פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א 7488/15
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקשים:
1. מרים איטח
2. מיכאל איטח
נ ג ד
המשיבה:
קרן הדר בע"מ
בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית
המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט הבכיר י' גריל וכב' השופטים ב' טאובר וס' ג'יוסי)
בע"א 56057-05-15 מיום 6.10.2015
בשם המבקשים:
עו"ד מוראד ביקי
החלטה
1.
עניינה של הבקשה שלפניי בתביעה לפינוי המבקשים מנכס בחיפה שהם שוכרים מהמשיבה ומפעילים בו חנות (להלן: הנכס ). כעולה מפסק הדין של בית משפט השלום, הצדדים ערכו זיכרון דברים בדבר השכרת הנכס בשנת 2003 לתקופה של 5 שנים, ומאז האריכו את תוקף השכירות מעת לעת לפי הסכמות על פה (להלן: הסכם השכירות ). במהלך שנת 2013 הודיעה המשיבה למבקשים על ביטול הסכם השכירות מאחר שלטענתה המבקשים צברו חובות בדמי השכירות משך כמה שנים (להלן: הודעת הביטול ). כשנה לאחר מכן הגישה המשיבה תביעה לפינוי המבקשים מהנכס, בטענה כי חובות המבקשים בדמי השכירות עולים כדי הפרה יסודית של הסכם השכירות (להלן: התביעה ). להשלמת התמונה יצוין כי החנות שמפעילים המבקשים בנכס נסגרה לתקופה מסוימת בשנת 2011 עקב עבודות שבוצעו בסביבתה; וכי לטענתם הוסכם בינם לבין נציג מטעם המשיבה כי "יתחשב בהם" ויאפשר להם לשלם את החובות שנצברו לאחר שהחנות תיפתח מחדש וכי הסכם השכירות יוארך במידה והחובות ייפרעו. בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת נ' עדוי ) דחה ביום 22.3.2015 את התביעה וקבע כי איחור בתשלום דמי השכירות – נוכח התנהלות הצדדים במשך השנים ובאין הסכם שכירות בכתב המגדיר מה ייחשב כהפרה יסודית – מהווה הפרה שאינה יסודית של הסכם השכירות. משכך, נקבע כי הודעת הביטול ניתנה שלא כדין משום שלא ניתנה למבקשים הזדמנות נאותה לפרוע את חובותיהם בהתאם להסכמה עם נציג המשיבה.
1.
המשיבה ערערה על פסק הדין. בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט הבכיר י' גריל וכב' השופטים ב' טאובר ו ס' ג'יוסי ) קיבל ביום 6.10.2015 את הערעור. בית המשפט קבע כי מדובר בשכירות שלא נקצב המועד לסיומה ומשכך המשיבה הייתה רשאית להודיע על סיום תקופת השכירות תוך מתן פרק זמן סביר למבקשים להתפנות. עוד נקבע כי בצד קביעת בית משפט השלום שהודעת הביטול ניתנה שלא כדין, יש לראות בעצם הגשת התביעה משום הודעה בדבר ביטול הסכם השכירות; וכי טענת המבקשים לגבי ההסכמה בינם לבין נציג המשיבה לא הוכחה. סופו של דבר קבע בית המשפט כי על המבקשים לפנות את הנכס בתוך שנתיים מיום הגשת התביעה, זאת בשים לב לכך שמדובר בחנות המשמשת לפרנסתם.
2.
מכאן הבקשה שלפניי, שבמסגרתה נטען כי שגה בית המשפט קמא שקבע כי מדובר בשכירות שלא נקצב המועד לסיומה, תוך שהוא משנה מקביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום בדבר ההסכמות בין המבקשים לבין נציג המשיבה; ולא נותן משקל הולם לנוהג שהשתרש בין הצדדים שלפיו הסכם השכירות מוארך על פה.
3.
לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה מצאתי כי דינה להידחות. כלל טענות המבקשים תחומות בדל"ת אמות המקרה וביישום הדין הקיים בגדרו ואינן מגלות לפיכך עילה ליתן רשות לערער ב"גלגול שלישי" לפי אמות המידה המקובלות (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)). עוד נזכיר כי עצם העובדה ששתי הערכאות הקודמות הגיעו לתוצאות הפוכות, תוך שבית המשפט קמא משנה מקביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום, אין בה כשלעצמה כדי להצדיק מתן רשות כאמור (רע"א 9168/08 לזניק נ' ענבר ליס בע"מ , פסקה 12 (3.2.2009) ).
הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, י"ט בטבת התשע"ו (31.12.2015).
ש ו פ ט