רע"א 7307/20 שרה שי נ. עיריית נוף הגליל (נצרת עילית)

שבתי ועיינתי בבקשה למתן רשות ערעור. טענה לערעור בזכות – לא נזכרה בה; ומהקשר הדברים – אין זה ברור כלל ועיקר כי נתבקשה התערבות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי שלא לפסול עצמו מלדון בעניין, ולא כל שכן כי הועלו טענות בעניין גובה ההוצאות שנפסקו לחובת המבקשת; אדרש גם לטענות הללו.

אשר לעניין הפסלות – אמנם, החלטת בית המשפט המחוזי על דחיית טענת הפסלות ניתנה בו ביום שבו ניתן פסק הדין. דא עקא, הבקשה דנן הוגשה למעלה מ-10 ימים מיום מתן ההחלטה, ומכאן שלא עומדת עוד למבקשת זכות קנויה לערער עליה (תקנה 471ג(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). על כן, טענת הפסלות נכללת בגדרי בקשת הרשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי, כטענה מן המניין (רע"א 6231/05 קנמוני נ' בנק פועלי ישראל בע"מ , פסקה ט(ב) (11.9.2005); רע"א 5539/15 לנדה נ' ורקשטל , פסקה ל"ה (19.11.2015) יגאל מרזל דיני פסלות שופט 75-73 (2006) (להלן: מרזל )). ודוק: אינני מביע דעה באשר לדין החל מקום שבו במצב דומה לענייננו, יוגש ערעור על החלטת בית המשפט שלא לפסול עצמו בגבולות מסגרת הזמן הנתונה לבעל הדין לערער עליה בזכות (ראו: מרזל , בעמודים 332-331, ה"ש 12 ). על כל פנים, בענייננו, לא הצביעה המבקשת על עילה כלשהי שבגינה היה על בית המשפט המחוזי לפסול עצמו מלדון בעניין. כל טענותיה מופנות, הלכה למעשה, נגד החלטתו גופה; הצדקה להתערבותי – אין כאן.

אשר לעניין פסיקת ההוצאות – הלכה פסוקה היא כי ערכאת הערעור תיטה שלא להתערב בכגון דא (ראו למשל: ע"א 892/20 פקיד שומה חיפה נ' יעקב פאר , פסקה 36 (4.11.2020) ע"א 2310/14 שוב נ' שחמון , פסקה 5 (29.5.2014). גם בעניין זה אפוא לא הובא כל טעם שבגינו מוצדק יהיה להעתר לבקשה.

אשר על כן, גם לאחר שנשקלו טענותיה הנוספות של המבקשת – לא מצאתי כי הן חורגות מגדרי העניין הנדון, או כי מתעורר חשש לעיוות דין; דין הבקשה לדחייה, והיא נדחית בזאת.