רע"א 7384/15 ד"ר עופר תדמור נ. פלוני

בבית המשפט המחוזי בחיפה מתבררת תביעת המשיבים בגין נזקים שנגרמו להם, לטענתם, בשל התרשלות המבקשים. במסגרת בירור התביעה, ולאחר שהצדדים הגישו חוות דעת מטעמם, מינה בית המשפט מומחית מטעמו בתחום נוירולוגית ילדים (להלן: המומחית ). המשיבים הגישו בקשות לפסילת חוות דעתה של המומחית בנימוקים הקשורים בהתנהלותה, כמפורט בפסק הדין ברע"א 587/15 פלוני נ' ד"ר תדמור

(2.4.2015).

בהחלטתו מיום 18.1.2015 דחה בית משפט קמא את בקשת המשיבים לפסילת המומחית מטעמו בקבעו כי הפגמים הנטענים ביחס לעבודתה יישקלו במסגרת פסק הדין, אז תידון השאלה "האם ניתן להתבסס על חוות הדעת המומחית או שמא יש לקבוע כי משקלה נמוך". בקשת רשות ערעור שהגישו המשיבים על החלטה זו התקבלה ביום 2.4.2015 (רע"א 587/15 הנ"ל). בפסק הדין נקבע, כי היה על בית משפט קמא לדון בטענות המשיבים כלפי חוות דעתה של המומחית לגופן ולא לדחות את ההכרעה בשאלת "משקלה" של חוות הדעת לשלב פסק הדין.

בהמשך לאמור, ביום 20.9.2015 ניתנה החלטת בית משפט קמא בבקשת המשיבים לפסילת חוות דעתה של המומחית. בהחלטתו קבע בית משפט קמא כי בנסיבות "אין מנוס מקביעה כי המשקל הראייתי של [חוות הדעת] נמוך מאוד וכפועל יוצא אורה על מינוי מומחה רפואי אחר תחתיה". בית משפט קמא נימק קביעה זו, בין היתר, בפגמים שנפלו בהתנהלותה של המומחית בקשר עם בדיקתו של המשיב 1 והאופן בו גיבשה את חוות דעתה. בהחלטה זו הורה בית משפט קמא על מינויו של פרופ' יורם נבו כמומחה מטעמו. כן נקבע בהחלטה, כי כל החומר הרפואי העדכני בעניינו של המשיב 1, לרבות חוות הדעת מטעם הצדדים, יוגש לעיונו של פרופ' נבו, למעט חוות הדעת של המומחית ועדותה בבית המשפט, וזאת בהתחשב באמור בהחלטה באשר להתנהלותה בקשר עם גיבוש חוות דעתה.

המבקשים מבקשים לערער על החלק בהחלטתו של בית משפט קמא המורה שלא להעביר לפרופ' נבו את חוות דעתה של המומחית. כן הגישו המבקשים בקשה לעיכוב ביצוע. המבקשים טוענים כי בית משפט קמא החליט למנות מומחה נוסף, לצדה של המומחית, ובהחלטה לא נפסלה חוות דעתה. לטענת המבקשים, לפי הפסיקה, במקרים בהם ממונה מומחה נוסף יש להותיר בתיק את שתי חוות הדעת ולאפשר למומחה הנוסף לעיין בחוות הדעת של המומחה האחר.

דיון והכרעה

עיון בהחלטת בית משפט קמא מעלה אי בהירות מסוימת באשר לכוונתו במינויו של פרופ' נבו: האם הכוונה היתה למנותו כמומחה נוסף , כטענת המבקשים, או שמא כוונתו היתה למנותו חלף מינויה של המומחית. כך, למשל, בפסקה 14 להחלטה ציין בית משפט קמא כי מאחר שהמשקל שיש לייחס לחוות דעתה של המומחית הוא "נמוך מאוד", יש להורות על "מינוי מומחה רפואי אחר תחתיה " (ההדגשה הוספה). בפסקה 17, לעומת זאת, נכתב כי "באלו הנסיבות אני מורה על מינוי מומחה רפואי נוסף מטעם בית המשפט" (ההדגשה הוספה). לאחר העיון סבורני, כי דין הבקשה להידחות אף בלי שתתבקש תשובה, וזאת בין אם כוונת בית משפט קמא היתה למינוי מומחה נוסף ובין אם כוונתו היתה כי מינויו של פרופ' נבו יבוא חלף מינויה של המומחית. להלן אפרט את נימוקיי.

בקשת רשות הערעור אינה עומדת באמות המידה שבגינן תתערב ערכאת הערעור בהחלטת ביניים של הערכאה המבררת. ברי, כי החלטה הקובעת שפרופ' נבו לא ייחשף לחוות דעתה של המומחית אינה יוצרת מצב בלתי הדיר, וזאת בניגוד למצב ההפוך, שבו מתאפשר למומחה לעיין בחוות דעת קודמת. החלטה זו גם אינה מביאה לכך שהליך מורכב במיוחד יתנהל באופן שגוי (וראו סעיף 41(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד, 1984). בכל מקרה, בסופו של יום, ככל שהמבקשים יסברו כי קופחו בפסק הדין וכי יש קשר בין קיפוח זה ובין דחיית בקשתם , הרי שתעמוד בפניהם האפשרות לטעון זאת במסגרת ערעור בזכות, ככל שיוגש.

מעבר לצורך אציין, כי סבורני שגם לגופם של דברים לא נפל בהחלטת בית משפט קמא פגם המצדיק התערבות. במצב הדברים במקרה דנא, שבו בית המשפט מינה מומחה מטעמו נוכח פגמים שנפלו בהליך גיבוש חוות דעתה של המומחית, יש מקום למסקנה כי אין זה ראוי לחשוף את המומחה החדש או הנוסף לאותה חוות דעת. נזכיר, כי בהחלטת בית משפט קמא, שניתנה במסגרת בקשה לפסילת חוות דעת המומחית, נקבע שלא ניתן לייחס לחוות הדעת אלא "משקל נמוך מאוד", וזאת עקב החשש שהתנהלות המומחית פגמה בחוות דעתה. בנסיבות אלה יש היגיון רב במסקנה כי אין לחשוף את המומחה הנוסף או החדש, שנדרש לחוות דעה באותן שאלות רפואיות, לחוות דעת שנקבע לגביה שבשל פגמים אפשריים יש לייחס לה, לכל היותר, משקל נמוך מאוד.

בטרם סיום אעיר, כי אכן יש מקום להבהיר אם מינויו של פרופ' נבו הוא כמומחה נוסף או שמא מינויו בא חלף מינויה של המומחית.

סוף דבר, הבקשה נדחית. ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע. משלא התבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות.