רע"א 7389/98 נעימה והבני נ. גריס והאב

בהסכם המכר שכרתו ביניהם הצדדים בגדר פשרתם בהליך הראשון לא היתה כל התייחסות לגורלן של עילות הפינוי. הוא הדין בפסק-דינו המקורי של בית משפט השלום, שנתן תוקף של פסק-דין להסכם המכר. בפסק-דין זה היה, אפוא, משום מיצוי עילות הפינוי שעל יסודן הוגשה התובענה. הכלל הרגיל הוא שפסק-דין מגלם בתוכו את עילות התובענה שבגדרה הוא ניתן. משמע כי מתן פסק-דין מעביר מן העולם את העילות שעליהן התבססה התובענה. וכלל זה חל, מניה וביה, גם על פסק-דין בפשרה, שלצד הפן ההסכמי יש לו גם פן של הכרעה שיפוטית. מטעם זה אין בידנו לאשר את הכרעתן של ערכאות קמא, כי בין הסכם הפשרה שניתן לו תוקף פסק-דין לבין עילות הפינוי אין כל קשר. הקשר קיים והוא אף קשר הדוק. משמעותו היא, כי עילות הפינוי, שעל יסודן ציוו בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי על פינוי הדירה, חדלו להתקיים.

הננו נותנים למבקשת רשות-ערעור ופוסקים בבקשה כבערעור שהוגש על-פי הרשות שניתנה. הערעור מתקבל במובן זה שצו הפינוי שניתן נגד המבקשת מתבטל.

דחיית תביעתו של המשיב למתן פסק-דין המצהיר על בטלות הסכם המכר תעמוד בעינה. איננו נוקטים כל עמדה ביחס לקיומן של עילות תביעה הנובעות מן החוזה. המשיב ישלם למבקשת שכר-טרחת עורך-דין בסך 15,000 ש"ח.