רע"א 7383/20 חברת החשמל לישראל בע"מ נ. ברק אברהם

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 10.9.2020 (כבוד השופט י' קינר, ת"צ 35525-10-19), שבגדרה נדחתה בקשת המבקשת, חברת החשמל לישראל בע"מ, לסלק על הסף בקשה לאישור תובענה כייצוגית שהוגשה נגדה (להלן: הבקשה , ההחלטה ו- חברת החשמל ).

2.

אלה העובדות הצריכות לעניין. בחודש אוקטובר 2019 הגיש המשיב, אברהם ברק, בקשה לאישור תובענה כייצוגית נגד חברת החשמל בטענה כי האחרונה התרשלה בפיקוח על יצרני חשמל פרטיים, בכובעה כ"מנהל המערכת" – וזאת באופן שהסב נזק אדיר לצרכני החשמל בישראל (להלן: ברק ו- בקשת האישור ). לפי הנטען בבקשת האישור, חלק מיצרני החשמל הפרטיים ביצעו מניפולציה מכוונת בדיווחים שלהם ל"מנהל המערכת" על מנת להשיא את רווחיהם; והדבר הביא להוצאות עודפות של חברת החשמל, שגולגלו על גב הצרכנים דרך תעריף החשמל (המבוסס על תחשיב ההוצאות והעלויות של חברת החשמל). וייאמר כי בקשת האישור נסמכה על הודעה של רשות החשמל מחודש אוגוסט 2019, שלפיה היא שוקלת לתקן את הכללים שמסדירים את הנושא לנוכח נתונים שהצביעו על כך שיצרני חשמל פרטיים ניצלו לרעה את המנגנונים הקיימים על מנת לקבל תשלומים עודפים מ"מנהל המערכת".

יבואר בנקודה זו, כי "מנהל המערכת" הוא מי שמחזיק "רישיון לניהול המערכת" כהגדרתו בסעיף 2 לחוק משק החשמל, התשנ"ו-1996 – קרי: הגורם שמנהל את מערכת החשמל במקטעי הייצור וההולכה, בהתאם לפירוט המנוי בהגדרה זו (להלן: מנהל המערכת ו- חוק משק

החשמל ). נכון למועד הגשת בקשת האישור, "מנהל המערכת" היה יחידה בחברת החשמל, ואולם בתקופה הקרובה תפקיד זה עתיד לעבור לחברה ממשלתית עצמאית המכונה "חברת ניהול המערכת בע"מ". נוסף על כך, ייאמר שלמרות שבבקשת האישור הטענות התמקדו ב"יצרני חשמל פרטיים", דומה כי המונח הנכון הוא "מספקים" או "מספקים פרטיים"; וככל שניתן להבין הכוונה ככלל לגורמים המספקים את צריכת החשמל של צרכניהם באמצעות אנרגיה המיוצרת על ידי יצרנים פרטיים.

3.

מספר חודשים לאחר שבקשת האישור הוגשה ועוד טרם הגשת התשובה לה, חברת החשמל עתרה לסילוקה על הסף (להלן: בקשת הסילוק ) . נטען כי חברת החשמל בכובעה כ"מנהל המערכת" ממלאת תפקיד ציבורי על פי דין, ועל כן נחשבת ל"רשות" כהגדרתה בסעיף 2 לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000 (שאליה מפנה סעיף 3(א) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006, להלן: חוק תובענות ייצוגיות ). במצב דברים זה, לפי הנטען, היה על ברק להגיש את בקשת האישור לבית משפט לעניינים מינהליים, והמשמעות היא שבית משפט מחוזי נעדר סמכות עניינית לדון בתובענה – ובהקשר זה הודגש כי ממילא לא עומדת לברק עילה לפי פרט 11 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, שבגינו ניתן לנהל תובענה כייצוגית נגד רשות. כן נטען, כי בכל מקרה חברת החשמל בכובעה כמנהל המערכת איננה מהווה "עוסק" ביחס לברק או חברי הקבוצה המיוצגת, ומכאן שלא ניתן לברר את בקשת האישור במתכונת שבא היא הוגשה – לפי פרט 1 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות.

חברת החשמל הוסיפה וטענה כי יש לסלק את בקשת האישור אף לנוכח הכלל שלפיו לא תוגש תובענה ייצוגית נגד רשות בשל היעדר פיקוח (סעיף 3(א) לחוק תובענות ייצוגיות: "[...] לא תוגש נגד רשות תובענה ייצוגית לפיצויים בגין נזק שנגרם על ידי צד שלישי, שעילתה הפעלה או אי הפעלה של סמכויות פיקוח, הסדרה או אכיפה של הרשות ביחס לאותו צד שלישי "). ועוד נטען כי בקשת האישור נעדרת תשתית עובדתית ולו ראשונית ולכאורית לביסוס הנטען במסגרתה כלפי פעולות המספקים הפרטיים, לא כל שכן בנוגע לטענה כי חברת החשמל התרשלה בכובעה כמנהל המערכת.

4.

בקשת הסילוק נדחתה בהחלטה מיום 10.9.2020. נקבע כי אין מקום להכריע בטענות חברת החשמל בגדר בקשה לסילוק על הסף ואלה יתבררו בעת הדיון בבקשת האישור, ובכלל זה הטענות הנוגעות לסיווגה כ"רשות". בהקשר זה צוין כי העובדה שניהול המערכת זו פעילות שנזכרת בחוק משק החשמל, איננה מלמדת בהכרח כי חברת החשמל פועלת כרשות בכובע זה; כי לא מן הנמנע שתפקיד מנהל המערכת איננו בעל רובד פיקוחי בלבד; וכי בכל מקרה לא ברור אם ניתן לבודד את תפקיד מנהל המערכת מכלל תפקידי חברת החשמל. נוסף על כך, נקבע כי די בכך שבקשת האישור נסמכת על קביעות של רשות החשמל בנוגע להתנהלות מספקים פרטיים וההשלכות שהיו לכך על תעריף החשמל, על מנת לעמוד ברף הראייתי המינימלי הנדרש על מנת שבקשת האישור לא תסולק על הסף; זאת בשים לב לפערי המידע הקיימים בשלב זה בין ברק ובין חברת החשמל. בית המשפט המחוזי הבהיר כי אין באמור כדי למצות את טענות הצדדים, לא כל שכן להביע עמדה לגבי סיכוייה של בקשת האישור.

5.

חברת החשמל ממאנת להשלים עם ההחלטה. לטענתה, שגה בית המשפט המחוזי בכך שדחה את בקשת הסילוק בלא לבררה לעומק – זאת במיוחד מאחר שעל הפרק טענות לעניין היעדר סמכות עניינית, והלכה היא שיש להכריע בטענות מעין אלה טרם דיון לגופו של עניין על מנת שלא יתנהל הליך מלא לשווא. בהקשר זה הודגש כי הטענות לעניין הסמכות העניינית הן משפטיות גרידא ואינן דורשות בירור עובדתי; בעוד שמן העבר השני, הדיון בבקשת האישור צפוי להיות מורכב ולדרוש משאבים רבים מהצדדים להליך, כמו גם מצדדים נוספים שחברת החשמל צפויה לבקש את צירופם כצדדים שלישיים (הכוונה ל"מספקים הפרטיים"). נוסף על כך, נטען כי אף יתר הטענות שהועלו בבקשת הסילוק מצביעות על כך שנכון היה לקיים דיון נפרד בבקשת הסילוק ולדחות את בקשת האישור על הסף כבר בשלב זה.

6.

דין הבקשה להידחות, אף בלא להידרש לתשובה . כידוע, הכלל הוא שסילוק על הסף של בקשה לאישור תובענה כייצוגית שמור למקרים קיצוניים שבהם ניכר כי בקשת האישור אינה אלא "בקשת סרק", או מקום שבו קיימת טענת הגנה השומטת את הקרקע מבקשת האישור כולה (רע "א 4243/19 Google LLC.

( לשעבר

Google Inc. )

נ' ברם , פסקה 5 (16.7.2019)). זאת בראי העובדה ש" הליך אישור התובענה כייצוגית הוא עצמו הליך מקדמי, ופיצולו לתתי הליכים מביא לסרבולו ופוגם ביעילותו " ( רע"א 7667/17 רוזנצוויג נ' חן , פסקה 8 (3.12.2018)) . בהינתן המדיניות "הנוקשה" שחלה ביחס לבקשות לסילוק על הסף, מטבע הדברים זו גם אמת המידה שחלה על בקשת רשות ערעור על החלטה שדוחה בקשת סילוק; וממילא הלכה היא כי ערכאת הערעור נוטה שלא להתערב בהחלטות דיוניות בנוגע לאופן ניהול ההליך ( רע"א 4531/20 מכבי שירותי בריאות נ' פלוני ואח' , פסקה 3 (5.11.2020); רע"א 6683/18 איפקס הנפקות בע"מ נ' מונרוב , פסקה 9 (24.7.2019)) .

כפי שיפורט להלן, אין בנסיבות העניין הצדקה לסטות מן ההלכות שצוינו. השאלה כיצד יש לסווג את פעילותה של חברת החשמל בתור מנהל המערכת היא סוגיה הדורשת בירור משפטי ועובדתי מעמיק, ולכן אין פגם בכך שבית המשפט לא מצא לקיים דיון נפרד בנדון – בפרט בשים לב לשיקול הדעת הרחב הנתון לו בעניינים מעין אלה. הוא הדין ביחס לטענות הנוספות שפורטו בבקשת הסילוק (למשל לעניין סייג הפיקוח), שכן הן נגזרת של הטענה כי יש לסווג את פעילות חברת החשמל בתור מנהל המערכת כ"רשות"; וזו גם עמדתי ביחס לטענה בדבר היעדר תשתית ראייתית ראשונית, שכלל לא נזכרה בבקשה לרשות ערעור. למען הסר ספק יובהר כי בשונה מאופן הצגת הדברים בבקשה, טענות חברת החשמל אינן מתמצות במישור ה"סמכות עניינית" – שכן לדבריה סיווגה כ"רשות" מוביל לכך שלא ניתן כלל לנהל נגדה תובענה כייצוגית בסוגיה שבגינה הוגשה בקשת האישור. משכך, הדגש הוא על כך שלטענתה בקשת האישור אינה באה בגדרו של אף אחד מהפרטים המנויים בתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות; ולערכאה הדיונית נתון כאמור שיקול דעת רחב לקבוע כי טענות אלה ייבחנו במהלך הדיון בבקשת האישור גופה.

7.

התוצאה היא שהבקשה לרשות ערעור נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.