פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
7458/09
בפני:
כבוד השופט
י' דנציגר
המבקשת:
אידה שורץ
נ ג ד
המשיבה:
הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א-יפו מיום
18.8.09 בע"א 3095/07 שניתן על ידי כבוד השופט י' שנלר
בשם המבקשת:
עו"ד ש' בן-פורת
החלטה
1.
לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטים י' שנלר, ד"ר ק' ורדי, ו- ר' לבהר שרון ) בע"א 3095/07 מיום 18.8.2009 בו נדחה ערעורה של המבקשת על החלטת ועדת הערר לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז-1957 (להלן: ועדת הערר ו- החוק בהתאמה) בו"ע 326/07 מיום 5.6.2007.
העובדות בתמצית
2.
המבקשת נולדה ביום 25.1.1924 בורנה, בולגריה. בספטמבר 1939 הוצאה פקודה מטעם השלטון הבולגרי שלפיה יהודים שהם נתינים זרים או מחוסרי נתינות יגורשו אל מחוץ לגבולות המדינה. מאחר ואביה של המבקשת היה ממוצא תורכי נלקחו היא ומשפחתה אל גבול בולגריה-תורכיה, עוכבו תחת שמירה במשך שלושה ימים ורק אז התאפשר מעברם לתורכיה, בה הם שוכנו בעיירת הגבול אודרין עד לעלייתם לארץ ישראל בסוף שנת 1941.
3.
תביעתה של המבקשת לתגמולים לפי החוק נדחתה על ידי המשיבה בשל העובדה שהמבקשת עזבה את בולגריה ועלתה לישראל בטרם החלה ההשפעה הגרמנית בבולגריה. בנוסף נקבע כי המבקשת הייתה בעלת נתינות תורכית וככזו לא הייתה זכאית לתגמול ופיצוי ממוסדות הפיצוי בגרמניה מכיוון שלא חל עליה סעיף 160 לחוק הפיצויים הגרמני.
הליכים קודמים
4.
על החלטה זו הגישה המבקשת ערר לועדת הערר, שדחתה אמנם את קביעת המשיבה שלפיה המבקשת הייתה בעלת נתינות תורכית, אולם הותירה על כנה את הקביעה שלפיה המבקשת אינה זכאית לתגמולים מכוח החוק מכיוון שעזבה את בולגריה בספטמבר 1939, לפני תחילת ההשפעה הגרמנית בבולגריה ביום 6.4.1941.
5.
המבקשת ערערה על החלטת ועדת הערר לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. לטענתה סעיף 43 לחוק הפיצויים הגרמני קובע חזקה ולפיה הרדיפות המאוחרות למועד תחילת ההשפעה הגרמנית בבולגריה נעשו על רקע נציונל-סוציאליסטי, אולם רדיפות הקודמות למועד זה יכולות להיחשב גם הן ככאלה שנעשו על רקע נציונל-סוציאליסטי כאשר נטל ההוכחה בעניין זה מוטל על שכמו של הטוען לכך. לדבריה בחינת עיתוי גירושה ואופן ביצועו מובילים למסקנה כי זה נעשה בהשראה נציונל-סוציאליסטית. מאידך טענה המשיבה כי הגירוש בוצע על דעת השלטון הבולגרי ולא כציווי של השלטון הנאצי ולכן דין הערעור להידחות.
6.
בית המשפט המחוזי דחה את ערעורה של המבקשת וקבע כי לא ניתן להסיק מהמקורות ההיסטוריים שהונחו לפניו כי פקודת הגירוש ניתנה מכוח ציווי של השלטון הנאצי על הממשלה הבולגרית. נקבע כי המבקשת לא עמדה בנטל ההוכחה בדבר התקיימות התנאי שבסעיף 43 לחוק הפיצויים הגרמני ואין היא זכאית לקבלת תגמולים מהמשיבה.
טענות המבקשת
7.
המבקשת חוזרת וטוענת כי יש בידה להרים את הנטל המוטל עליה ולהוכיח כי
הרדיפות מהן סבלה נעשו בהשראה נציונל-סוציאליסטית, בעיקר לאור העובדה שהחוק שעל פיו גורשה המבקשת עם משפחתה חוקק בחודש ספטמבר 1939 בסמוך לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה. לדבריה, על בית המשפט להעניק לחוק הפיצויים הגרמני פרשנות שונה מהפרשנות הגרמנית ולקבוע כי הגירוש נעשה על רקע נציונל-סוציאליסטי. עוד טוענת המבקשת כי מכיוון שחוק נכי רדיפות הנאצים הוא חוק סוציאלי, יש לפרשו וליישמו לטובת הניצולים.
דיון והכרעה
8.
הבקשה שלפניי היא בקשה לרשות ערעור ב"גלגול שלישי", לאחר ששתי ערכאות דנו בעניין. כידוע, אין זה ממנהגו של בית משפט זה ליתן רשות ערעור במקרים כגון אלה, אלא בנסיבות שבהן מתעוררת שאלה החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת [ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)]. הבקשה שלפניי אינה מעלה שאלה מעין זו, שכן היא מתמקדת בנסיבותיה האישיות של המבקשת בלבד.
9.
ברקע הדברים אציין כי בית משפט זה קבע לא אחת כי יש להעניק משקל נכבד ל"שיקולי צדק מיוחדים" בעת בחינת החלטות שמשמעותן ורוחן אינן מתיישבות עם המגמה להקל ולהיטיב עם נכי רדיפות הנאצים [רע"א 1021/08 מרסל אבירם נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים , (לא פורסם, 29.5.2008)]. יחד עם זאת, בית המשפט המחוזי קבע בפסק דינו כי המבקשת לא עמדה בנטל ההוכחה כי פקודת הגירוש ניתנה מכוח ציווי של השלטון הנאצי על הממשלה הבולגרית. קביעה זו של בית המשפט המחוזי התבססה על העובדות והמקורות ההיסטוריים שהונחו לפניו.
הלכה פסוקה היא כי ערכאת ערעור אינה נוטה להתערב בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים שבהם הטעות של הערכאה הדיונית בולטת על פניה [ע"א 3601/96 בראשי נ' עיזבון המנוח זלמן בראשי ז"ל , פ"ד נב(2) 582 (1998); וראו: אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 639 (מהדורה תשיעית, 2007)]. איני סבור כי החלטתה של הערכאה הדיונית שגויה ובוודאי שאין מדובר בטעות הבולטת על פניה. משכך, איני מוצא מקום להתערב במקרה זה בממצאיו העובדתיים של בית המשפט המחוזי.
10.
לאור כל האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתגובת המשיבה. בנסיבות העניין ומשלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, י"ז בתשרי תש"ע (5.10.2009).
ש ו פ ט