רע"א 7397/15 רות הנדלס נ. גדליהו שיינין

מונחת בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בע"א

028022-04-15 (מפי אב"ד ד"ר ע' זרנקין , השופטת ר' פוקס והשופט ח' שרעבי ), ובו נדחה ערעורה של המבקשת על פסק דינו של בית המשפט השלום מכוח תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

1.

מדובר בפרשייה שהעסיקה ערכאות רבות ושונות. עסקינן בהליכי גירושין בין המבקשת לבעלה לשעבר, במהלכם הוסכם על חלוקת דירות בין הצדדים. החלוקה הלכה והסתבכה, והמבקשת תבעה צדדים שונים בהליכים מספר, בשל הנזקים שלדבריה נגרמו לה. הבקשה שבפנינו עוסקת בתביעה שהוגשה כנגד קרובי משפחתו ומכריו של הבעל לשעבר, על רקע שאלו פתחו בהליך משפטי כנגד הבעל לשעבר על חוב שנטען שהיה לו כלפיהם, וכך הוטל עיקול על הנכסים שחולקו בין המבקשת לבעלה לשעבר. המבקשת טענה כי מדובר בחוב פיקטיבי, וכי המשיבים עשו יד אחת עם בעלה לשעבר לשם הכבדה על הליך פירוק השיתוף בין השניים, ובכך גרמו לה נזקים כבדים. התביעה הוגשה על סך של קרוב למיליון ₪.

בית משפט השלום דחה את התביעה בקובעו כי המבקשת לא הצליחה להרים את נטל ההוכחה ולקבוע כי מדובר בחוב פיקטיבי, ואף כשלה בהוכחת הנזק אליו טענה. ערעורה של המבקשת נדחה בבית המשפט המחוזי, שסמך את ידיו על הקביעות העובדתיות של בית משפט השלום, תוך שהוא מציין כי "הרבה לפנים משורת הדין, החלטנו כי כל צד יישא בהוצאותיו". על דחיית הערעור מוגשת בקשה זו.

2.

דין הבקשה להידחות. בית משפט השלום דן בחומר הראיות ובעדויות שנשמעו בפניו, וקבע כי המבקשת לא עמדה בנטל המשפטי המוטל עליה – הוכחת עובדת היות החוב פיקטיבי והוכחת הנזק. מדובר בקביעות המתבססות על חומר הראיות שנדון בפני הערכאה המבררת, ושאושרו על ידי בית המשפט המחוזי בשבתו כערכאת ערעור בזכות. בית משפט זה ייטה שלא להתערב בקביעות מעין אלו, בשל העובדה שהראיות והעדויות נשמעו בפני הערכאה המבררת – בית משפט השלום. תפקידה של הערכאה המבררת הוא לעיין בחומר, לשמוע את הצדדים ולהתרשם מהם ישירות. תפקידה של ערכאת הערעור הינו שונה, והוא כולל בחינה האם נפלה טעות משפטית המצדיקה התערבות, ולא לנהל משפט מחודש. בענייננו עולה כי שתי הערכאות – המבררת והערעורית – מילאו את תפקידן. הביקורת של בית משפט זה, בשבתו כערכאה ערעורית ברשות – מוגבלת למקרים שמצדיקים בחינה לגופו של עניין, חרף העובדה שהמחוקק לא דרש זאת. הכלל בגלגול שלישי, כפי שבענייננו, הוא שאין להתערב אלא בהתקיים הצדקה פרטנית וכללית, וכזו אינה בנמצא. אכן המבקשת העלתה טענות שונות בבקשתה, אך לא ביססה אותן, או תמכה בהן, כנדרש בהליך משפטי.

3.

הבקשה נדחית. משלא נדרשה תגובה – אין צו להוצאות.