רע"א 7534/05 גינות לאה בע"מ נ. בנק מזרחי בע"מ

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ( כבוד השופטת י' שטופמן ) על-פיה נדחה הערעור שהוגש על-ידי המבקשים כנגד החלטתו של ראש ההוצאה-לפועל מיום 13.5.2004. במסגרת בקשת רשות הערעור עתרו המבקשים לביטול הליכי ההוצאה-לפועל שבמסגרתם פועל בנק המזרחי בע"מ (המשיב 1) למימוש המגרש ודירותיהם של המבקשים בגוש 6625 חלקה 1190 (להלן: הנכס ) עד להכרעה בבקשה רשות הערעור שהגישו.

במסגרתו של הסכם לליווי פיננסי לפרויקט בניה, שיעבדו המבקשים 1-3 וכן המנוח, מר ברוך זנקו (להלן: המנוח ) את זכויותיהם בגוש 6625 חלקה 1190 לטובת המשיב. ביום 13.1.2002 הלך המנוח לעולמו, וביום 10.3.2003 פתח המשיב בהליכי הוצאה לפועל למימוש המשכנתא הרובצת על הנכס. ביום 30.3.2003 נמסרה, במסגרת הליכי ההוצל"פ, אזהרה הממוענת למנוח לאשתו, שסירבה לחתום על אישור המסירה. בעקבות זאת, הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בקשה לסעד הצהרתי, בשם עזבונו של המנוח, לפיו אין למשיב זכות לממש את המשכנתא. המרצת הפתיחה עברה לפסים של תובענה רגילה וטרם ניתנה בה הכרעה. במהלך חודש פברואר 2004 פורסמה הודעתו של כונס הנכסים שמונה לנהל את הנכס למכירת הנכס, ובעקבות הליך של התמחרות הנכס נמכר למשיבים 2-32. מכירת הנכס אושרה על ידי ראש ההוצל"פ בהחלטה מיום 13.5.2004, ובמקביל נרשמה ביום 18.5.2004 הערת אזהרה לטובת הרוכשים. בתוך כך, פנו המבקשים לראש ההוצל"פ בבקשה לעכב את הליכי המכירה, ומסרו לראשונה את ההודעה כי המנוח נפטר עוד בינואר 2002. ראש ההוצל"פ דחה את הבקשה לעכב את הליכי המכירה, משום שהעזבון היה שותף להליכי ההוצל"פ מראשיתם.

על החלטה זו ערערו המבקשים בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ( כבוד השופטת י' שטופמן ) ועיקר טענתם כי נפל פגם בהליכי ההמצאה של האזהרה באשר לפתיחת הליכי ההוצל"פ, וכי בא-כוחו של העיזבון סבר שאשתו של המנוח היא היורשת היחידה שלו ובייצגו את העזבון הוא מייצג אותה בלבד. בית המשפט המחוזי קבע דחה את הערעור וקבע כי המבקשים לא הציגו ולו ראשית ראיה לזכויותיהם בעזבון המנוח. גם אם היה נופל פגם בהליכים, כך סבר בית המשפט, הוא לא היה מוביל לבטלותם של כלל הליכי ההוצל"פ אלא רק היה משפיע על תוצאתם הראויה בנסיבות העניין. עוד הוסיף בית המשפט כי אין זה סביר כי "בשלהי הליכי גביה בתיק הוצאה לפועל, אפשר היה לבטל, ביטול רטרואקטיבי, את כלל הליכי ההוצאה לפועל בתיק, בשל טענות הנוגעות להליך ביצוע מסירת האזהרה". משכך, קבע בית המשפט כי "נראה כי מושתק עזבון המנוח מלהתכחש למצג שהציג בפני הרוכשים, לפיו עורך הדין אשר ייצג את עזבון המנוח, אומנם פעל מכוח ההרשאה לייצג את עזבון המנוח", וכי "הטלת חובה על הזוכה לחקור ולדרוש אחר כלל היורשים כלולה לעכב ואף למנוע לחלוטין את יכולתו של הזוכה לממש את הנכס עליו הוטלה משכנתא לטובתו, בניגוד לתכליתה של המשכנתא, שהינה מתן אפשרות לפרעון מהיר של החוב". באשר לטענת המבקשים, לפיה ראש ההוצל"פ אישר את הצעת המכר של המשיבים 2-32 מבלי שהונחו בפניו שמות ופרטי הרוכשים, קבע בית המשפט כי "אין בהיעדר פירוט שמם וזהותם של מרכיבי קבוצה זו, בפני ראש ההוצאה לפועל, כשלעצמו – משום פגם המצריך את ביטול ההליך לאחר אישורו וקבלת התמורה בגין הממכר".

על החלטה זו מלינים המבקשים בפניי ומבקשים לעכב את ביצועם של הליכי ההוצאה לפועל עד למתן ההחלטה בבקשה לרשות ערעור. לטענתם, למבקשים 4-9 לא הומצאה כל בקשה באשר למימוש המשכנתא, וראש ההוצל"פ אישר את מכירת הנכס בלי שיהיו בפניו שמות הרוכשים ופרטיהם. עוד טוענים המבקשים, כי אין לראות באזהרה שהייתה מיועדת למנוח ונמסרה לאשתו של המנוח כאזהרה שהייתה מיועדת לאשתו של המנוח וכי אין מקום להחיל על עניינם את דוקטרינת הבטלות היחסית שהוזכרה על-ידי בית המשפט קמא.

דין בקשת רשות הערעור להידחות. פסק דינו של בית המשפט המחוזי מבוסס היטב ועוסק בפירוט בכל אחת ואחת מן הטענות שהעלו המבקשים. הליכי המימוש של הנכס נמשכים כבר זמן רב, והמבקשים לא הניחו טעם לחוסר המעש בו נקטו בכל הנוגע לאמצאת האזהרה בערכאה הקודמת ובפני ראש ההוצל"פ. בצדק קבע בית המשפט קמא כי אין להיענות לבקשת המבקשים נוכח העובדה כי דבר מותו של המנוח נמסר לראש ההוצאה-לפועל רק בסופו של הליך מכירתו של הנכס. עוד לא הבהירו המבקשים מדוע דבר קיומם של יורשים נוספים וטיב זכויותיהם בנכס הועלו על-ידם רק כשהליכי המימוש של הנכס הם בבחינת מעשה עשוי וגמור. גם אם בא-כוחה של אשת המנוח לא היה מודע לקיומם של יורשים נוספים, חזקה על אותם יורשים כי לא יישבו בשילוב ידיים, כי אם יבררו את טיב ההליכים בהם מעורב עזבונו של המנוח – שהרי אין פלוגתא כי ההליכים בערכאות הקודמות ננקטו בשם עזבונו של המנוח. בצדק קבע בית המשפט קמא, כי בעת מימושה של משכנתא הרובצת על נכסו של אדם שהלך לבית עולמו, יהא זה בלתי סביר להטיל את הנטל של בירור זהות היורשים כולם על מבקש המימוש לבדו. קל וחומר שכך כשדבר מותו של הבעלים המקורי יימסר לראש ההוצאה-לפועל באיחור רב מאוד; כששמותיהם של היורשים הנטענים לא יהיו בידיעת עורך-דין המציג עצמו כבא-כוחו של העזבון; וכשברשותם של אותם יורשים נטענים לא יהיה אף צו קיום צוואה. התצהירים עליהם מבססים המבקשים את טענותיהם בדבר זכויותיהם בירושה לא צורפו לבקשת רשות הערעור שבפניי.

לא מצאתי, איפוא, טעם להתערב בקביעותיו של בית המשפט קמא. לא מצאתי פגם אף בהליך מכירתו של הנכס למשיבים 2-32. זאת, בלא צורך להכריע באשר לתחולתה של דוקרטינת הבטלות היחסית בסופו של הליך הוצאה-לפועל אם נפל פגם בראשיתו של אותו הליך.

בקשת רשות הערעור נדחית. צו עיכוב הביצוע מבוטל.