רע"א 733/98 אפרים פולק נ. בנק לאומי לישראל בע"מ

1.זוהי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בהמ' 321/98 (ת.א. 1725/96) מיום 13.1.98, לפיה נדחתה בקשתם (השניה) של המבקשים לביטול פסק-דינו של בית המשפט המחוזי מיום 27.11.97 הדוחה את ערעורם עקב אי הפקדת ערובה להוצאות המשיב בערעור, בה חויבו.

2.המשיב הגיש כנגד המבקשים שתי תביעות בסדר דין מקוצר. בקשות המבקשים לרשות להתגונן, נדחו על ידי כבוד השופטת ר. רונן.

ביום 28.10.96 ניתן פסק דין נגד המבקשים. על פסק הדין, הגישו המבקשים ערעור לבית המשפט המחוזי.

ב2/97- ניתנה החלטה להפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיב בערעור.

ביום 27.11.97 נדחה הערעור על ידי בית המשפט המחוזי עקב אי הפקדת הערובה כנדרש. יצוין, כי מחיקת הערעור מטעם זה, לא באה למבקשים בהפתעה, שכן, ביום 26.11.97 הם הגישו בקשה לדחיית המועד שנקבע למחיקת התביעה מחוסר מעש ובקשתם נדחתה באותו יום.

2.לאחר שניתן פסק הדין לפיו נדחה הערעור עקב אי הפקדת הערובה, הגישו המבקשים בקשה לביטולו (המ' 15370/97). בקשתם נדחתה בהחלטה מיום 17.12.97. על החלטה זו לא ערעורו המבקשים. תחת זאת, הם הגישו לבית המשפט המחוזי בקשה נוספת לביטול פסק דין, אשר נדחתה בהחלטה מיום 13.1.98 ללא בקשת תגובה מן המשיב. ההחלטה בבקשה נוספת זו, היא נשוא בקשת רשות הערעור שלפנינו.

3.לא מצאתי שיש ליתן למבקשים רשות ערעור. הבקשה איננה מעלה כל שאלה הראויה להתברר בערעור. עם זאת, מכיוון שמדובר בערעור על החלטה המסרבת לבטל פסק-דין שניתן בגין אי הפקדת ערובה כנדרש, מצאתי להעיר, כי גם לגופו של עניין, לא נפל פגם הדורש התערבות בית משפט זה בהחלטת בית המשפט המחוזי.

4.למבקשים לא עמדה הזכות לשוב ולבקש מבית המשפט המחוזי לבטל את פסק הדין הדוחה את הערעור לאחר שבקשה זהה קודמת נדחתה. הבקשה השניה לביטול פסק הדין שהוגשה ללא יסוד בדין אינה אלא ניסיון לתקוף את ההחלטה הראשונה מיום 17.12.97, עליה לא הוגשה בקשת רשות ערעור.

5.לא מצאתי בכל הבקשות שהוגשו בעניין זה לכל הערכאות כל טעם למתן רשות ערעור על ההחלטה האחרונה.

6.כמו כן לא ראיתי טעם לאפשר למבקשים להפקיד ערובה לאחר חלוף הזמן שנקבע להפקדתה ומבלי שנתבקשה הארכת מועד כנדרש. לרשות המבקשים עמד פרק זמן של כתשעה חודשים להפקדת הערובה.

7.המבקשים לא השכילו להראות כי סיכויי הערעור על פסק הדין, טובים הם והדבר נטען בעלמא.

8.הבקשה נדחית. המבקשים יישאו בהוצאות המשיב בסך 10,000 ש"ח.