רע"א 2488-23 רע"א 2488-23

1.בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת העמיתה ש' דותן), מיום 14.3.2023, ב-ע"ר 20832-03-23. בפסק הדין נדחה ערעור המבקש על החלטת השופטת ק' מור-אל (בכובעה כרשמת), מיום 23.1.2023, ב-ע"א 9067-11-22.

2.תחילתו של ההליך בתביעה שהגיש המבקש לבית משפט השלום בתל אביב-יפו, לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, עקב תאונת עבודה שארעה בשנת 2013, במהלך עבודתו אצל המשיבה 1 (ת"א 34953-07-18). המבקש היה מיוצג, לאורך מרבית ההליך, על ידי עורך דין מהסיוע המשפטי. אולם, בשלב הגשת תחשיבי הנזק, החליט המבקש לשחרר את עורך דינו מהייצוג בשל חילוקי דעות שנתגלעו ביניהם.

ביום 24.10.2022 ערך בית המשפט דיון נוסף, במסגרתו הבהיר למבקש את האפשרויות העומדות בפניו. המבקש, שאינו שולט בשפה העברית, התייצב לדיון עם בתו, שתרגמה לו את דברי בית המשפט. בסופו של הדיון, המבקש הסכים למחיקת התביעה. בהתאם, ניתן בתום הדיון פסק הדין המוחק את התביעה (השופטת ע' קצבוי), תוך שנקבע כי: "ככל שהתביעה תחודש באותה עילה – היא תמשיך מאותה נקודה".

3.המבקש הגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ע"א 9067-11-22), ובצידו בקשה לפטור מאגרה ובקשה לפטור מהפקדת ערובה. בקשתו של המבקש לפטור מהפקדת ערובה נדחתה בהחלטה מיום 18.1.2023 (השופטת א' מור-אל, בכובעה כרשמת), תוך שנקבע כי: "גם אם אניח שמצבו הכלכלי של המבקש אינו מן המשופרים ההליך אינו מגלה עילה".

המבקש הגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטה האמורה, אשר נדחתה אף היא בהחלטה מיום 23.1.2023, משלא חל שינוי נסיבות מהותי ומבלי שנפלה טעות מובהקת בהחלטה הקודמת.

יצוין, כי ערעורו של המבקש לבית המשפט המחוזי נמחק ביום 19.2.2023, משלא הופקדה ערובה במועד שנקבע.

4.על ההחלטה הדוחה את הבקשה לעיון חוזר הגיש המבקש ערעור (ע"ר 20832-03-23). בפסק דין מיום 14.3.2023 נדחה ערעורו של המבקש (השופטת העמיתה ש' דותן), תוך שנקבע כי:

"ההחלטה שלא לפטור מהפקדת עירבון מעוגנת בסיכוייו הדלים של ההליך, והעיון בפרוטוקול הדיון בבית משפט השלום תומך בגישה זו. המערער, באמצעות בתו, הסכים להצעה למחיקת התביעה לאחר שבקשתו לדחיית הדיון על מנת לאפשר לו ייצוג לא התקבלה. יודגש, כי התביעה הוגשה בשנת 2018, והתקיימו מספר הליכים שלא קידמו את בירור התביעה בשל חוסר יכולתו של המערער להתמודד עם ניהולה של התביעה. כפי שציינה כב' הרשמת בהחלטתה, פתוחה בפני המערער הדרך לקבלת יצוג משפטי והגשת תביעה חדשה."

5.על פסק הדין האמור הגיש המבקש את בקשת רשות הערעור שלפניי. בבקשה נטען כי אין ביכולתו של המבקש לעמוד בתשלום הנדרש ממנו. כמו כן טוען המבקש כי לא הבין כשורה את הצעת בית משפט השלום למחיקת ההליך, מכיוון שאינו שולט בשפה העברית.

6.לאחר עיון בבקשת רשות הערעור, על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי), אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים.

המבקש אינו מצביע בבקשתו על כל סוגיה משפטית עקרונית שמצדיקה מתן רשות ערעור ב-"גלגול שלישי"; וכן אינני סבור כי נגרם למבקש עיוות דין. יוער כי אמת מידה זו חלה גם לעניין בקשות רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי, אשר הכריע בערעור על החלטת רשם של אותו בית משפט (רע"א 249/23 הורוביץ נ' שינדלר, פסקה 9 (27.4.2023)).

7.במסגרת בקשת רשות הערעור, המבקש משיג, למעשה, על הקביעה כי סיכויי הערעור נמוכים. אולם, הן ההחלטה הדוחה את הבקשה לעיון חוזר (אשר נגדה מופנית למעשה, בקשת רשות הערעור דנן), והן הקביעה הדוחה את הבקשה לפטור מהפקדת ערובה – נטועות היטב בנסיבות הקונקרטיות של העניין ואינן מעוררות כל שאלה עקרונית שיש בה כדי להצדיק מתן רשות ערעור ב-"גלגול שלישי".

לצד האמור, יצוין כי אמת המידה להתערבות ערכאת הערעור בשיקול דעת של רשם בענייני הפקדת ערובה היא מצומצמת, משמדובר בעניין בו מסור לרשם שיקול דעת רחב (בשג"ץ 4934/14 גורנשטיין נ' כנסת ישראל, פסקה 13 (21.7.2014); רע"א 533/21 שאני נ' ליל (31.1.2021)). קל וחומר מקום בו מדובר בבקשת רשות ערעור ב-"גלגול שלישי".

די בכך כדי לדחות את הבקשה.

8.למעלה מן הצורך אציין כי גם לגופם של דברים, סבורני כי לא נפל פגם בהחלטות הערכאות קמא.

לעניין זה יוזכר כי בקשת רשות הערעור מופנית, למעשה, נגד החלטת הרשמת מיום 23.1.2023, אשר דחתה את בקשת המבקש לעיון חוזר. דחיית בקשה זו בדין יסודה, משניתנה בחלוף חמישה ימים בלבד מההחלטה הראשונה, שדחתה את הבקשה לפטור מהפקדת ערובה (ניתנה ביום 18.1.2023), ומבלי שהמבקש הצביע על שינוי נסיבות מהותי או על פגם שמצדיק עיון מחדש בהחלטה (תקנה 98 לתקנות סדר הדין האזרחי; וראו, מני רבים: רע"א 6542/22 אילוז נ' חכמון, פסקה 22 וההפניות שם (2.1.2023)).

9.גם בהתייחס לטענות המבקש לגופה של הבקשה לפטור מהפקדת ערובה – נראה כי בצדק דחה בית המשפט המחוזי את בקשתו זו.

בית משפט מוסמך לפטור בעל דין מחובה להפקיד ערובה בהליך ערעור לפי תקנה 135 לתקנות סדר הדין האזרחי, בהתקיים שני תנאים מצטברים: היעדר יכולת כלכלית וקיומם של סיכויים טובים לקבלת הערעור (ראו, מני רבים: רע"א 3704/17 מימוני נ' ש. שלמה רכב בע"מ, פסקות י"ב-י"ג (10.5.2017)). כאמור לעיל, מחיקת ההליך בבית משפט השלום נעשתה בהסכמת המבקש, וכן נקבע כי פתוחה בפניו הדרך לחדש את התביעה וזו תמשיך להתנהל מהנקודה שבה פסקה. בהינתן האמור, נראה כי סיכויי הערעור לבית המשפט המחוזי קלושים; ועל כן, אף מבלי להידרש למצבו הכלכלי של המבקש, לא היה מקום להיעתר לבקשה לפטור מהפקדת ערובה. לעניין זה יוער כי שני התנאים המנויים לעיל הם מצטברים, ומשכך די בכך שנמצא כי המבקש איננו עומד בתנאי השני (סיכויי הערעור) כדי שלא יינתן הפטור מהפקדת ערובה (רע"א 7496/22 פלונית נ' רגינה אברמוב MRF יעוץ כלכלי, פסקה 12 (7.3.2023)).

10.אשר על כן – בקשת רשות הערעור נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.