רע"א 7509/17 אחמד שיתווי נ. רימון שליאן

1.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט ע' טאהא ) בה"פ 12808-08-17 מיום 22.8.2017, במסגרתה הורה בית המשפט על מתן צו מניעה זמני האוסר על המבקש ועל המשיבים 10-2 לבצע כל דיספוזיציה במצב הזכויות הרשומות על שמם בחלקה 56 בגוש 16535 בנצרת עילית (להלן: החלקה ), עד למתן פסק דין בתיק העיקרי.

2.

המשיבים 10-2 הם יורשיהם של פיירוז שפאעמרי וסלים דניאל, שהיו הבעלים של כמחצית מן החלקה. עניינו של הסכסוך בין הצדדים נוגע לעסקאות נוגדות ביחס לשטח של 340 מ"ר מתוך החלקה (להלן: השטח ). לטענת המשיב 1, השטח נמכר לו על ידי כל המשיבים 10-2 ואילו לטענת המבקש אותו השטח נמכר לו בשלב מאוחר יותר על ידי המשיבים 4 ו-8. עיקר המחלוקת בין הצדדים היא מי מבין בעלי הדין – המבקש או המשיב 1 – רשאי להירשם כבעלים של השטח. בהקשר זה קיימות בין הצדדים מחלוקות גם ביחס לתוקפם של ההסכמים הרלבנטיים לסכסוך, לרבות הסכמי הרכישה והסכמי חלוקת עזבון.

3.

על רקע הסכסוך האמור, הגיש המשיב 1 לבית המשפט המחוזי תביעה בדרך של המרצת פתיחה, בגדרה עתר למתן פסק דין הצהרתי בדבר היותו בעל הזכויות בשטח. בד בבד, הגיש המשיב 1 בקשה למתן צו מניעה זמני שיאסור על המבקש ועל המשיבים 10-2 לבצע כל דיספוזיציה במצב הזכויות הרשומות על שמם בחלקה, "לרבות אלה הרשומות על שם פיירוז שפאעמרי וסלים דניאל", עד למתן פסק הדין בתיק. לאחר קיום דיון במעמד הצדדים, הורה בית המשפט על מתן צו מניעה זמני כמבוקש. במסגרת החלטתו, עמד בית המשפט על כך שהמחלוקות בין הצדדים הן שורשיות ועל כן ראוי שאלה תתבררנה

במסגרת התביעות העיקריות שהוגשו. הוטעם, כי אי מתן צו מניעה בשלב זה עלול להביא לכך שמלוא הזכויות בשטח יועברו למבקש, אשר יוכל להעבירן הלאה, ובכך ייגרם למשיב 1 נזק בלתי הפיך. משכך, נקבע כי "מאזן הנוחות מטה את הכף" לטובת המשיב 1 באופן ברור יותר. עוד נקבע כי בניגוד לטענת המבקש, קיימת יריבות בינו לבין המשיב 1, וכן בין המשיב 1 לבין המשיבים 4 ו-8. בהקשר זה צוין, כי בניגוד לטענת המבקש, מכתב התביעה ומן ההסכמים עולה כי המשיבים 10-2 מכרו יחד למשיב 1 את השטח, ולא רק המשיבים 6-5. בית המשפט קבע כי בנסיבות אלה,

ובהתחשב בכך שלטענת המבקש, המשיבים 4 ו-8 התיימרו למכור לו את השטח, קיימת יריבות ישירה בין המשיבים 4 ו-8 לבין המשיב 1, כמו גם בין המבקש לבין המשיב 1.

4.

במסגרת הבקשה שלפנַי, טוען המבקש כי החלטתו של בית המשפט המחוזי שגויה באופן המצדיק התערבות מצד בית משפט זה. לשיטתו, בית המשפט טעה בכך שהורה על צו מניעה זמני האוסר על דיספוזיציה בזכויות ביחס לכל שטח החלקה, בעוד שהתביעה התייחסה רק לשטח ספציפי. עוד נטען כי בית המשפט שגה בכך שלא דחה את בקשתו של המשיב 1 לסעד זמני, לנוכח העובדה שזו הוגשה בחוסר תום לב ובשיהוי. בהקשר זה נטען כי המשיב 1 נמנע מלרשום את זכויותיו במרשם, על אף שלטענתו רכש את השטח לפי כשמונה שנים, ומכאן שהבקשה למתן סעד זמני הוגשה בשיהוי ניכר. מעבר לכך, חוזר המבקש על טענותיו בדבר חוסר היריבות בינו לבין המשיב 1.

5.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף מבלי להיזקק לתגובת המשיבים.

6.

כידוע, בית משפט זה אינו נוטה להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית בכל הנוגע למתן סעדים זמניים, ורשות ערעור בנוגע לעניינים אלו ניתנת במקרים חריגים בלבד [השוו: חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 206 (מהדורה שלישית, 2012); רע"א 1668/11 לוי נ' דור אלון אנרגיה בישראל (1988) בע"מ, פסקה 3 והאסמכתאות שם (27.7.2011); רע"א 6916/15 איצקין נ' גל א.מ.ר.ל.ד ייעוץ והשקעות בנכסים בע"מ , פסקה 5 והאסמכתאות שם (7.1.2016)]. אינני סבור כי המקרה דנן נמנה על אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי ליתן צו מניעה זמני.

7.

למעלה מן הצורך, יצוין כי גם לגופו של עניין איני סבור כי יש מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, היות וקביעתו באשר למאזן הנוחות מקובלת עלי. מסכים אני עם קביעתו של בית המשפט כי אי החלת צו מניעה זמני, המשמר את המצב הקיים, עשויה לגרום למשיבים נזק אשר ייתכן כי יהיה בלתי ניתן לפיצוי אם תביעתו של המשיב 1 תתקבל. לעומת זאת, נראה כי הנזק האפשרי שייגרם למבקש מהותרת המצב על כנו, הוא נזק כספי אשר ניתן לפיצוי. זאת ועוד, יצוין כי המבקש כלל לא הבהיר אם עשוי להיגרם לו נזק כתוצאה מהותרת המצב על כנו, ולא הסביר מה הסיבה להתנגדותו למתן צו המניעה הזמני, אשר כאמור משמר את המצב הקיים.

8.

אשר לטענת המבקש כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שהורה על מתן צו המתייחס לכל החלקה בעוד שהבקשה למתן צו מניעה זמני התייחסה רק לשטח; טענה זו זכתה להתייחסות שטחית בלבד בבקשת רשות הערעור, מבלי שהובהר מהי הבעייתיות המתעוררת כתוצאה מכך לשיטת המבקש. כמו כן, מעיון בנספחים לבקשה נראה כי טענה זו אף לא הועלתה לפני בית המשפט המחוזי. על רקע זה, אינני סבור כי יש מקום להתערבות בהחלטת הערכאה הדיונית אף ביחס להיבט זה.

9.

לנוכח האמור, בקשת רשות הערעור נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.