רע"א 7393/13 פלוני נ. לשכת הרווחה אשדוד

1.

המבקש וגרושתו הם הוריה של המשיבה 2, קטינה ילידת 1997 (להלן: הקטינה ) . הורי הקטינה מוכרים לשירותי הרווחה שנים רבות על רקע בעיות בתפקוד ההורי. הקטינה סיימה בסוף שנת הלימודים את לימודיה בכיתה ה', ושולבה במועדונית עד שעות הערב. באוגוסט 2012 עברה הקטינה אבחון פסיכו-דיאגנוסטי שממנו עלה כי יש לה רמת אינטליגנציה טובה, אך עלו גם קשיים רגשיים ובין-אישיים. בתחילת שנת 2013, הקטינה החלה לספר לצוות בית הספר והמועדונית על אלימות בבית. היא סיפרה כי אביה מכה אותה וסוגר אותה בחדר, וכי היא מרגישה פחד גדול מאביה. חקירת משטרה לא העלתה דבר, והקטינה לא שיתפה פעולה עם חוקרת הילדים. ביום 6.5.2013 פנו גורמי הרווחה למפקחת המחוזית לחוק הנוער, בבקשה לחפש מקום במרכז חירום עבור הקטינה, על רקע תלונות חוזרות ונשנות של הקטינה על אודות אלימות בבית. ביום 12.5.2013 נחקרה הקטינה פעם נוספת על-ידי חוקרת הילדים וסיפרה על אירועי האלימות שהתרחשו לכאורה בביתה. בעקבות התלונה והחקירה נעצר האב, וטען כי לא היו דברים מעולם.

2.

ביום 28.6.2013 הוגשה לבית משפט לנוער בקשה לקבוע כי הקטינה ואחיה, בן ה-15 (להלן: הקטין ), הם קטינים נזקקים ולהורות על דרכי טיפול בעניינם לפי סעיף 3 לחוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960 (להלן: חוק הנוער ). בית המשפט התבקש ליתן צו הוצאה ממשמורת בנוגע לקטינה לפי סעיף 3(4) לחוק הנוער, ולהורות להורים לשתף פעולה בחיפוש מסגרת חוץ ביתית הולמת עבורה. באשר לקטין, התבקשו סעדים שונים ובהם צו פיקוח והשגחה, הוראה על ביקורים סדירים בבית הספר והמשך מעקב פסיכיאטרי. בתסקיר משלים שהוגש לבית המשפט לנוער לקראת הדיון בבקשה, צוין כי התקיימה פגישה במחלקת הרווחה עם הורי הקטינה ואחותה הגדולה, שבה הוצגה להם תכנית טיפולית לקטינה. בהמשך, ההורים לא הגיעו לפגישת היכרות בפנימייה שהוצעה.

3.

ביום 14.7.2013 קבע בית המשפט לנוער כי החומר שהגישו רשויות הרווחה מבסס את הצורך להתערב בעניינה של הקטינה, והיא – כמו גם אחיה – הוכרזו קטינים נזקקים. דין המשך בבקשה נקבע ליום 3.9.2013. בין לבין, הורה בית המשפט להורי הקטינה להגיע לפגישת היכרות בפנימייה, והיא נמצאה מתאימה למסגרת זו. ביום 1.10.2013 ניתנה החלטת בית המשפט לנוער בבקשת הרשויות. צוין כי מאבחון שנערך עולה כי לקטינה פוטנציאל שאינו בא לידי מימוש בשל קשיים רגשיים, וכי קיים חשש שהיא חשופה לאלימות. עוד צוין כי מהחומר שהוגש לבית המשפט עולה כי קיים חשש ממשי לשלום הקטינה ולהתפתחותה התקינה. עוד הובהר כי הוגשו פעמיים דיווחים בדבר חשש כי המבקש פגע בקטינה, ובעקבות דיווחים אלה ומעצרו של המבקש – כך לטענת פקידת הסעד – הוא החל להפעיל לחץ על גורמי טיפול בקהילה. נמצא כי אחותה הגדולה של הקטינה אינה יכול לשמש כמשמורנית עליה, בין היתר על רקע אירוע אלים שהתרחש בין האחות לבין בן-זוגה בנוכחות הקטינה. לפיכך הורה בית המשפט לנוער על הוצאת הקטינה ממשמורת

הוריה למשמורת רשות הסעד והשמה בפנימייה. תוקף הצו נקבע לתקופה של 12 חודשים.

4.

המבקש ערער על החלטה זו, אך במועד שנקבע לדיון בערעור לא התייצב לדיון, על אף שבא-כוחו הצהיר כי מועד הדיון הועבר לידיעתו. לאחר שמיעת טענות בא-כוח המערער, באת כוח המשיבה והאפוטרופוס לדין שמונה לקטינה, לא מצא בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ר' ברקאי ) להתערב בהחלטת בית המשפט לנוער ודחה את ערעור המבקש. לפי העדכון שמסרה המשיבה 1 במסגרת תשובתה לבקשה, הקטינה לא הגיעה לפנימייה במועד שנקבע בהחלטה (20.10.2013), ולאחר מכן התברר כי היא הוסתרה בבית אחותה הגדולה. ביום 27.10.2013 יצרה האחות הגדולה קשר עם העובדת הסוציאלית לחוק הנוער, ואמרה לה כי היא מוכנה ללוות את הקטינה לפנימייה. הקטינה שולבה, בשלב הראשון, בקלט חירום של הפנימייה. הוריה ואחותה באו לבקרה בפנימייה ביום 30.10.2013. לפי דיווח רשויות הרווחה, הקטינה נקלטה היטב, והשתלבה בבית ספר חדש, והיא עתידה לעבור מקלט החירום לפנימייה.

5.

מכאן הבקשה שלפניי. המבקש טוען כי ההחלטה להוציא את הקטינה למסגרת חוץ-ביתית היא בניגוד לרצונה ולרצון משפחתה, ועלולה לגרום לה נזק בלתי הפיך. המבקש מדגיש כי הוצאת הקטינה מהבית נסמכה על מידע חסוי שלא הועבר לעיונו, ועל האשמות שווא בדבר אלימות שהפעיל כלפיה. המבקש מדגיש כי הקטינה אינה מתגוררת עימו, אלא עם אחותה הגדולה, ולכן הבקשה להוציאה ממשמורת בגין אלימות אין לה על מה שתסמוך. עוד נטען כי בית המשפט לא התייחס לאפשרות של הותרת הקטינה במשמורת אחותה הגדולה או אמה.

6.

המשיבה 1 טוענת כי אין עילה להתערבות בהחלטת בית המשפט לנוער. נטען כי בפני בית המשפט לנוער הונחה תשתית עובדתית מוצקה ואיתנה, הכוללת מסמכים, תסקירים ואבחון שנערכו בעניינה של הקטינה, שממנה עולה כי קיים חשש ממשי לשלום הקטינה ולהתפתחותה התקינה. פקידת הסעד ציינה בדיון כי אין בוגר אחראי אחד אשר מטפל בקטינה, וכי היא שוהה שעות רבות בבית אחותה, אך גם שם היא אינה בטוחה. עוד נטען כי ניסיונות קודמים לטיפול בקהילה לא צלחו עקב חוסר שיתוף פעולה מצד ההורים, ולכן אין מנוס מהעברתה לפנימייה. נטען כי לאחרונה הלכו ותכפו הדיווחים מבית הספר על כך שהקטינה מגיעה עם ציוד חסר, בלבוש לא הולם ורמת היגיינה נמוכה. המשיבה מדגישה כי החלטת גורמי הרווחה להמליץ על הוצאת הקטינה למסגרת חוץ ביתית אינה נסמכת אך ורק על טענת האלימות של האב כלפיה. בדיון בבית המשפט לנוער הוצגו מסמכים המבהירים בעיות רגשיות אצל קטינה, ודיווחים מבית הספר המבהירים שהקטינה סובלת מהזנחה וחוסר השגחה על-ידי האחראים עליה. המשיבה מציינת כי האחות הגדולה, על אף הרצון הטוב, אינה יכולה לדאוג לקטינה, וכי הדברים עולים בבירור מפרוטוקול הדיון בבית המשפט לנוער. האפוטרופוס לדין של הקטינה מצטרף לעמדת המשיבה 1.

7.

לאחר שבחנתי את נימוקי הבקשה, את עמדת המשיבה ואת המסמכים שהגישו רשויות הרווחה בעניינה של הקטינה, הגעתי לכלל מסקנה כי אין עילה למתן רשות ערעור, לאחר שעניינה של הקטינה נבחן והוכרע בשתי ערכאות: בית משפט שלום לנוער ובית המשפט המחוזי. אמנם, "המָאטֶריה הרגישה של יחסי הורים וילדים מחייבת מעט גמישות מחשבתית ופרוצדוראלית כאשר נבחנת בקשת רשות ערעור ב'גלגול שלישי' [...] אולם בוודאי שאין לומר כי רשות הערעור ניתנת אוטומטית בענייני הורים וילדים, בבחינת יצירת מסלול ייחודי של ערעור שני בזכות" (רע"א 3039/12 פלונית נ' משרד הרווחה (19.4.2012)).

8.

בית המשפט לנוער מצא כי קיים חשש לשלום הקטינה ולהתפתחותה הקטינה אם תישאר במשמורת הוריה. זאת, לא רק על רקע טענות לאלימות מצד האב, אלא גם בשל אינדיקציות רבות להזנחה: הופעה לבית הספר עם בגדים בלויים, קרועים שאינם מותאמים לגילה ולמזג האוויר; היגיינה ברמה נמוכה; התדרדרות במצב הרוח; היעדר גורם בוגר אחראי אחד אשר מטפל בה. דברים מדאיגים אלו עולים במפורש מהדו"חות השונים שהועברו לעיוני. עוד עולה מהדו"חות כי ההורים לא שיתפו פעולה עם ניסיונות רשויות הרווחה וגורמי החינוך להתמודד עם קשיי הקטינה, ועד לאחרונה התעלמו מהזמנות לפגישות בעניינה. ההצעה כי הקטינה תשהה אצל אחותה הגדולה לא זכתה לתמיכת רשויות הרווחה, לאחר שנמצא כי היא אינה יכולה לספק לה סביבה בטוחה ותומכת. עוד רשמתי לפניי את עמדת האפוטרופוס לדין של הקטינה, שסמך את ידיו על החלטת בית המשפט לנוער. בשים לב לכלל הנסיבות הללו, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטה להורות על העברת הקטינה לתקופה של 12 חודשים למסגרת חוץ-ביתית, וממילא אף אין עילה למתן רשות ערעור. יצוין כי מדובר בצו תחום בזמן, שבמהלכו ניתן לשוב ולהעריך את המצב, בשים לב לטובת הקטינה.

הבקשה נדחית אפוא ללא צו להוצאות, וממילא נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע שנלוותה לה.

בהתאם לבקשת האפוטרופוס לדין, ומכיוון שממילא מצאתי כי די באמור בתשובתה המפורטת של המשיבה 1 כדי להכריע בבקשה, אני מורה כי תשובתו תישאר חסויה ולא תועבר לצדדים האחרים בתיק.