רע"א 7320/97 כלל חברה לביטוח בע"מ נ. קרלוס פלורס

המשיב 1 נפגע בתאונת עבודה. הוא תבע את נזקיו מן המשיבות 2, 3 ו4-. המשיבה 4 שלחה הודעות לצד-שלישי למבקשת ולמשיבות 2 ו3-, המשיבה 3 שלחה הודעות לצד-רביעי למבקשת ולמשיבים 2, 5 ו6-, ואילו המשיבה 6 שלחה הודעה לצד-חמישי למבקשת. לבקשת המשיב 1, למתן הוראות לפי תקנה 222 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, החליט בית המשפט המחוזי - חרף התנגדותם של כל יתר בעלי הדין - כי הדיון בהליכי צד-שלישי יופרד ויקוים לאחר מתן פסק-דין בתובענה. טעמו לכך היה, כי דיון מאוחד יסרבל את ההליך שלא לצורך ויגרום לעיכוב בלתי מוצדק בהכרעת התובענה.

המבקשת עותרת למתן רשות-ערעור על ההחלטה. היא אינה נמנית עם הנתבעים, אך בהיותה המבטחת של המשיב 3 בגין סיכונים הכרוכים בחבותה כמעבידה, צורפה כבעלת-דין בהליכי צד-שלישי, צד-רביעי וצד-חמישי. בבקשתה עומדת המבקשת על עניינה החיוני ליטול חלק בבירור התובענה על כל שלביה ולהשתתף באורח פעיל בחקירת התובע (המשיב 1) והעדים מטעמו ובחקירת עדי הנתבעים. המשפט, טוענת היא, מעורר שאלות בדבר חבותן של המשיבות 2, 3 ו4-, או של מי מהן, להתרחשות התאונה. כן מתעוררות שאלות ביחס לגובה נזקיו של המשיב 1 כתוצאה מן הפגיעה. עמדתה היא, כי בשעת התאונה היה המשיב 1 עובדה של המשיבה 2 בלבד, שעליה ועל מבטחתה (המשיבה 6) מוטלת האחריות לפצותו בגין כל נזקיו. אם לא יינתן לה להשתתף במהלכי בירור התובענה עשוי בית המשפט לקבוע מימצאים, שמהם תיגזר, למעשה, גם חבותה שלה, מבלי שניתנה לה הזדמנות לבסס את הגנתה ולהשפיע על ההכרעה הצפויה בנושא החבות ובשאלת גובה הפיצויים. עוד טוענת המבקשת, כי המשיב 1 הוא אזרח זר העלול, בעקבות מתן פסק-דין בתביעתו, לעזוב את ישראל ולחזור לארצו, ושוב לא ניתן יהיה להביאו למתן עדות נוספת בשלב הדיון הנפרד בהליכי צד-שלישי.

באי-כוח המשיבים נתבקשו להגיב על הבקשה. המשיבים 6-2, שגם בדיון לפני לבית המשפט המחוזי תמכו בקיום דיון מאוחד בתובענה ובהליכי צד-שלישי, תמכו בעמדת המבקשת. בא-כוח המשיב 1, הכופר בצדקת חששותיה של המבקשת מפני קיפוח זכויותיה הדיוניות, מבקש שלא להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי, שעניין מתן ההוראות נתון לשיקול-דעתו.

לאחר עיון בטענות בעלי הדין נחה דעתי, כי בקשת המבקשת אינה מעמידה עילה מוצדקת להתערבותו של בית-משפט זה בהחלטת בית המשפט המחוזי. לרוב אמנם נוטה בית המשפט להורות על קיום דיון מאוחד בתובענה ובהודעה לצד-שלישי, שהלוא מטרתם העיקרית של הליכי ההודעה לצד-שלישי היא, "כי התדיינויות על כל הסתעפויותיהן בשל אותה עילה או בשל עילות הצומחות ממערכת עובדות אחת, יתקיימו, ככל האפשר, בצוותא חדא" (מ"מ הנשיא שמגר בר"ע 457/83

Ohio Medical Products Division of Air Reduction Company Inc. נ' קופת חולים , פ"ד לז(4) 309, בעמ' 310). אך לבית המשפט נתון שיקול-דעת גם להורות "לדון בתביעה העיקרית ובתביעה העולה מן ההודעה לצד שלישי, שלא בהינף אחד, אלא באופן שתחילתו של הדיון בהודעה מאוחר מתחילתו של הדיון העיקרי" (שם), ו"החשש, שמא עלול דיון בצוותא חדא לסרבל את הדיון בתביעה העיקרית, הוא בהקשר זה שיקול לגיטימי" (שם).

לגוף העניין לא מצאתי יסוד להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי להפריד את הדיון בהליכי צד-שלישי מן הדיון בתובענה. ההחלטה הדיונית היתה נתונה לשיקול-דעתו ולנוכח היקפם המורכב והמסועף של הליכי צד-שלישי אין בידי לומר כי בית המשפט שגה בקביעתו שקיום דיון מאוחד יסרבל את ההליך ויעכב את ההכרעה בתובענה. בנימוקי המבקשת אין כדי להצדיק מתן רשות ערעור. ניתן אמנם להניח, כי התדיינות נפרדת בהליכי צד-שלישי עלולה להיות פחות נוחה למבקשת מאשר קיום בירור מאוחד בהשתתפותה. אך לטענתה, שחבותה עלולה להיגזר ממימצאים שייקבעו על-ידי בית המשפט בשלב ההכרעה בתובענה, מבלי שניתנה לה אפשרות להציג את עמדתה, אין כל יסוד. שכן, משהחליט בית המשפט על הפרדת הדיון בהליכי צד-שלישי, חלה על הדיון הנפרד הוראת תקנה 218 לתקנות סדר הדין האזרחי, ומעשה בית-דין שייקבע, או הכרעה מוסכמת שתושג, בין המשיב 1 (התובע) לבין מי מהמשיבות 2, 3 ו4- (הנתבעות), לא יקשרו את המבקשת (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי , מהדורה שביעית, ש' לוין עורך, 1995, עמ' 645-643).

לחששה של המבקשת, שהמשיב 1 ישוב לארצו לפני שיהיה סיפק להעידו בהליכי צד-שלישי, מצויה תשובה בתקנה 171 לתקנות סדר הדין האזרחי, ובחשש זה אין כדי להעמיד עילה למתן רשות-ערעור.

הבקשה נדחית. על המבקשת לשלם למשיב 1 שכר-טרחת עורך-דין בסך 15,000 ש"ח. ביחס ליתר המשיבים אין צו להוצאות.