רע"א 7496-22 רע"א 7496-22

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (הרשם י' שקד), מיום 26.7.2022, בבר"ע 11979-02-22 (להלן: ההליך הראשי). בפסק הדין מושא הבקשה הורה בית המשפט המחוזי על מחיקת בקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום לתביעות קטנות בתל אביב-יפו (השופט ד' הורוביץ), מיום 23.1.2022, בת"ק 51025-06-21, מן הטעם שהמבקשת נמנעה מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון כנדרש.

רקע הדברים

1.המשיבה הינה הבעלים של חברת "M.R.F יעוץ כלכלי" (להלן: החברה), המספקת שירותי ייעוץ לעזרה בקבלת קצבאות זקנה ממדינות ברית המועצות לשעבר. המבקשת התקשרה בחוזה עם החברה, ובמסגרתו נקבע כי החברה תספק למבקשת את שירותיה בעבור תשלום בסך של כ-1,300 ש"ח. לטענת המבקשת, החברה העבירה לה חומרים שגויים, וכן התברר לה, בדיעבד, כי שירותיה של החברה אינם הכרחיים לשם הגשת בקשה להסדרת קצבה. על בסיס טענות אלו, הגישה המבקשת תביעה לבית משפט השלום לתביעות קטנות, נגד החברה, בגין הפרת חוזה, מרמה והטעיה ותבעה פיצוי, לרבות בגין עוגמת נפש, בסך כולל של 9,500 ש"ח.

2.ביום 23.1.2023, לאחר דיון במעמד הצדדים שהתקיים ביום 18.1.2022, דחה בית משפט השלום (השופט ד' הורוביץ) את תביעתה של המבקשת, בקבעו כי המבקשת לא הרימה את הנטל להוכחת התביעה. זאת, משהמבקשת לא צירפה לכתב התביעה ולו אסמכתא אחת להוכחת טענותיה, ובפרט לא צירפה את החוזה מושא המחלוקת. בית משפט השלום הוסיף ודחה את טענותיה של המבקשת גם לגופן, בהיותן "כלליות וסתמיות".

3.המבקשת מיאנה להשלים עם פסק דינו של בית משפט השלום, והגישה, ביום 6.2.2022, בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בטענה כי פסק הדין גרם לה, מטעמים שונים, לעיוות דין. עם הגשת התביעה הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בקשה לפטור מתשלום אגרה ובקשה לפטור מהפקדת ערבון (להלן: בקשות הפטור) – על בקשות אלה נסוב ההליך דנן.

4.ביום 6.2.2022, דחה בית המשפט המחוזי (הרשמת ט' לוי-מיכאלי) את בקשות הפטור. זאת, משמצא בית המשפט כי אין במצבה הכלכלי של המבקשת כדי להצדיק את קבלת הבקשות, ומשסבר כי סיכויי בקשת רשות הערעור של המבקשת להתקבל הם נמוכים, לאור העובדה כי טענותיה נדחו בשל היעדר ראיות. באשר למצבה הכלכלי של המבקשת, קבע בית המשפט המחוזי כדלקמן: "לרשות המבקשת, כפי הצהרתה, פיקדון בסך של למעלה מ-700,000 ש"ח וחשבון העו"ש שלה עומד על 372,000 ש"ח. בהינתן פיקדון ויתרה כה משמעותית בחשבון העו"ש, לא ניתן לומר כי מדובר במי שמצבה הכלכלי לא מאפשר הפקדת ערובה ותשלום אגרה – הם הכלל". כמו כן, העיר בית המשפט כי הבקשה לא נתמכה באסמכתאות כלל, וכי הדבר מהווה טעם נוסף המצדיק את דחיית הבקשה.

5.ביום 9.2.2022, הגישה המבקשת ערעור על ההחלטה דנן, ובמסגרתו טענה כי נפלה טעות בהחלטה בנוגע ליתרת חשבון העובר ושב שלה. לטענת המבקשת, יתרת חשבונה עמדה על 372 ש"ח, ולא על 372,000 ש"ח. עוד טענה המבקשת כי היא הצהירה בפני מזכירות בית המשפט על כוונתה להגיש אסמכתאות לבקשות הפטור באיחור, וכי ההחלטה התקבלה טרם שהספיקה לעשות כן. משכך, טענה המבקשת כי יש לקבל את ערעורה.

6.בהחלטתו מיום 10.2.2022, הבהיר בית המשפט המחוזי כי על הערעור היה להיות מוגש בגדר הליך נפרד. עם זאת, ולאור טענות המבקשת בערעור, כפי שפורטו לעיל, קבע בית המשפט המחוזי כי יש לראות במסמך הערעור כבקשה לעיון חוזר בהחלטה מיום 6.2.2022. בהמשך, קבע בית המשפט כי עיון באסמכתאות שצורפו ל-"ערעור", בעניין חשבון הבנק של המבקשת, מעלה כי יתרת החשבון הייתה משמעותית עד לאחרונה, וכן כי התבצעו בחשבון העברות רבות בסכומים משמעותיים (ככל הנראה העברות בין המערערת לבין בני משפחתה). כמו כן, ציין בית המשפט כי קביעתו בעניין הפיקדון העומד לרשות המבקשת (בסך של מעל ל-700,000 ש"ח), עומדת בעינה. משכך, ובהיעדר הבהרות לעניין העברת הסכומים המשמעותיים מצד המערערת, נמצא כי קיים קושי לקבוע כי מצבה הכלכלי של המערערת מצדיק את קבלת בקשות הפטור. עם זאת, נקבע כי: "ככל שחרף כל האמור עדיין סבורה המבקשת כי יש בידה להרים את הנטל לעניין דלותה הכלכלית, אאפשר לה להגיש השלמת טיעון בתוך 4 ימים".

בעקבות כך, הגישה המבקשת מסמך השלמת טיעון, ובמסגרתו חזרה על טענותיה המפורטות לעיל.

7.ביום 16.2.2022, הורה בית המשפט המחוזי (הרשמת ט' לוי-מיכאלי), בשנית, ולאחר קיום עיון חוזר בהחלטתו, על דחיית בקשות הפטור. בית המשפט קבע כי לרשות המבקשת עומדים חסכונות בסכום כולל של כ-800,000 ש"ח, וכן יתרת עובר ושב על סך של כ-36,000 ש"ח. בית המשפט דחה את טענת המערערת לפיה מדובר בכספים של בני משפחתה, וזאת הן משלא נתמכה באסמכתאות, והן משום שככל שהטענה נכונה, עולה השאלה: "מדוע אלו [בני המשפחה] לא יסייעו בידי המבקשת בתשלומים המוטלים עליה כדין". בהינתן כלל נתונים אלה, נקבע כי המבקשת לא הוכיחה את דלותה הכלכלית. כמו כן, באשר לסיכויי ההליך, חזר בית המשפט על קביעתו לפיה מדובר בסיכויים נמוכים.

בסוף ההחלטה האמורה, הורה בית המשפט, כדלקמן: "המבקשת תפקיד הערובה ותישא בתשלום האגרה בתוך 10 ימים, שאחרת ימחק ההליך".

ואולם, המבקשת לא עשתה כן.

8.בהתאם לכך, ביום 26.7.2022, הורה בית המשפט המחוזי (הרשם י' שקד) על מחיקת בקשת רשות הערעור, בפסק דין קצר, שניתן "בפתקית", ונקבע בו, כך:

"שלוש פעמים נדחתה בקשת המבקשת לפטור מעירבון, האחרונה מיום 16.2.2022. עד עתה לא הוגש ערעור על החלטות אלה. עד עתה לא הופקד הערבון. לפיכך בקשת רשות הערעור נמחקת.

היה ויוגש ערעור, במידה ויוארך המועד לכך, וזה יתקבל, תודיע המבקשת ואתן הוראות מתאימות."

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

בקשת רשות הערעור

9.במסגרת הבקשה שלפניי טוענת המבקשת כי פסק הדין מיום 26.7.2022 הינו "שגוי ובלתי מוצדק", וכי הוא גורם לה לעיוות דין. לטענת המבקשת, בניגוד לעולה מפסק הדין, היא הגישה "ערעור" על ההחלטה מיום 16.2.2022, לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, ביום 6.3.2022, במסגרת הליך נפרד (ע"ר 11167-03-22; להלן: ההליך הנפרד).

המבקשת הוסיפה כי לאור דבריו של הרשם י' שקד בסוף פסק הדין, היא הגישה לבית המשפט המחוזי, ביום 19.10.2022, בקשה לביטול פסק הדין, וזאת בטענה כי פסק הדין מתבסס על מידע שגוי (לפיו לא הגישה המבקשת ערעור), באופן אשר מצדיק את ביטולו. בקשת המערערת נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי ביום 24.10.2022, בקבעו כי "לא ברור מה העילה שבגינה מבוקש לבטל את פסק הדין ולפיכך הבקשה נדחית". בעקבות כך הוגשה בקשת רשות הערעור דנן, במסגרתה מתבקש בית משפט זה: "...לבטל את פסק הדין מיום 26.7.22 והחלטתו מיום 24.10.22 של כבוד הרשם יעקב שקד ולהחזיר למערערת את זכותה להמשיך לערער למען הצדק".

10.לשם שלמות התמונה, יבואר כי למעשה, ההליך הנפרד, שהוגש ביום 6.3.2022, נפתח כ- "בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת הרשמת" (ולא כערעור), אך לא ננקט הליך ערעורי בשום שלב. מעיון בתיק בית המשפט עולה כי ביום 7.6.2022 הורה בית המשפט המחוזי למבקשת להגיש בקשת ארכה מסודרת בצירוף אסמכתאות מתאימות. ביום 12.7.2022 הגישה המבקשת "בקשת הבהרה", ובו ביום ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי המפנה את המבקשת לקבלת ייעוץ משפטי. כעולה מהחלטות בית המשפט המחוזי מיום 14.7.2022, ההליך הנפרד נסגר. מהשתלשלות דיונית זו עולה כי לא ניתנה ארכה להגשת ערעור, וכי לא הוגש ערעור כאמור.

דיון והכרעה

11.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, על נספחיה, וחרף ההבנה למצוקת המבקשת, אשר ניהלה את ההליך בהיעדר ייצוג משפטי, כאשר משאביה הכספיים מוגבלים (לפי הנטען), מצאתי כי דין הבקשה – להידחות. זאת, בלא צורך בתשובה מטעם המשיבה, ובהתאם לסמכותי לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

12.הבקשה אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ואף אינה מתיימרת לעורר שאלה שכזו). בנוסף, לא התרשמתי כי דחיית הבקשה עלולה לגרום למבקשת עיוות דין. ואסביר:

פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 26.7.2022, מבוסס למעשה על שלוש ההחלטות שניתנו בעניין בקשות הפטור (מימים 6.2.2022, 10.2.2022 ו-16.2.2022). במסגרת ההחלטות הנ"ל, בחן בית המשפט המחוזי, כנדרש, את התנאים הרלבנטיים להכרעה בבקשה למתן פטור מתשלום אגרה ובבקשה לפטור מהפקדת עירבון, והם: היעדר מסוגלות כלכלית של המבקשת, והליך המגלה עילה בעלת סיכוי להתקבל (ראו: בשג"ץ 4934/14 גורנשטיין נ' כנסת ישראל פסקאות 6-4, ו-10 (21.7.2014)). יצוין כי מדובר בתנאים מצטברים, וכן כי הרף להוכחת התנאי האחרון נמוך יותר בבקשת פטור מתשלום אגרה ביחס לבקשת פטור מהפקדת עירבון).

בית המשפט המחוזי, לאחר ששב ובחן את הנושא, קבע, במפורש, כי המבקשת לא הוכיחה עמידה בתנאי הראשון, שכן מצבה הכלכלי, כפי שנלמד מהאסמכתאות שעמדו בפני בית המשפט, אינו מבסס היעדר יכולת כלכלית לשאת בתשלום האגרה ובהפקדת העירבון. קביעה זו הינה מבוססת, ולא מצאתי מקום להתערב בה. זאת, בייחוד, שעה שהלך בית המשפט כברת דרך לטובת המבקשת (באופן ראוי ומוצדק בנסיבות העניין), בכך שעיין מחדש בהחלטתו, על אף שהמבקשת לא הגישה בקשה מתאימה לכך, וכן בכך שאפשר למבקשת להגיש השלמת טיעון (בהחלטה מיום 10.2.2022). יוער כי על המבקשת לעמוד בשני התנאים שצוינו לעיל, ומשכך, די בכך שנמצא כי היא אינה עומדת בתנאי הראשון, כדי שלא יינתנו לה הפטורים האמורים. מכל מקום, כמצוין לעיל, בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי סיכוי ההליך נמוכים, כך שהמבקשת אינה עומדת גם בתנאי השני שנזכר לעיל.

באשר לפסק הדין מיום 26.7.2022, סבורני כי גם בו לא נפל פגם. בית המשפט קבע כי: "עד עתה לא הוגש ערעור על החלטות אלה". המבקשת טוענת כי יש לראות בהליך הנפרד שפתחה כערעור שהוגש על ההחלטה מיום 16.2.2022, ומכאן טוענת כי נפלה שגגה בקביעה האמורה בפסק הדין. ואולם, כפי שהוסבר לעיל, ערעור שכזה מעולם לא הוגש, וההליך הנפרד נסגר. משכך, ושעה שהמבקשת נמנעה מלשלם את האגרה ולהפקיד את העירבון, כנדרש בהחלטה מיום 16.2.2022, דין בקשת רשות הערעור של המבקשת היה להימחק. איני סבור כי השתלשלות עניינים זו מלמדת על עיוות דין שנגרם למערערת בהליך הראשי.

סיכומו של דבר: הבקשה שבפניי נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.