רע"א 7385/14 רמי רוקח נ. עידו חג'ג

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ו' פלאוט ) שדחה על הסף בקשת רשות לערער על שלוש החלטות של בית משפט השלום בנתניה (כב' השופטת ס' אברמוביץ-קולנדר ) מן הטעם שמדובר בהחלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור לפי צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: הצו או צו בתי המשפט ).

1.

המבקש, מתווך מורשה במקרקעין, הגיש נגד המשיב תובענה בסדר דין מקוצר בטענה לאי תשלום דמי תיווך בגין הסכם במקרקעין. המשיב הגיש בקשה למחיקת התובענה על הסף בטענה שבמועד חתימת ההסכם לא החזיק המבקש ברישיון תיווך במקרקעין ומשכך התביעה נעדרת עילה; ולחלופין, בקשה למתן רשות להתגונן. בדיון שנערך ביום 25.2.2014 לפני כב' הרשמת הבכירה מ' יפעתי הגיעו בעלי הדין להסכמה דיונית שלה ניתן תוקף של החלטה שלפיה תינתן למשיב רשות להתגונן באופן שתצהירו ישמש כתב הגנה. עוד הוסכם כי המשיב יחזור בו מהבקשה לסילוק התובענה על הסף תוך שמירת מלוא טענותיו, לרבות הטענה שהמבקש נעדר רישיון תיווך במועדים הרלוונטיים, וטענה זו תהא חלק מכתב הגנתו (להלן: ההסכמה הדיונית ) . בהתחשב בסכום התביעה נקבע כי התביעה תידון בסדר דין רגיל.

2.

בדיון קדם משפט שנערך ביום 7.7.2014 הורה בית המשפט (כב' השופטת ס' אברמוביץ-קולנדר ) לבעלי הדין להגיש סיכומים בטענת הסף שלפיה במועד עריכת ההסכם לא החזיק המבקש ברישיון תיווך בתוקף. המבקש סבר כי מדובר בסטייה מההסכמה הדיונית, ולפיכך עתר להבהרת ההחלטה בעניין הסיכומים בשאלה המקדמית.

ביום 16.7.2014 קבע בית המשפט כי יש מקום לדון ראשית בטענה המקדמית ולהגיש בעניינה סיכומים, מן הטעם ש"לא הצדדים הם שביקשו לדון ראשית בבקשה המקדמית אלא בית המשפט"; ומשום ש"בית משפט אינו כבול בהחלטות הרשם". ביום 22.7.2014 דחה בית המשפט בקשה שהגיש המבקש לחזור בו מהסכמתו למתן רשות להתגונן, לאחר שנקבע כי התיק כבר עבר לסדר דין רגיל. על החלטות אלו הגיש המבקש בקשת רשות לערער לבית המשפט המחוזי.

3.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ו' פלאוט )

דחה על הסף את הבקשה בהתאם לסעיפים 1(1), 1(4) ו-1(9) לצו. מכאן הבקשה שלפניי, המכוונת להחלטת בית המשפט המחוזי. לטענת המבקש, הצו אינו מגביל הגשת בקשת רשות לערער על החלטה שעניינה הגשת סיכומים. ממילא, נטען כי המקרה דנן אינו נופל לגדרו של הצו משום שמדובר בנושא מהותי שעניינו אכיפת הסכם שנכרת בין בעלי הדין, כמו גם השאלה אם בית המשפט רשאי להפר החלטות שלו עצמו. עוד נטען כי שאלת תחולתו, משמעותו והיקפו של הצו טרם פותחה באופן מספק בבית משפט זה, באופן המצדיק דיון ב"גלגול שלישי".

4.

לאחר עיון בבקשה באתי למסקנה כי דינה להידחות. הבקשה שלפניי – אשר נסבה כולה על אופן ניהול ההליך בפני בית משפט השלום – אינה מעלה שאלה כללית בעלת חשיבות ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). אף אם יש ממש בטענת המבקש לעניין סטייה מההסכמה הדיונית, כידוע, ברגיל בית משפט זה אינו מתערב ב"גלגול שלישי" בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בהחלטות הנוגעות לאופן ניהול ההליך (ראו, למשל, רע"א 3174/10 סלים נ' מדינת ישראל – מינהל מקרקעי ישראל , פסקה 2 (27.4.2010)), ולא ראיתי טעם לסטות מכלל נקוט זה. די בכך כדי לדחות את הבקשה, אף מבלי להידרש לשאלת סיווגן של ההחלטות ביחס לצו בתי המשפט.

הבקשה נדחית אפוא. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.