רע"א 3704/17 דוד מימוני נ. ש. שלמה רכב בע"מ

א.

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (סגנית הנשיאה ש' דברת ) בע"א 61015-12-16 מיום 6.3.17, שבגדרה נדחתה בקשת המבקש לפטור מהפקדת עירבון; כן משיג המבקש על החלטות מאוחרות לעניין פריסת התשלומים והעמדתה של ערבות צד שלישי חלף העירבון. בד בבד עם בקשת רשות הערעור, הוגשה בקשה לעיכוב ביצועה של ההחלטה.

רקע והליכים קודמים

ב.

המבקש, שאינו מיוצג, נתבע על-ידי המשיבה בבית משפט השלום בבאר שבע (תא"מ 4443-07-15), בגין נזקי רכוש אשר נגרמו לרכב שבבעלותה במסגרת תאונה שאירעה ביום 2.9.14. על פי הנטען בתביעה, המבקש – אשר נהג במונית במועד הרלבנטי – התנגש ברכב בעת חציית צומת שעה שלא ציית לרמזור אדום, ואילו נהג המשיבה (להלן הנהג ) נסע על פי הוראות הרמזור הירוק. המבקש מצדו טען, כי הוא דוקא פעל בהתאם להוראות הרמזור, ואילו הנהג הוא שחצה את הצומת באדום.

ג.

בפסק דין מיום 5.11.16 (הרשמת הבכירה ל' וינשטיין ), שלא צורף לבקשה הנוכחית כי אם נדלה על-ידינו ממערכת נט-המשפט, נתקבלה תביעתה של המשיבה. נקבע, כי עדותו של הנהג מתישבת בצורה טובה יותר עם תוצאות התאונה מן הגרסה אשר הוצגה על-ידי המבקש. כן הוער, כי עדותו של המבקש נמצאה פחות מהימנה. נפסק, איפוא, כי על המבקש לשלם את נזקי המשיבה בסך של 19,398 ₪, בתוספת הוצאות ושכר טרחה.

ד.

ביום 28.12.16 הגיש המבקש ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. על פי כתב הערעור, שבדומה לפסק הדין אף הוא אינו מצורף לבקשה, שגה בית משפט השלום בקבעו כי המשיבה הרימה את נטל הראיה, משלא הביאה כל ראיה פרט לעדותו של הנהג, וזאת חרף סתירות בה. כן נטען, כי פסק הדין נעדר התיחסות לאשם תורם מצדו של הנהג – המתחיבת, לשיטתו, מנסיבות המקרה – בעוד שהכרה בקיומו היתה לכל הפחות מביאה להקטנת הנזק אשר המבקש נמצא אחראי לו.

ה.

ביום 5.2.17 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בקשה לפטור מהפקדת העירבון שנקבע לו, שהועמד על סך 12,000 ₪, או לחלופין להפחתתו באופן משמעותי. הבקשה נומקה בראש וראשונה בחוסר יכולתו הכלכלית של המבקש לעמוד בהפקדה זו. נאמר, כי המבקש בן 63, אינו עובד, ומתקיים מהבטחת הכנסה חודשית בסך 3,200 ₪. עוד על פי הבקשה, אף רעייתו של המבקש אינה עובדת, וילדיו הבגירים אינם מסוגלים לסייע לו לגייס את סכום העירבון. בנוסף נטען, כי הפקדה של 12,000 ₪ אינה הולמת מקום בו פסק הדין נשוא הערעור מסתכם בסך 19,000 ₪ בלבד. בתגובת המשיבה לבקשה נטען, כי אין להיעתר למבוקש. זאת, ראשית

הואיל והערעור עצמו הוגש לאחר המועד הקבוע בתקנות, בלא שנתבקשה ארכה לשם כך; ו שנית , נוכח סיכוייו הנמוכים של הערעור, המהוים שיקול מרכזי בשאלת מתן הפטור מעירבון.

ו.

בהחלטה מיום 6.3.17 (סגנית הנשיאה ש' דברת ) נתקבלה בקשת המבקש באופן חלקי, וסכום העירבון הופחת לסך של 7,000 ₪. נאמר, כי ניתן לצאת מן ההנחה לפיה מצבו הכלכלי של המבקש אכן קשה, וזאת אף שלא צורפו לבקשה ראיות רלבנטיות – כמו, למשל, מסמכים בנקאיים. מנגד הוטעם, "בזהירות הראויה", כי סיכויי הערעור אינם גבוהים, מאחר שנסב על שאלות עובדתיות והוא משיג על ממצאי מהימנות של ערכאת הדיון – נושאים אשר אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בהם. כן צוין, כי יש ליתן משקל לעובדה שהערעור הוגש באיחור, בלא בקשה להארכת מועד. נקבע, איפוא, כי על המבקש להפקיד את הסכום עד ליום 25.3.17, שאם לא כן יידחה הערעור.

ז.

ביום 11.3.17 הגיש המבקש בקשה לפריסתו של סכום העירבון ל-14 תשלומים. בהחלטה מיום 12.3.17 נתקבלה הבקשה באופן חלקי, ונקבע כי העירבון ישולם בארבעה תשלומים, החל מיום 1.4.17. ביום 29.3.17 פנה המבקש בבקשה נוספת, שעניינה העמדת ערבות צד ג' חלף העירבון, בהתאם לתקנה 429 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן תקנות סדר הדין האזרחי או התקנות ). צד ג' שהוצע היא בת המבקש, עובדת חברה. הוחלט, כי אין להיעתר למבוקש, אולם הפקדתו של העירבון נדחתה ליום 7.4.17. ביום 4.4.17 נעתר בית המשפט לבקשתו של המבקש להאריך את מועד הפקדת העירבון עד ליום 30.4.17, תוך שהוטעם כי לא יינתנו ארכות נוספות.

בקשת רשות הערעור

ח.

הבקשה מופנית כנגד מכלול החלטותיו של בית המשפט המחוזי בנושא העירבון, ובפרט כלפי ההחלטה מיום 6.3.17, שבמסגרתה נדחתה בקשתו המקורית לפטור מהפקדתו . הוטעם, כי אין ביכולתו של המבקש לעמוד בתשלומים שנקבעו, נוכח אמצעיו הדלים, בהיותו מתקיים מהבטחת הכנסה בלבד. בנוסף מציין המבקש, כי מצבו הבריאותי הורע באחרונה, דבר המקשה עוד יותר על יכולתו להפקיד את העירבון. כן נטען, כי הבקשה להעמדת ערבות צד ג' חלף העירבון נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי בלא כל נימוק סביר.

ט.

יוער, כי הבקשה הנוכחית הוגשה ביום 3.5.17, וזאת לאחר שחלף המועד האחרון אשר קבע בית המשפט המחוזי לביצוע התשלום הראשון (30.4.17). בד בבד עם הגשת הבקשה פנה המבקש לבית המשפט המחוזי בבקשה להארכת מועד נוספת, בנתון להחלטתנו בהליך דנא. הוחלט, כי על המבקש לבצע את התשלום הראשון עד ליום 7.5.17, אחרת יידחה הערעור. לשם השלמת התמונה יצוין, כי התשלום הראשון – על סך של 1,750 ₪ – אכן הופקד ביום 7.5.17.

דיון והכרעה

י.

לאחר העיון בבקשה על נספחיה, עם כל ההבנה למצוקתו של המבקש, אין בידי להיעתר למבוקש.

יא.

ענייננו בהחלטה אחרת בנוגע לבקשת ביניים, אשר הוגשה במסגרתו של הליך ערעורי. ככלל, נחלקת הפסיקה בשאלה, האם יש להחיל את אמות המידה אשר נקבעו בהלכת חניון חיפה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)) לגבי מתן רשות ערעור בגלגול שלישי, אף ביחס להחלטה שנתקבלה בערכאת הערעור הראשונה; קרי, בפועל אין כאן גלגול שלישי כפשוטו (חמי בן נון וטל חבקין הערעור האזרחי 221 (מהדורה שלישית, 2012), להלן בן נון וחבקין ). כשלעצמי אני נכון להקל במקרים כגון דא (וראו חוות דעתי במיעוט בע"א 7975/03 בנק הפועלים נ' לוי , פ"ד נט(4) 467 (2005), להלן עניין לוי ), ויפים לעניין זה דבריו של השופט ע' פוגלמן בנושא הקרוב במהותו לנידון דידן:

"הואיל ולא הייתה למבקש אפשרות להשיג על החלטת הרשם שהביאה לדחיית ערעורו ולו לפני ערכאה ערעורית אחת, סבורני שאמת המידה למתן רשות ערעור במקרה כזה תצריך הידרשות גם לגופן של טענות בשאלה אם היה מקום לפטור את המבקש מהפקדת עירבון, אם לאו (השוו: בע"מ 160/12

פלונית נ' פלוני (23.4.2012)). בחינה זו היא רחבה יותר ושונה באופייה מזו שנערכת במסגרת בקשת רשות לערער בגלגול שלישי, ומטבע הדברים תצריך זמן שיפוטי רב יותר של ערכאה זו, שהעומס המוטל עליה רב. יתרה מזו, הואיל והבקשה לרשות ערעור כרוכה כשלעצמה בתשלום אגרה ובחיוב בהפקדת עירבון, סביר להניח שיוטל על ערכאה זו נטל נוסף בבירור בקשה לפטור משני אלה" (רע"א 121/12 פלקסר נ' בנק אוצר החייל בע"מ , פסקה 10 (2012)).

עם זאת, לא אחת תידחה בקשת רשות ערעור על החלטה אחרת של ערכאת ערעור ראשונה בנימוק כי אינה מעוררת שאלה משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הקונקרטי של הצדדים, כנדרש על פי הלכת חניון חיפה (וראו פסקה 2 לפסק דינו של הנשיא

א' ברק בעניין לוי ). מכל מקום דומני, כי אין סוגיה עקרונית זו מתעוררת במסגרת הבקשה דנא, משהגעתי לכלל מסקנה לפיה אינה מצדיקה את התערבותנו אף בהתאם לאמת מידה מקלה, והכל כמות שיובהר להלן.

יב.

ככלל, הפקדתו של עירבון בגדרי ערעור – על פי תקנה 427 לתקנות סדר הדין האזרחי – היא עניין שבחובה, אשר נועדה להבטיח את סכום ההוצאות שייפסקו אם יידחה הערעור (רע"א 321/07 רבינוב גושן נ' עו"ד אבי-גיא , פסקה ה(4) (2007); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 1063 (מהדורה 12, 2015); כן ראו בן נון וחבקין, בעמ' 374–376, להסבר על מהותו של העירבון). למשפט יותר מצד אחד, לעתים שניים ולעתים יותר. לייצוג משפטי עלות, לעתים גבוהה, ואך צודק הוא שיובטח באורח סביר תשלום הוצאות כנגד המערער/המבקש אם ייפסקו. בבואו לבחון בקשה לפטור מעירבון, לפי תקנה 432(א) לתקנות, על בית המשפט לשקול הן את מצבו הכלכלי של המבקש, והן את סיכויי הערעור; כבר נאמר, כי מדובר בתנאים מצטברים , "ודי שאחד מהם אינו מתקיים כדי להצדיק סירוב לבקשת הפטור" (בש"א 1528/06 ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 9 (2007), מפי השופטת א' פרוקצ'יה ). המבחן האמור מבטא איזון, בין זכות הגישה לערכאות של המערער, מזה, לבין הגנה על אינטרס המשיב להבטחת הוצאותיו, מזה ( שם ).

יג.

והנה בענייננו, עיון בהחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 6.3.17 מעלה, כי שיקולים אלה אכן נבחנו בגדרה. לא זו אף זו, ניכר כי הקשיים הכלכליים שעליהם הצביע המבקש אכן באו לידי ביטוי בהחלטה, אשר הפחיתה כאמור את סכומו של העירבון מ-12,000 ₪ ל-7,000 ₪. גם לאחר העיון בכתב הערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי מטעמו של המבקש – ולא צורף, כאמור, לבקשה הנוכחית – סבורני, כי לא נפל פגם בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי, שעה שהעריך את סיכויי הערעור כנמוכים על סמך טיבן – העובדתי – של הטענות שהועלו במסגרתו, והעובדה שנסב על ממצאי מהימנות של הערכאה הדיונית.

יד.

בטרם סיום, מצאתי לנכון להעיר דבר מה אף באשר להחלטה מיום 29.3.17, לעניין בקשתו של המבקש להעמיד ערבות צד ג' חלף העירבון. המבקש משיג על ההחלטה בטענה כי דחתה את בקשתו בלא מתן כל נימוק סביר. אמנם, כעניין של עיקרון " כל המנמק הרי זה משובח" (וראו רע"א 1362/17 ג'ואמיס נ' הלון , פסקה י' (14.3.17)), ולכך הסברים שונים; אולם חוששני – בכל הכבוד

– כי אין בטענה בדבר היעדר הנמקה במקרה ספציפי זה, גם אם היא "נכונה טכנית", כדי להקים עילה להתערבותנו. יוטעם, כי עסקינן בהחלטה שמשמעותה, הלכה למעשה, פטור אישי למבקש מן העירבון, ועל כן כרוכה היא במהותה בהחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 6.3.17, ואינה טעונה הנמקה נפרדת (ראו והשוו רע"א 3788/16 רמי לוי שיווק השקמה בע"מ נ' ברנד פור יו בע"מ , פסקה 21 (2016)).

טו.

וחשוב מזה, אף לגופם של דברים אין מתקיימים לגבי המבקש התנאים שנקבעו בפסיקה בנוגע להיעתרות לבקשה להפקדת ערבות צד ג' על פי תקנה 429 לתקנות סדר הדין, אותם מיישם בית המשפט אך במקרים חריגים ביותר: האחד , איתנותו הפיננסית של המערער, המבקש להעמיד ערבות חלף העירבון; ו השני , היותו בעל דין בעל מוניטין, שאין ספק כי לא יערים קשיים מקום בו יידרש לשלם את ההוצאות אשר חויב בהן (בש"א 5385/09 עיריית חיפה נ' עמותת העדה היהודית הספרדית בחיפה , פסקה 6 (2009)). במקרה דנא ספק רב אם הצעת הערבות של המערער נתנה מענה לצורך בהבטחת תשלום הוצאות, מכל מקום נוכח הסיכויים כפי שנראו לבית המשפט המחוזי.

טז.

לא מצאתי איפוא להיעתר לבקשה, ומשכך גם לא לבקשה לעיכוב הביצוע. כמובן אינני מביע דעה באשר לערעור גופו.