החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

רע"א 7548/07 משה מרציאונו נ. מרכז רפואי בנימינה

ניתן ביום

בקצרה

סדר דין אזרחי · השבת כספים ששולמו ביתר לאחר פסק דיןבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה בבש"א 8998/07

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שהורתה למבקש להשיב כספים ששולמו ביתר לאחר פסק דין. נקבע כי המבקש לא הכחיש קבלת מלוא הסכום, ולכן אין מקום להתערב בהחלטה שנועדה לפשט את ההליכים. נוסף כי ייתכן שהסעד היה צריך להינתן מלכתחילה בפסק הדין, אך זה אינו מצדיק רשות ערעור.

העובדות

המשיבים חויבו בתשלום סכום בהליכים אזרחיים בבית משפט השלום, והחוב הועמד בערעור על סכום נמוך יותר. בקשות רשות ערעור לבית המשפט העליון נדחו. המשיבים שילמו את מלוא הסכום שנפסק בטרם ניתן פסק הדין בערעור, ובעקבותיו דרשו השבת הסכום ששולם ביתר.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם היה בית המשפט המחוזי מוסמך להורות למבקש להשיב כספים ששולמו ביתר, בלי להפנות את המשיבים לתביעת השבה נפרדת?
  2. 2.האם יש מקום להתערב בהחלטה שהורתה על השבת סכום שלא הובא לגביו ראיות?

הלכות

  1. 1

    כסף ששולם ונמצא בדיעבד כי שולם ביתר - יש להשיבו, ולהחלטה שנועדה לפשט את ההליכים בגדרי הגינות ותום לב אין מקום להתערבות כשהמבקש אינו מכחיש קבלת מלוא הסכום שנפסק

    ״אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי שנועדה על פניה לפשט את ההליכים מעשית״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    יתכן שהיה על בית המשפט לתת סעד אופרטיבי כזה במסגרת פסק הדין מלכתחילה, אך השוני בעובדות וההליכים שנוהלו אינו מצדיק מתן רשות ערעור

    ״יתכן שהיה על בית המשפט המחוזי לתת מלכתחילה סעד אופרטיבי מסוג זה במסגרת פסק הדין״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • רשות ערעור
  • השבה
  • תום לב
  • הגינות
  • סעד אופרטיבי
  • תביעת השבה
  • שולם ביתר

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

רע"א

7548/07

בפני:

כבוד השופט א' רובינשטיין

המבקש:

משה מרציאנו

נ ג ד

המשיבים:

1. מרכז רפואי בנימינה

2. מ.א.ע. מוקדים רפואיים בע"מ

3. מימון אדגר

בקשת

רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיא ברלינר, והשופטים עמית

וסוקול) מיום 20.6.07 בתיק בש"א 8998/07

בשם המבקש:

עו"ד אריאל פופר

החלטה

א.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיא ברלינר, והשופטים עמית וסוקול) מיום 20.6.07 בתיק בש"א 8998/07.

ב.

ביום 22.7.04 חייב בית משפט השלום בחדרה את המשיבים לשלם למבקש 357,104 ש"ח (ת"א 5386/99; ת"א 2069/02). ביום 19.1.06 העמיד בית המשפט המחוזי את החוב על 178,552 ש"ח (ע"א 2911/04). בקשות רשות ערעור שהוגשו לבית משפט זה נדחו - בהחלטה מפורטת -

ביום 30.7.06 (רע"א 1670/06; רע"א 1726/06). בטרם ניתן פסק הדין בערעור שילמו המשיבים את מלוא הסכום שנפסק - ובעקבות מתן פסק הדין בערעור, דרשו את השבת הסכום ששולם ביתר. בעקבות מספר הליכים שאין צורך לפרטם, הורה בית המשפט המחוזי למבקש להשיב את הכספים ששולמו ביתר. כלפי החלטה זו הוגשה הבקשה שבפנינו. בה נטען כי בית המשפט לא היה מוסמך לתת החלטה כאמור - בין היתר בהתחשב בזמן שחלף, ובמהות הסעד. עוד נטען כי שגה בית המשפט בקבעו כי סכום ההשבה אינו נתון במחלוקת, שעה שלא הובאו בפניו ראיות בסוגיה. נטען כי על המשיבים היה להגיש תביעת השבה נפרדת - בה תתברר הסוגיה העובדתית.

ג.

אין בידי להיעתר לבקשה. עיון בבקשה מעלה כי המבקש אינו מכחיש כי קיבל את מלוא הסכום שנפסק בבית משפט השלום, ולפיכך אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי שנועדה על פניה לפשט את ההליכים מעשית בגדרי הגינות ותום לב ; כסף שולם, נמצא בדיעבד כי שולם ביתר – יש להשיבו. אכן, יתכן שהיה על בית המשפט המחוזי לתת מלכתחילה סעד אופרטיבי מסוג זה במסגרת פסק הדין (רע"א 4148/05 מודום ייעוץ והכוונה בע"מ נ' בולוס (לא פורסם); רע"א 6568/05 כץ נ' כץ (לא פורסם)), אך יש שוני בין אותם הליכים להליכים דנא בעובדותיהם, ובנסיבות - ובהתחשב בהליכים שנוהלו בטרם מתן ההחלטה - אין בכך שהדבר לא נעשה אז ונעשה עתה כדי להצדיק מתן רשות ערעור.

ניתנה היום, ה' בחשון תשס"ח (17.10.07).

ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (6 תיקים)

הלכות

  1. 1כסף ששולם ונמצא בדיעבד כי שולם ביתר - יש להשיבו, ולהחלטה שנועדה לפשט את ההליכים בגדרי הגינות ותום לב אין מקום להתערבות כשהמבקש אינו מכחיש קבלת מלוא הסכום שנפסק
  2. 2יתכן שהיה על בית המשפט לתת סעד אופרטיבי כזה במסגרת פסק הדין מלכתחילה, אך השוני בעובדות וההליכים שנוהלו אינו מצדיק מתן רשות ערעור