעור וערעורם יתקבל. עוד טענו המבקשים, כי העובדה שבית משפט השלום מצא לנכון לייחס למשיבה רשלנות תורמת , מעידה על טיב סיכוייהם.

5.המשיבה מתנגדת לבקשת רשות הערעור, כמו גם לבקשה לעיכוב ביצוע. בהתייחסה לבקשה לעיכוב ביצוע טוענת המשיבה, כי דינה להידחות על הסף, משום שהמבקשים לא פנו קודם לכן לבית המשפט המחוזי בבקשה לעיכוב ביצוע, בניגוד להוראות תקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. לגוף הבקשה טוענת המשיבה, כי נוכח סיכוייה הקלושים של בקשת רשות הערעור, ובהתחשב בעובדה שהמשיבה היא עורכת דין העוסקת במקצועה בקנדה אין חשש ממשי, כי המשיבה תידרש להשיב את הכספים שנפסקו לזכותה בבית המשפט המחוזי, ואף אם תידרש להחזירם - אין להניח, כי יקשה על המבקשים לאתרה ולגבות ממנה את הכסף ששולם לה.

6.בהתייחסה לבקשת רשות הערעור, טוענת המשיבה, כי הבקשה אינה עומדת בקריטריונים שנקבעו על ידי בית משפט זה בכל הנוגע לקיום ערעור שני. לגוף הבקשה טוענת המשיבה, כי טענות המבקשים נדונו ונדחו - ובדין נדחו, וכי אם קיים מקום לשינויו של פסק הדין נשוא הבקשה, הרי ראוי היה לשנותו לטובת המשיבה, ולא לטובת המבקשים.

7.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה, שדין בקשת רשות הערעור להידחות. כאמור בתגובת המשיבה, לא הצביעו המבקשים על כל טענה או סוגיה שהדיון בה חורג בהיקפו מן המחלוקת הספציפית שבין הצדדים. בית משפט זה אינו מקבל בקשות רשות ערעור כדבר שבשגרה - ההיפך הוא הנכון. רק בקשות המעוררות שאלות שהשלכותיהן משתרעות מעבר לתחומו של סכסוך נקודתי - שאלות חוקתיות, ציבוריות ומשפטיות-כלליות, הן שיידונו על ידי בית משפט זה (וראו בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123). הבקשה שבפני אינה באה בגדרן של בקשות מעין אלו. כל עניינה הוא בקביעות עובדתיות שנדונו והוכרעו כבר על ידי שתי ערכאות. בנסיבות אלו אין מקום וטעם לכך שבית משפט זה יידרש לעניין בשלישית.

8.משכך הם פני הדברים, מתייתר הצורך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע. עם זאת, יצויין, כי דינה היה להידחות על הסף ממילא, הואיל והוגשה לראשונה לבית משפט זה ולא לבית המשפט שנתן את פסק הדין נשוא הבקשה - כנדרש לפי תקנה 468 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-.

בקשת רשות הערעור נדחית איפוא. המבקשים יישאו בהוצאות המשיבה בסך 5,000 ש"ח.