רע"א 743/02 נסראלידן ווליד נ. בנק לאומי לישראל

1.לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה אשר דחה את התנגדויות המבקש כנגד התראת פשיטת רגל שהומצאו לו מטעם שני סניפים של בנק לאומי לישראל - סניף הדר וסניף עוספיא, שהם המשיבים בבקשה זו. התראה מטעם סניף הדר ניתנה למבקש על בסיס פסק-דין כנגדו בת.א 6240/87 בבית המשפט השלום בחיפה (ביום 30.8.87) אשר קבע, כי עליו לשלם לסניף סך של 366,278.69 ש"ח. התראה מטעם סניף עוספיא ניתנה למבקש על בסיס פסק-דין כנגדו בת.א 13701/89 בבית המשפט השלום בחיפה (ביום 27.11.89) אשר קבע, כי עליו לשלם לסניף סך של 218,475 ש"ח.

המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי בחיפה בקשת התנגדות להתראות פשיטת הרגל שהומצאו לידיו. בתמצית, טען המבקש, כי החוב לסניף עוספיא נמחל על ידו, אך זה מוסיף לגבות ממנו כספים שלא כדין. לגבי החוב לסניף הדר, טען המבקש, כי מימוש פסק-הדין נשוא החוב לסניף עוכב; לגבי שני הסניפים גם יחד נטען, כי הם פועלים כנגד המבקש ממניעים זרים.

2.בית המשפט קמא דחה את בקשת המבקש. לגבי החוב לסניף עוספיא, ציין בית המשפט, כי יתכן ויש למבקש טענה לגיטימית כלפי הסניף לעניין מחילת חלק מן החוב בסך 55,102.22 ש"ח, אולם אין זה המקום להכריע בשאלה זו. אם יגיש הבנק, במסגרת הליכי פשיטת הרגל, תביעות חוב לכונס הנכסים, תבורר ותיבדק יתרת חובו של המבקש לבנק, בהתייחס לכל הסניפים. יתרה מזאת, אף אם ויתר הסניף על חלק מחובו של המבקש, עדיין קיימת יתרת חוב שלא נפרעה, ובהתאם גם קיים בסיס להליך התראת פשיטת הרגל. לגבי החוב לסניף הדר, לא המציא המבקש לבית המשפט קמא החלטה בדבר עיכוב ביצוע פסק-הדין נשוא החוב לסניף. כמו כן ציין בית המשפט, כי טענת המבקש בדבר חוסר תום-ליבה של המשיבה, היא טענת סרק.

3.בפנינו חוזר המבקש, בעיקרו של דבר, על טענותיו בבית המשפט קמא. אשר לחוב לסניף עוספיא מעלה המבקש את טענת המחילה; כמו כן נטען בפנינו, כי ניתן בבית המשפט השלום בחיפה בע"א 28931/01 (ביום 18.2.2002) פסק-דין הצהרתי, על-פיו מנוע סניף עוספיא להוסיף ולגבות את חוב המבקש, וכי כל סכום שגבה הסניף לאחר יום 1.1.94, לא היה זכאי לגבות. אשר לחוב לסניף הדר, טוען המבקש, מספר טענות חלופיות: ראשית - פסק-הדין נשוא החוב לסניף עוכב; שנית - המבקש אינו חב לסניף מאומה שכן בגין החוב הפסוק העמיד הסניף לזכותו הלוואה אשר נפרעה במלואה. המבקש מפנה אותנו לפסק-דינו של בית המשפט המחוזי בע.א 429/94 (השופטים מ' סלוצקי, ד"ר ד. ביין ומ' נאמן) מיום 28.11.95, שלטענת המבקש, קבע, כי ההלוואה לסניף יצאה אל הפועל, וכי, למעשה, פרעה את החוב הראשוני של המבקש;

שלישית - הסניף חייב למבקש כספים מעבר למה שהמבקש חב לסניף.

אנשי סניף הדר חוזרים בפנינו על קביעת בית המשפט קמא, כי המבקש לא צרף החלטה כלשהי של בית משפט מוסמך המורה על השהיית ההליכים שננקטו כנגדו. כנגד טענתו השניה של המבקש כי חובו לסניף סולק באמצעות הלוואה, טוען הסניף, כי אין בעצם נטילת ההלוואה כדי לסלק את החוב הפסוק, וכי עד כה לא שילם המבקש את הסכומים המגיעים ממנו לסניף. אשר לטענת החוב בו חב הסניף כלפי המבקש, טוען הראשון כי זוהי טענה סתמית שאינה מגובת בראיות. יתרה מזאת, באם סבור המבקש כי סניף הבנק חב לו כספים, יגיש תביעה מתאימה, שרק אם יזכה בה יוכל לקזז את סעדו כנגד חובו לסניף.

סניף עוספיא טוען בפנינו - כפי שטען בבית המשפט קמא - כי במכתב שנשלח לאשתו של המבקש, נעשה שימוש לא נכון במונח "מחלנו", כשהכוונה האמיתית הייתה להפרשת החוב לחובות מסופקים. כן נטען, כי המכתב שנשלח מהסניף מוען לאשתו של המבקש, החייבת העיקרית, ולא לערבים לחובותיה, ובכללם המבקש, ועל כן, מחילת החוב, בהנחה שהייתה כזו, אינו משפיע, באופן כלשהו, על אחריותו של המבקש על-פי כתב הערבות שחתם עליו.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

4.אשר לחוב המבקש לסניף הבנק בעוספיא, כפי שכבר ציין בית המשפט קמא, אף אם נצא מתוך הנחה שיכול המבקש להסתמך על מכתב אנשי הסניף לאשתו וכי יש לראות בשימוש במונח "מחילה" משום וויתור מלא, מצד הסניף, על סכום של 55,102.22 ש"ח, עדיין אין בכך כדי למחול על מלוא החוב של המבקש לסניף. כמו כן, כך מציינים אנשי סניף הבנק, פסק-הדין שניתן כנגדם בת"א 28931/01, בהעדר הגנה, בוטל ביום 14.03.02 בהחלטת רשמת בית המשפט השלום בחיפה. אשר על כן, דין הבקשה לדחיית התראת פשיטת הרגל המתייחסת לחוב המבקש לסניף עוספיא להידחות.

אשר לחוב המבקש לסניף הבנק בהדר, לא הביא המבקש בפנינו, כפי שלא הביא בבית המשפט קמא, החלטה כלשהי המלמדת כי מימוש פסק-הדין נשוא החוב לסניף עוכב. בניגוד לטענת המבקש, פסק-הדין המחוזי בע"א 429/94 לא קבע, כממצא עובדתי, כי ההלוואה האמורה פרעה את חוב המבקש. כפי שאמר שם בית המשפט: "...מן הראוי שענין זה ילובן ויבורר על-ידי בית המשפט לאחר שמיעת טיעונם המלא והראיות הנוגעות לענין זה". לפיכך, גם בעניין זה יש לדחות את בקשת המבקש.

סוף הדבר הבקשה נדחית - אין צו להוצאות.