פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
7325/17
לפני:
כבוד השופט נ' הנדל
המבקשת:
יהודה גניש בניה ויזמות בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. כונס הנכסים הרשמי
2. עו"ד דודי הרשקוביץ – המנהל
המיוחד
3.יעקב קדוש
4. בת שבע קדוש
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום
05.09.2017 בפר"ק 51909-12-14
בשם המבקשת:
עו"ד יעקב ארדיטי
לנדמן
החלטה
1.
בקשת רשות הערעור מופנית כנגד החלטת בית המשפט המחוזי מרכז מיום 5.9.2017 (פר"ק 51909-12-14; כב' השופטת ע' וינברג-נטוביץ ), במסגרתה נדחתה בקשת המבקשת, חברה בפירוק, למתן אישור למכירת נכס, ונקבע כי –
"[ו]לאור העובדה כי העסקה נחתמה כשנתיים לאחר מתן צו הפירוק, ללא אישור וללא סמכות, ולאור טענות המנהל המיוחד ביחס לסכומה וטענות הבעלים כעולה מתגובתם, אין מקום לאישור המכר [...] המנהל המיוחד יפעל לשם גיבוש הסכמות להעברת הכספים לקופת הפירוק ויגיש בקשה מתאימה בעניין זה".
בנוסף, הורה בית המשפט המחוזי לב"כ המבקשת למסור למשיב 2 (להלן: המנהל המיוחד ) שורת מסמכים.
המבקשת משיגה על כל רכיבי ההחלטה, וטוענת כי בית המשפט קמא "קבל כעובדה" טענה שהעלו בעלי הזכויות במקרקעין בהם שוכן הנכס, ועל פיה הסכם המכר שבמסגרתו רכשה בשעתו המבקשת את הזכויות בנכס בוטל עקב הפרות מצידה. זאת, לדבריה, מבלי להכריע לגופה בשאלה האם הפרה את הסכם המכר, והאם הוא בוטל כדין – סוגיה מורכבת שיש לבחון בהליך מתאים, ולא במסגרת הליכי הפירוק – ומבלי לאפשר לה להתגונן. המבקשת טוענת כי פעלה כדין כאשר פנתה לבית המשפט בבקשה למתן אישור למכירת נכס, לפי סעיף 268 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983, וכי לא היה מקום לדחותה בגין "טענה בעלמא" בדבר הפרת הסכם. זאת ועוד, המסמכים שהורה לה בית המשפט קמא להעביר למנהל המיוחד "אינם רלוונטיים כלל", לטענתה, לתיק הפירוק.
2.
דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתשובה. כפי שמלמדת ההחלטה, שצוטטה לעיל, בית המשפט קמא ייחס חשיבות רבה לתוכן העסקה שאישורה התבקש, ומצא כי התמורה בעד הנכס מעוררת קושי. בכך צעד בית המשפט בעקבות ההלכה הפסוקה, לפיה סעיף 268 לפקודת החברות מורה כי "במצבים שבהם מדובר בעיסקה ששני צדדים לה, ואחד מהם הוא החברה, על בית המשפט לבחון אם התמורה בעיסקה היא נאותה וראויה" (ע"א 4351/01 מפרק חברת ח.א. מזון בע"מ נ' מדינת ישראל , פ"ד ס(1) 467, 481 (2005)). בבקשת רשות הערעור אין כל התייחסות להיבט זה, והיא אינה מפזרת את סימני השאלה סביב נאותות התמורה – סימנים המתעצמים, כפי שציין בית המשפט קמא, נוכח עיתוי העסקה, שנתיים לאחר מתן צו הפירוק. בכך די כדי לדחות את הבקשה שבכותרת בכל הקשור לאישור העסקה.
למעלה מן הצורך, אוסיף כי אין בהחלטת בית המשפט המחוזי קביעה כלשהי בנוגע לזכויות בנכס המדובר. כל שנאמר הוא שהטענות שהעלו בעלי הזכויות במקרקעין – שלא צורפו כמשיבים להליך דנן – מחייבות בירור של התמונה המלאה על ידי המנהל המיוחד. טענות המבקשת במישור המהותי שמורות לה, אפוא, ואם יתעורר בכך הצורך יהיה בידיה להגן על זכויותיה בהליך המתאים.
3.
הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, י' בחשון התשע"ח (30.10.2017).
ש ו פ ט