רע"א 7413/05 פלוני נ. עירית טירת הכרמל-ע"י פקיד הסעד אביב ארם

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.לפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי לנוער בחיפה (כב' השופט פיזם) בו נדחה ערעור המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום לנוער בחיפה (כב' הנשיא א. שינפלד) בו הוכרזו ילדיה הקטינים של המבקשת הקטינים כנזקקים על פי חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960, (להלן – "חוק הנוער").

2.המבקשת, ילידת 1980, הינה אם חד הורית לשני קטינים, האחד יליד 15.9.02 והשניה ילידת 2.6.04, אשר נולדו מאבות שונים. בית משפט השלום לנוער, אשר דן בבקשת רשויות הסעד להכריז על הקטינים כנזקקים, הגיע למסקנה, על יסוד מכלול נתונים וחוות הדעת מקצועיות שהונחו בפניו, כי נכון לעת זו אין בידי המבקשת לספק את הצרכים ההתפתחותיים והרגשיים החיוניים של הילדים, וכי השארתם במצב זה עלול לפגוע בשלומם ובהתפתחותם העתידית התקינה, עד כדי מצב של סיכון. בהקשר זה הוא קבע כי "רמת תיפקודה של המבקשת הינה בעייתית, יש מגבלות בתיפקודה ההורי, אין לה יכולת לשתף פעולה לאורך זמן עם גורמי החינוך והטיפול הקשורים בילדיה, וכי שיקול דעתה והבנותיה בכל אלה בעייתיים, אם לא לומר לקויים". לאור קביעות אלה, מצא בית המשפט כי אין מנוס מהכרזת הקטינים נזקקים, והותיר את ההליך בעינו לצורך בירור דרכי טיפול ראויות.

3.בית המשפט המחוזי לנוער בחן פעם נוספת את התסקירים והדו"חות הסוציאליים שהוגשו, ואימץ את מסקנתו של בית משפט השלום בדבר קשייה של המבקשת, נכון לעת זו, לשאת באחריות לטיפול בקטינים. אי לכך, הוא אישר את הקביעה בדבר הכרזת הקטינים כנזקקים.

4.בבקשת רשות הערעור בפנינו, עתרה המבקשת לביטול הכרזת הקטינים כנזקקים, בטענה כי קביעות בתי המשפט קמא בענין זה אינן ראויות להיוותר על כנן, משאין בסיס ראייתי איתן למסקנה בדבר העדר יכולתה לגדל את ילדיה.

5.שמענו בהרחבה את טיעוני הצדדים בישיבה מיום 5.12.05 ובסיומה, ועל יסוד הצעה שהועלתה מטעמה של האפוטרופא לדין שנתמנתה לקטינים, הושג הסדר מוסכם על פיו המבקשת ושני ילדיה יעברו לשהות ביחידת אמהות ותינוקות בבית שבתי לוי המהווה פנימיה מקצועית לטיפול במצבי חירום לילדים בגיל הרך. מטרת הסדר זה נועדה לספק מסגרת מקצועית מוגנת שבה תשהה המבקשת עם ילדיה למספר חודשים, ותקבל הדרכה, יעוץ, ותמיכה העשויים לסייע לה בגיבוש דפוסי טיפול ואחריות כלפי הילדים. דא עקא, ביום 5.1.06 הודע לנו על ידי המשיבים כי המבקשת לא השתלבה בפנימיה, וחרף המאמצים שנעשו בידי הגורמים המקצועיים להשאירה במסגרת זו, היא עזבה את המקום ב-28.12.05. הקטינים נותרו בשלב זה בפנימיה, והוגשו דו"חות מקצועיים מפורטים לגבי מצבם. ביום 29.12.05 פנה פקיד הסעד לבית משפט השלום בבקשה לחדש את הדיון בדרכי הטיפול הראויות ביחס לקטינים.

6.בנסיבות כפי שהובאו בפנינו, ועל יסוד מכלול החומר המקצועי והנתונים שהוצגו על ידי המשיבים, כפי שנותחו בידי הערכאות דלמטה, לא מצאנו מקום להתערב בהחלטה המכריזה על הקטינים כ"נזקקים" על פי חוק הנוער. השתכנענו לאור כלל הנתונים שהובאו כי נתקיימו התנאים שהחוק מציב לצורך כך, וכשלון הניסיון לשלב את המבקשת וילדיה במסגרת הפנימייה אינו מותיר כיום מוצא אחר. נראה, כי נכון לעת זו אין מנוס מהעמדתם של הקטינים בפיקוח ובמעקב רשויות הסעד במסגרת חוק הנוער ומקביעת דרכי טיפול בידי הערכאה המוסמכת, אשר יבטיחו את רווחתם, ואת התפתחותם התקינה. למותר לומר, כי בהליך לקביעת דרכי הטיפול נתון למבקשת מעמד להעלות את טענותיה, ככל שתראה לנכון.

בקשת רשות הערעור נדחית.