רע"א 7490/16 רע"א 7490/16

בקשת רשות ערעור על החלטתו מיום 18.7.2016 של בית המשפט המחוזי בחיפה בת"א 54099-09-11 (כב' סגן הנשיא י' כהן ), בגדרה נדחתה בקשת המבקשים לעיכוב ביצוע פסק דינו מיום 31.5.2016 עד להכרעה בערעור שיוגש על פסק הדין לבית משפט זה.

1.ביום 31.5.2016 דחה בית המשפט המחוזי תביעה שהגישו המבקשים נגד המשיבים בגין נזקי גוף שנגרמו למבקשת 1 (להלן: המבקשת ) בעקבות נפילתה ממרפסת הדירה בה התגוררו המבקשים. כמו כן, חייב בית המשפט המחוזי את המבקשים בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין למשיבים, בסכום כולל של 48,000 ש"ח. בהמשך, הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע חיובם בתשלום הוצאות משפט, כמו גם עיכוב ביצוע תשלום אגרת בית משפט, וזאת עד לסיום הליכי הערעור שבדעתם להגיש. ביום 18.7.2016 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה. נקבע, כי "סיכוי הערעור הם קלושים ביותר", וכי "ספק רב" שערכאת הערעור תמצא להתערב בממצאיה של הערכאה הדיונית. עוד נקבע, כי לא מתעורר חשש שמא לא ניתן יהא להשיב את המצב לקדמותו היה ויתקבל ערעור המבקשים. צוין, כי אמנם במקרים רבים נוטים בתי המשפט שלא לפסוק הוצאות לניזוק שנדחתה תביעתו, על-אחת-כמה-וכמה כאשר בניזוק קטין עסקינן, ואולם בנסיבות העניין, משנמצא כי האחראים לנזק שנגרם למבקשת הם המבקשים 3-2, הוריה, היה מקום לפסיקת הוצאות, כאשר אלו נפסקו על הצד הנמוך ואינן משקפות את הוצאותיהם של המשיבים בפועל.

2.כלפי החלטה זו הוגשה הבקשה דנא, בגדרה נטען כי ברי שהערכאה הדיונית אשר הוציאה את פסק הדין תחת ידה תסבור שפסיקתה ראויה, ועל כן הערכאה המתאימה לבירור הבקשה היא בית משפט זה, אשר יושב כערכאת ערעור על פסק הדין (יצוין כי ביני לביני הוגש הערעור – ע"א 5638/16 – בגדרו משיגים המבקשים גם על חיובם בהוצאות משפט של המשיבים). ייאמר כבר עתה, כי בהקשר זה אין למבקשים להלין אלא על עצמם על כך שבקשתם הנוכחית נבחנת על-ידי בית משפט זה במסגרת בקשת רשות ערעור, ולא כבקשת עיכוב ביצוע "מקורית", שכן הם שבחרו להגיש לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע עד להכרעה בערעור חלף הגשת בקשה לעיכוב ביצוע עד להגשת

הערעור. כל זאת, כאשר גישת הפסיקה בסוגיה זו ברורה וידועה (2631/15 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' מסארוה , פסקה 17 לחוות דעתו של השופט נ' סולברג ופסקה 3 לחוות דעתי-שלי (17.6.2015)). במצב זה אין בית משפט זה מפעיל שיקול דעת "מקורי" בשאלת עיכוב הביצוע, אלא בוחן, כערכאת ערעור, האם נפלה שגגה בהחלטת בית המשפט המחוזי. כשמדובר בעניינים בהם נתון לבית משפט קמא שיקול דעת רחב, תתקשה ערכאת הערעור להתערב בפסיקתו, אף אם ערכאת הערעור היתה מפעילה שיקול דעת שונה אילו היא דנה בעניין כערכאה ראשונה. ככלל, ההתערבות לגיטימית רק כאשר מדובר בטעות משפטית ממשית.

לטענת המבקשים סיכוי ערעורם גבוהים, תוך שהם תוקפים קביעות עובדתיות ומשפטיות שבפסק דינו של בית המשפט המחוזי. עוד נטען, כי סכום ההוצאות בו חויבו המבקשים הוא סכום משמעותי המוטל על משפחה חרדית מרובת ילדים, אשר תשלומו עלול להוביל לפגיעה במבקשת עצמה ובטיפול בה. לפיכך נטען, כי מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובת המבקשים, כאשר בית המשפט המחוזי לא התייחס כלל לטיעון זה במסגרת שיקוליו.

3.דין הבקשה להידחות, אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים.

בית משפט זה עמד לא אחת על כך שכאשר עסקינן בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין הקובע חיוב כספי, ככלל, הנטייה תהא שלא להיעתר לבקשה, אלא במקרים חריגים, ובעיקר מקום בו חוסנו הכלכלי של המשיב מוטל בספק, באופן אשר ימנע השבת המצב לקדמותו היה ויתקבל הערעור ( ע"א 1943/13 חברת דן מיחזור בע"מ נ' ממונה אזורי מס ערך מוסף נתניה , פסקה 14 (22.5.2013), והאסמכתאות הנזכרות שם). דברים אלה מקבלים משנה תוקף בענייננו, כאשר עסקינן בעיכוב ביצוע של החלטה שעניינה תשלום כספים שנפסקו כהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין (ראו, למשל: ע"א 4906/11

יורשי המנוח מוחמד סעיד ז"ל נ' עבד אללטיף , פסקה 5 (26.10.2011), והאסמכתאות הנזכרות שם), ובפרט כאשר הבקשה לעיכוב ביצוע נדחתה על-ידי הערכאה הדיונית, ונבחנת עתה ב"משקפיים ערעוריות" במסגרת בקשת רשות ערעור על "החלטה אחרת". אני מתקשה להצביע על טעות בהחלטת בית משפט קמא, וגם אם אתעלם מסוגיית סיכויי הערעור, הרי שכיוון שמדובר בחיוב כספי שעניינו הוצאות משפט, הנטייה הברורה היא שלא לעכב תשלומו נוכח הגשת ערעור. בהינתן הדברים הללו, איני סבור כי יש מקום להיעתר לבקשה, שכן היא אינה נמנית על אותם מקרים חריגים בהם יעוכב ביצוע תשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. ויודגש, כי אמנם לטענת המבקשים משפחתם אינה יכולה לעמוד בחיובים מושא הבקשה, והדבר עלול לפגוע באופן ישיר בטיפול במבקשת, שיקול משמעותי שלא נעלם מעיני, אך התרשמתי שלא הוצגה תשתית ראייתית מספקת לטענה זו באופן המצדיק את התערבותו של בית משפט זה בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. זאת ועוד, גם בהחלטת כב' הרשם ג' לובינסקי זיו בבקשת המבקשים לפטור מערבון בהליך דנא, נקבע כי לא הונחה תשתית מספקת בדבר מצבם הכלכלי הרעוע של המבקשים.

4.נוכח האמור, הבקשה נדחית. עם זאת, בנסיבות העניין, ייתכן שיש מקום שהמשיבים ישקלו שלא לפתוח בהליכי הוצאה לפועל לצורך גביית ההוצאות, ככל שאלו לא ישולמו, אלא לאחר סיום הליכי הערעור, כאשר במצב זה הסכום הפסוק יישא הפרשים כדין ובכך יפוצו המשיבים בגין חלוף הזמן.