רע"א 7534/09 דוד בבאי נ. אברהם בבאי

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט ד"ר ע' בנימיני ) בה.פ. 1256/07 ו-ה.פ. 134/08 מיום 30.6.2009 במסגרתו אושר פסק הבורר שניתן ביום 29.11.2007 על ידי כבוד הבורר רו"ח סעד רסולי (להלן: הבורר ).

רקע

1.

בין המבקש לבין המשיב, שהינם אחים, נתגלע סכסוך בנוגע לזכויות השליטה והניהול בחברות אמינות מוקד ארצי (1978) בע"מ, אמינות מוקד ארצי מערכות (1993) בע"מ, מורן תעשיות אלקטרוניות (1991) בע"מ וסקאן גרופ אינטרנשיונל בע"מ, אשר עיסוקן בתחום האבטחה (להלן: החברות ).

ביום 15.11.1988 חתמו הצדדים על הסכם אשר לפיו השליטה והניהול בחברות יתחלקו בחלקים שווים ביניהם (להלן: הסכם 88 ). בהמשך, ובעקבות חילוקי דעות בין הצדדים, נחתם ביום 22.2.1990 הסכם נוסף, אליו הצטרף גם הסכם מיום 13.5.1991, אשר מטרתם לחלק את הבעלות בחברות בין האחים בדרך שנקבעה בהסכמים (להלן: הסכמי 91-90 ).

2.

ההסכמים הנ"ל לא הביאו לסיום המחלוקות בין הצדדים ולפיכך הגיש המבקש בקשה לקיום הליכי בוררות לפני הבורר. המשיב התנגד לבקשה זו, אולם ביום 25.9.2006 הגיעו הצדדים להסכמה בפני כבוד השופט נ' ישעיה לפיה הבורר ידון בכל המחלוקות הקיימות בין הצדדים בקשר לחברות ובעיקר בשאלה מהו ההסכם המחייב בין השניים, הסכם 88 כפי שטען המשיב, או שמא הסכמי 91-90 כפי שטען המבקש.

פסק הבורר

3.

ביום 29.11.2007 ניתן פסק הבורר אשר חלק נכבד ממנו מתייחס לדרך בה התנהלה הבוררות נוכח התנהגותו של המבקש:

"עיקר התמשכות הבוררות נבע בשל פועלו של מר דוד בבאי (המבקש – י.ד.) אשר בלשון המעטה, בכוחניות הכשיל ישיבות, תקף את הצד שכנגד, הן מילולית והן פיזית, כאשר הוא אינו בוחל בכל צעד אפשרי, נלוז ככל שיהיה בכדי להכשיל את הבוררות, לרבות הטרדות, גידופים, האשמות חסרות שחר, קללות, כוחניות, סחיטות ואיומים ישירים ועקיפים אותם הפעיל עליי ועל משפחתי".

4.

פסק הבורר ניתן, בהמשך לבקשת הצדדים ובהתאם לסמכותו של הבורר, ללא נימוקים ובו נקבע כי ההסכם המחייב את הצדדים הוא הסכם 88. לפי קביעתו של הבורר הסכמי 91-90 לא מומשו ונזנחו על ידי הצדדים ולפיכך יש לחלק את זכויות הניהול והשליטה בחברות שווה בשווה בין הצדדים, באופן שלא תתקבל החלטה כלשהי ללא הסמכה של שניהם. עוד קבע הבורר כי זכויות החתימה הן משותפות, כך שנדרשת חתימה של שני הצדדים לכל פעולה וכי לא ניתן לשנות את קביעותיו אלא בהחלטה שתתקבל בהסכמת כל בעלי המניות בחברות. בנוסף נקבע בפסק הבורר כי על המבקש לשלם למשיב סך של 80,000$ בגין הוצאות ההליך ושכר טרחת עו"ד.

5.

המשיב הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה לאישור פסק הבורר הנ"ל ואילו המבקש ביקש את ביטולו, בטענה כי לא ניתנה לו הזדמנות נאותה לטעון טענותיו ולהביא ראיותיו. בנוסף טען המבקש כי החלטת ביניים שניתנה על ידי הבורר ביום 4.4.2007 ואשר לפיה לשני הצדדים זכות חתימה משותפת בחברה, ניתנה בחוסר סמכות וגרמה לעיוות דין למבקש ולפגיעה בחברות. כן טען המבקש כי הבורר לא הכריע בכל העניינים שהובאו להכרעתו, כי הוא ניהל שיחות עם המשיב שלא בנוכחות המבקש וכי הוא לא השלים את הליך הבוררות במועד שהוקצב לו.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

6.

בית המשפט המחוזי בחר אף הוא להקדיש חלק נכבד מפסק דינו להתנהגותו של המבקש במהלך הבוררות:

"קשה לתת אמון כלשהו בטענות המבקש לגבי מעשים פסולים שנעשו, כביכול , על ידי הבורר, כאשר אין בידו כל ראיות לטענותיו, ומסתבר כי הוא רואה "צל הרים כהרים". מעיון בפרוטוקול הבוררות לא יכול להיות כל ספק בכך שהמבקש שם לו כמטרה ברורה להפסיק את הבוררות בכל מחיר, והוא לא בחל באמצעי כלשהו להשגת מטרתו זו. הוא ניסה להביא את הבורר למצב שבו ייאלץ להתפטר או לפסול עצמו ולשם כך לא חדל מלהטיח בו האשמות אישיות, ולא אפשר לבורר לנהל את הבוררות כסדרה. קבלת הבקשה לביטול פסק הבורר, לאחר שבקשה קודמת לפסול את הבורר נדחתה, אכן תהייה "פרס" למבקש, כפי שטוען בצדק המשיב" (סעיף 16 לפסק הדין).

7.

בהמשך דחה בית המשפט המחוזי את טענותיו של המבקש אחת לאחת:

"המבקש הוא האחרון אשר יכול לבוא בטענות על כך שטענותיו לא נשמעו, כאשר ברור שהוא מנע מאחרים להשמיע טענותיהם, תוך שימוש באיומים ואלימות" (סעיף 17 לפסק הדין).

וכן:

"יש לדחות את טענת המבקש כי לא ניתנה לו הזמנות להעיד או להביא עדים: המבקש סיכל את עדותו לא פעם במו-פיו, ונמנע להביא עדים נוספים, זאת לאחר שהוא עצמו הכריז כבר בשלב מוקדם של הבוררות שאין לו צורך כלל בעדים. בפני הבורר היו כ-2,000 עמודי פרוטוקול בהם התנהלה הבוררות במשך ישיבות ארוכות לא מעטות, וכן היו בפניו מסמכים רבים, כולל עשרות קלסרים, שהגיש המבקש. הן המבקש והן המשיב שטחו את גרסתם באריכות בפני הבורר, בין אם בעצמם ובין אם באמצעות עורכי דינם וכמה עדים מטעם המבקש נשמעו – ככל שהוא היה מעוניין להשמיעם ולאפשר את עדותם" (סעיף 18 לפסק הדין).

בית המשפט קבע כי המבקש, אשר בחר מתחילתו של הליך הבוררות לסכל את ההליך ואשר נמנע במכוון מלחקור את עדי המשיב, אינו יכול לטעון כעת כי לא ניתנה לו הזדמנות ראויה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו. בית המשפט המחוזי דחה גם את יתר טענותיו של המבקש בקובעו כי קביעותיו של הבורר נעשו בהתאם לדין, כי הבורר הכריע בכל העניינים שהובאו לפניו וכי פסק הבוררות ניתן במועד, בהתאם להחלטתו של כבוד השופט נ' ישעיה, אשר האריך את המועד למתן פסק הבוררות עד ליום 30.11.2007. בנוסף הורה בית המשפט המחוזי למבקש לשלם למשיב הוצאות משפט בסך 10,000 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך 75,000 ₪.

מכאן הבקשה שלפניי.

נימוקי הבקשה

8.

במסגרת הבקשה דנן חוזר המבקש על טענתו לפיה יש להורות על ביטולו המוחלט של פסק הבורר בשל העובדה שזה ניתן ללא שנשמעו עדיו ולא הובאו ראיותיו, וכן נוכח העובדה שפסק הבורר ניתן בניגוד לדין. במסגרת הבקשה טוען המבקש כי פעולותיו של הבורר "גרמו לאובדן מפעל חייו של המבקש, הביאו את המבקש להתלהם, להתנהג בצורה מחפירה "ולפוצץ" חלק נכבד מישיבות הבוררות". לטענת המבקש התנהגותו זו היא שגרמה לבורר לפסוק את שפסק ולבית המשפט המחוזי לאשר את פסיקתו ולדבריו אין מקום להתייחס להתנהגותו במסגרת ההכרעה, בייחוד שזו באה "בנסיבות בהן כל עולמו של המבקש פשוט חרב לנגד עיניו".

דיון והכרעה

9.

דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בקבלת תגובתו של המשיב. הלכה היא כי רשות ערעור על החלטת בית משפט לפי חוק הבוררות אינה ניתנת כדבר שבשגרה והיא שמורה למקרים חריגים בלבד, בהם מתעוררת שאלה בעלת אופי משפטי או ציבורי החורגת מעניינם של הצדדים למחלוקת, או כאשר נדרשת התערבות משיקולי צדק ומניעת עיוות דין [ ראו: רע"א 3680/00 גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ, פ"ד נז (6) 605 (2004); רע"א 3505/00 רם חברה לעבודות הנדסיות בנין ושוברי גלים בע"מ נ' אחים שורק בע"מ (לא פורסם, 11.7.2000); רע"א 10570/08 מצנר נ' פלינט (לא פורסם, 3.3.2009) ].

המקרה שלפניי אינו מעלה כל שאלה מעין זו ולפיכך אין להיענות לבקשתו של המבקש. הבקשה דנן עוסקת אך בסכסוך הפרטני בין הצדדים, סכסוך שהוכרע על ידי הבורר, אשר כל התשתית העובדתית הצריכה לעניין הונחה לפניו ואשר הכרעתו אושרה על ידי בית המשפט המחוזי בפסק דין מפורט ומנומק. יתרה מכך, במסגרת פסק דינו בית המשפט המחוזי דן בטענותיו של המבקש בדבר עילות הביטול המתקיימות לטענתו במקרה דנן ודחה אותן אחת לאחת. משכך אין כל מקום להתערבותי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

10.

למעלה מן הצורך, לא ניתן להתעלם מהתנהגותו של המבקש במסגרת הליך הבוררות, התנהגות שאינה מקובלת כלל ועיקר ואין כל נימוק שיכול להצדיק אותה. כפי שעולה מפסק הבוררות, המבקש לא בחל בכל דרך אפשרית בכדי לסכל את הליך הבוררות, ואף העז והטיח קללות ונאצות בבורר ובנוכחים בהליך הבוררות. בנוסף, המבקש הפיץ חומר מכפיש על הבורר בבית הכנסת, במקום עבודתו ובמקום מגוריו של הבורר, איים על הבורר ועל משפחתו במהלך ישיבות הבוררות ואילץ את הבורר להגיע מלווה במאבטח לחלק מישיבות הבוררות. התנהגות זו, הראויה לכל גנאי, לא הרתיעה את הבורר מלהמשיך בהליך הבוררות ולהכריע בו מבלי שנתן לה להשפיע על הכרעתו. וכדברי הבורר:

"למרות כל האמור לעיל, בבואי ליתן החלטתי בבוררות זו, נטרלתי את עצמי מכל הכעסים הפנימיים אשר היו מנת חלקי בשל התנהגותו הגסה, העולבת, המזלזלת, הברוטאלית והכוחנית של מר דוד בבאי כלפי כל הנוכחים בבוררות וכלפי בלבד והחלטתי זו ניתנת על סמך הראיות, העדויות והאסמכתאות אשר הובאו בפניי בלבד".

נראה איפוא כי הבורר עשה את המוטל עליו וקיבל את הכרעתו על בסיס התשתית העובדתית שהונחה לפניו. יחד עם זאת, אין ספק שהתנהגותו של המבקש עמדה לו לרועץ בכל הנוגע לשמיעת העדים במהלך הבוררות, כפי שעולה אף מפסק דינו של בית המשפט המחוזי:

"המבקש בחר באסטרטגיה ברורה של סיכול הליך הבוררות משלב מוקדם שלה, כשהוא נמנע במתכוון מלחקור את עדי המשיב או את המשיב, ואף נמנע מלהביא עדים מעבר לאלה שהובאו. בנסיבות אלה, אין לו להלין אלא על עצמו, ובוודאי הוא איננו יכול לטעון שלא ניתנה לו הזדמנות ראויה להציג את טענותיו או להביא ראיותיו" (סעיף 19 לפסק הדין).

לא ניתן איפוא לקבל את טענתו של המבקש לפיה הוא לא קיבל את ההזדמנות הנאותה לטעון טענות ולהביא ראיות.

11.

לאור כל האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות. משלא התבקשה תגובת המשיב, אין צו להוצאות לטובתו. ואולם, המבקש ישא בתשלום הוצאות בסך 5,000 ₪ לטובת אוצר המדינה.