פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
7310/11
לפני:
כבוד השופט נ' הנדל
המבקש:
עו"ד אביב מוזס
נ ג ד
המשיבה:
לשכת עורכי הדין בישראל
בקשת
רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 4.9.2011
בע"א 26439-02-10, שניתן על ידי כב' השופט ישעיהו שנלר
בשם המבקש:
בעצמו
בשם המשיבה:
עו"ד רענן הר-זהב
החלטה
1.
מונחת לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 4.9.2011 (ע"א 26439-02-10, כב' השופט י' שנלר ), במסגרתו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו
מיום 24.12.2009 (ת"ט 181882-08, כב' השופט מ' קליין ) אשר דחה את התנגדות המערער לתביעה על סכום קצוב בסך 1,672 ₪ אשר הגישה נגדו המשיבה.
2.
המשיבה, לשכת עורכי הדין בישראל (להלן: " המשיבה ") היא תאגיד סטטוטורי, לגביה נקבע בחוק כי היא " תאגד את עורכי הדין בישראל ותשקוד על רמתו וטהרו של מקצוע עריכת הדין " (סעיף 1 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961). במסגרת תפקידה זה, גובה הלשכה מחבריה דמי חבר שנתיים.
בשנת 2008 הגישה המשיבה נגד המבקש, עו"ד במקצועו וחבר במשיבה, תביעה על סכום קצוב בגין אי תשלום דמי החבר לשנים 2006-2007. בקבלו את התביעה, פירט בית משפט השלום בפתיחת פסק דינו אודות חשיבות לשכת עורכי הדין, תוך שהציג מודלים שונים לפיקוח על החברים למקצוע. נקבע כי אל לבית המשפט להרחיק לכת בהתערבותו בניהול ענייניה של הלשכה. טענת המבקש לפיה דמי החבר הינם תקנה בת פועל תחיקתי ומשכך מחייבים פרסום ברשומות נדחתה, ואף נקבע כי תשלום זה אינו בגדר מס כי אם מעין אגרה. עוד נקבע כי אין צורך באישור שר האוצר לצורך קביעת דמי החבר, וכי אין מקום לבית המשפט להתערב בשיקול דעת המשיבה בקביעת דמי החבר. טענות המבקש בדבר ההנחה שנותנת המשיבה למקדימים לשלם את דמי החבר, וביחס לתחולת התיקון לחוק לשכת עורכי הדין נדחו אף הן.
3.
המבקש ערער לבית המשפט המחוזי על חיובו, ושב על עיקר טענותיו בערכאה קמא. נטען כי אי פרסום שיעור דמי החבר ברשומות שולל מהם תוקף, שכן אלה נושאים פועל תחיקתי, בהיותם "תשלום חובה" כאמור בסעיף 1(ב) לחוק יסוד: משק המדינה (להלן: " חוק היסוד "). נטען כי חוק היסוד האמור מצריך אישור התשלום על ידי הכנסת או ועדה מוועדותיה. עוד שב המערער על טענותיו כי גביית דמי החבר הינה בלתי מידתית, וכי אין מקום לתת הנחה למקדימים בתשלום, הנחה המהווה מעין קנס למשלמי התשלום במועד.
בית המשפט המחוזי דחה את ערעור המבקש.
נקבע כי עצמאותה של לשכת עורכי הדין מוצאת ביטוי גם בכל הקשור לתקציבה, זאת אף אם תקציב זה ייתכן ויהא כפוף לביקורת מינהלית זו או אחרת. נקבע כי חוק היסוד אינו חל על תשלומים כגון דא, היות ולשכת עורכי הדין אינה נמנית על התאגידים אליהם מתייחס חוק היסוד, ודמי החבר אינם משתלמים לאוצר המדינה. בית המשפט קבע כי אין מקום לדון בסיווגם של דמי החבר כתשלום כזה או אחר, כבקשתו של המבקש. מכאן הבקשה שלפני.
4.
לטענת המבקש, יש לראות בדמי החבר אותם גובה המשיבה כתקנה בת פועל תחיקתי, וזאת נוכח פסיקת בית המשפט העליון בע"פ 74/58 היועץ המשפטי לממשלה נ' נפתלי בורנשטיין , פ"ד יד(1) 365 (להלן: " עניין
בורנשטיין" ), אשר צוטטה גם בע"א 4275/94 הבורסה לניירות ערך בתל אביב בע"מ נ' א' ת' ניהול מאגר הספרות התורנית בע"מ , פ"ד נ(5) 485 (להלן: " עניין הבורסה "). נטען כי פסקי הדין בערכאות קמא עומדים בניגוד לאסמכתאות אלה, ובשל כך יש ליתן רשות ערעור. נטען כי שגה בית משפט קמא משקבע כי טענה לפיה שיעור התשלום הינו בלתי סביר אינה טענת הגנה.
לטענת המשיבה יש לדחות את הבקשה. נטען כי הטענות העולות בבקשה הועלו כבר על ידי שותפו של העותר בבג"ץ 9212/03 עו"ד ניסים נברו נ' לשכת עורכי הדין (1.9.2004), אשר בהמלצת בית משפט זה חזר בו מן העתירה. נטען כי לשכת עורכי הדין אינה חלק ממוסדות השלטון
וכי אין לראות בקביעת דמי החבר תקנה בת פועל תחיקתי. לשכת עורכי הדין מהווה גוף אוטונומי ועצמאי, ותשלום דמי החבר אינו מהווה תשלום לקופת המדינה. כן נטען כי צדקו הערכאות הקודמות משקבעו שאל לבית המשפט להתערב בשיקול דעתה של הלשכה בקביעת דמי החבר הראויים. הוסף כי יש לדחות אף את הטענה לפיה ההנחה אשר ניתנת למקדימי התשלום מהווה "קנס" למשלמים במועד.
5.
הדגש במונח "בקשת רשות ערעור" מצוי בפתיח – יש לבקש רשות. אין לראות בבקשה שכזו ערעור בזכות. יש להצביע על קיומה של עילה משפטית המצדיקה מתן רשות ערעור, מקום שהדין אינו מחייב זאת. המשוכה גבוהה יותר שעה שמדובר בערעור שני, המהווה גלגול שלישי של ההליך. הלכה היא כי רשות ערעור בגלגול שלישי תינתן במקרים המעוררים סוגיה משפטית בעלת חשיבות כללית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)).
דין הבקשה להידחות. עוד בראשיתו קבע בית משפט זה את הפרמטרים לפיהם תיראה הוראה כ"תקנה בת פועל תחיקתי" (וראו ע"פ 213/56 היועץ המשפטי לממשלה נ' ישעיהו אלכסנדרוביץ' , פ"ד יא(2) 695). לצורך כך על התקנה להיות מופנית לציבור כולו או אל חלק בלתי מסויים ממנו - יסוד הכלליות – וכן עליה ליצור שינוי במשפט הנוהג – יסוד הנורמטיביות. ערכאות קמא לא מצאו לנכון לסווג את דמי החבר של לשכת עורכי הדין במסגרת היסודות דנן, וכידוע: "שאלת יישומה של הלכה במקרה קונקרטי אינה מעמידה עילה לעריכת דיון בערכאה שלישית" (רע"א 7633/06 גולדקס מתכות בע"מ נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (24.12.2006)) ממילא, אינני סבור כי נפל פגם בהחלטות ערכאות קמא.
המבקש מפנה לאסמכתאות אשר יש בהן, לדידו, להצביע על אופן יישום ההלכה בדבר קיומה של תקנה בת פועל תחיקתי. ברם, עיון בפסקי הדין שהובאו על ידו אינו תורם לביסוס הטענה כי דמי החבר מהווים תקנה שכזו. עניין בורנשטיין דן בתשלום בגין חניה בעיר תל אביב-יפו, בעוד עניין הבורסה דן בתקנוניה השונים של הבורסה. אין צורך להרחיב בעניין השוני בין מקרים אלה לבין המקרה דנא. די לומר כי בפנייתם לכלל ציבור הנהגים ולכלל ציבור המשקיעים בבורסה – עונים הם על יסוד הכלליות. לעומת זאת, הגרעין העיקרי העומד בחוק לשכת עורכי הדין הוא שמקצוע זה זקוק לרגולציה מקצועית על ידי גורם מקצועי. ברי כי אין הדבר אומר שלא ניתן לתקוף את החלטות הלשכה, אך גביית דמי חבר שנתיים בסכום האמור, אינה מגלה על פניה חוסר מידתיות. לא השתכנעתי שהסדר מנגנון הגבייה מעורר סוגייה חוקתית, חוקית או תחיקתית, שלא זכתה למענה הולם בהליכי קמא ובתגובת המשיבה.
6.
הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, לא ייעשה צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ז באדר התשע"ב (21.3.2012).
ש ו פ ט