רע"א 1670/06 משה מרציאנו נ. מרכז רפואי בנימינה בע"מ

א.אלה בקשות רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בע"א 2911/04 (השופטים ש' ברלינר, סגן נשיא, י' עמית ור' סוקול; פסק הדין נכתב בידי השופט סוקול), מיום 19.1.06, לפיו קיבל בית המשפט את ערעור המבקשים ברע"א 1726/06 (להלן המבקשים) בחלקו, על פסק הדין של בית משפט השלום בחדרה בת"א 5386/99 ו- 2069/02 (השופטת ה' אסיף), מיום 22.7.04. המבקשים מזה והמבקש ברע"א 1670/06 (להלן מרציאנו) מזה, עותרים כנגד פסק הדין של בית המשפט המחוזי בטענת עוול וקיפוח.

ב.ואלה עיקרי העובדות הצריכות לעניין: חברת מרכז רפואי בנימינה בע"מ (להלן המרכז) ביקשה להרחיב את היקף פעילותה בכל הנוגע למתן שירותים רפואיים בבית הלקוחות. לשם כך הוקמה חברת מ.א.ע מוקדים רפואיים בע"מ (להלן מוקדים) בבעלות משותפת של המרכז ושניים אחרים. משעלו היחסים בין הצדדים לשותפות על שרטון, ניהל משה מרציאנו (להלן: מרציאנו) מגעים לרכוש 50% ממניות מוקדים ולהפוך לשותף בה יחד עם המרכז. במסגרת המגעים חתמו הצדדים על הסכם כוונות ולאחר מכן על הסכם רכישה (להלן ההסכם), שלפיו ישלם מרציאנו את תמורת המניות בשני חלקים; חלק אחד - תשלום מחצית מחובות מוקדים לבנקים, והחלק האחר, העמדת הלוואה למוקדים בסך יתרת חובותיה של מוקדים לבנקים. מרציאנו טען כי ההסכם הופר ותבע השבת הכספים ששילם על פי ההסכם, ואילו המרכז, בעל השליטה ומנהלה, ד"ר אדגר מימון (להלן מימון) ומוקדים טענו מצידם בתביעה שהגישו כי מרציאנו הוא שהפר את ההסכם.

ג.בית משפט השלום דן בתביעות במאוחד וקבע לאחר שמיעת עדויות כי אכן הופר ההסכם בכך שמניות מוקדים לא הועברו למרציאנו, למרות שעמד בהתחייבויותיו על פי ההסכם. כן קבע כי ההסכם הופר גם בעקבות ניהול מוקדים בדרכי רמיה ואי החזרת ההלוואה למשיב. לפיכך קבע כי על המרכז ועל מימון להשיב למרציאנו, ביחד ולחוד, את הסכומים שתבע. התביעה שהגישו המרכז, מימון ומוקדים נדחתה. על פסק הדין הגישו המבקשים ערעור לבית המשפט המחוזי.

ד.בית המשפט המחוזי קיבל, כאמור, את הערעור בחלקו. בית המשפט סמך ידיו על קביעת בית משפט השלום לפיה עמד מרציאנו בהתחייבויותיו בהסכם, כי לא היתה כל הפרה מצידו ולכן היה זכאי להירשם כבעל מניות בחברה. ואולם, בית המשפט קבע כי לא היה מקום שמרציאנו ישלח הודעת ביטול הסכם הרכישה עקב אי רישום המניות על שמו בנסיבות העניין; כי ניהול מוקדים בדרכי רמייה אינה מהווה הפרה של ההסכם וכך גם אי החזרת ההלוואה על ידי מוקדים. נקבע כי מרציאנו זכאי אך להשבת ההלוואה שהעמיד לטובת מוקדים, בשווי מחצית הסכום הכולל ששילם. לפיכך קבע בית המשפט כי הסכום בו יחויבו מוקדים ומימון יופחת בחצי מהסכום שנקבע על ידי בית משפט השלום, וכך גם סכום ההוצאות ושכר הטרחה שנפסק. בקשת המבקשים לתיקון פסק הדין נדחתה. על פסק הדין הוגשו, כאמור, שתי בקשות רשות לערער, והחלטה זו דנה בשתיהן.

ה.מרציאנו טוען בבקשתו (1670/06) כי לא היה מקום שבית המשפט יתערב בממצאים העובדתיים שקבע בית משפט השלום, לפיהם הופר ההסכם בשל אי העברת המניות על שמו. כן טוען הוא כנגד הקביעה כי ריקון מוקדים מנכסיה אינו בגדר הפרה של הסכם רכישת המניות. עוד טוען מרציאנו כי לא היה מקום לחייבו, למעשה, להשיב מחצית מהכספים ששולמו לו על פי פסק הדין של בית משפט השלום.

ו.המבקשים הגישו אף הם בקשת רשות לערער (1726/06). בין היתר טוענים הם בבקשתם המפורטת, כי משקבע בית המשפט שלא היה מקום כי מרציאנו ישלח הודעת ביטול, נוצר הכרח לדון בתביעתם, שלפיה מרציאנו הוא שהפר את ההסכם ושנדחתה על ידי בית משפט השלום. עוד טוענים הם כי בניגוד לפסק הדין של בית משפט השלום, קבע בית המשפט המחוזי כי מרציאנו שילם את כל הסכום שהתחייב אליו על פי ההסכם, ובכך התערב בממצא עובדתי ובמוסכמה בין הצדדים. בית המשפט אף לא ערך - כנטען - הבחנה בין כספי ההשקעה ששילם מרציאנו לבין כספי ההלוואה שטרם שילם במלואם. לטענתם, לא היה מקום לחייב את מוקדים בתשלום משלא נתבעה כלל על ידי מרציאנו. כן משיגים הם על התעלמות בית המשפט מהעובדה שהסכום שנפסק בבית משפט השלום כבר שולם, ועל ההוראה להעביר את כספי הפיקדון למרציאנו.

ז.לאחר עיון בבקשות הגעתי לכלל מסקנה כי אין בידי להיעתר להן. ראשית, הבקשות תחומות לאמיתן כל כולן במסגרת עניינם של הצדדים הישירים למחלוקת ואינן מעלות שאלות בעלות אופי חוקתי או ציבורי בעל תחולה רחבה יותר שלגביהן תישקל ככלל רשות ערעור בגלגול שלישי (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3), 123 (מ"מ הנשיא - כתארו אז - שמגר)). אף לא כל תיק שבו נחלקו בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי מגבש עילה לערעור בגלגול שלישי (ראו ד"ר ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד ס' 185 בעמ' 180). ובאשר להתערבות בית משפט שלערעור בקביעות בית המשפט הדיוני, במקרה דנן עיקר ההתערבות הוא במסקנה המשפטית שיש להסיק מקביעות עובדתיות של בית משפט השלום; ראו לסוגיה בכלל בן-נון, הערעור האזרחי (מה' 2), 221 ואילך.

ח.אף לגופם של דברים לא מצאתי מקום להיעתר לבקשות. למעשה, בית המשפט המחוזי אימץ את ממצאי בית משפט השלום בקבעו כי מרציאנו לא הפר את ההסכם, אולם על יסוד ממצאיו של בית משפט השלום קבע כי לא היה מקום שמרציאנו ישלח הודעה בדבר ביטול ההסכם. לפיכך אין להתערב במסקנתו, כי מרציאנו זכאי רק להשבת סכום ההלוואה שהעניק למוקדים, ושלא הוחזרה, על בסיס האפשרות להפריד את ההסכם לחלקים. אף מטעם זה אין מקום להיענות לבקשתו של מרציאנו ברע"א 1670/06.

ט.אשר לבקשה ברע"א 1726/06, השאלה איזה סכום שילם מרציאנו על פי ההסכם נדונה והוכרעה בשתי ערכאות, ואיני רואה מקום להתערב בה, שכן מדובר בטענות בתחום העובדתי שאינן מצדיקות זאת (רע"א 7104/05 אילנה קליין לוי נ' שושנה ורדינון (לא פורסם)). אף לא מצאתי ביתר הטענות שהעלו המבקשים יסוד להתערבות בפסק הדין. כאמור, המבקשים עתרו לבית המשפט המחוזי לתיקון פסק הדין והעלו בגדר זה את מירב טענותיהם, כמו בבקשה הנוכחית. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה, תוך שהחליט כי לא היה מקום להתערב בדחיית תביעתם של המבקשים בבית משפט השלום; זאת, שכן אין בכך שנקבע כי לא היה מקום שמרציאנו יודיע על ביטול ההסכם, כדי לחייב את המסקנה שמרציאנו הוא שהפר את ההסכם. דומה, כי עיקר טרונייתם של המבקשים מצוי בדחיית בקשתם זו, אך לא מצאתי לנכון להתערב בכך, בודאי נוכח ממצאיו העובדתיים הברורים של בית משפט השלום. עוד קבע בית המשפט המחוזי בהחלטתו, כי בדין חויבו מוקדים ומימון בהשבת ההלוואה שניתנה למוקדים כשמימון ערב לה, וכי אין צורך בהוראה מיוחדת למרציאנו על השבת הכספים ששולמו לו ביתר; זאת, אף כי בית המשפט מצא לנכון לציין שראוי שמרציאנו יעשה כן בעצמו, כדי לחסוך בהליכי הוצאה לפועל. בנסיבות אלה, נראה לי כי טוב יעשו הצדדים אם ישימו קץ בהסכמה לסכסוך המתמשך ביניהם, על פי תוצאת פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

אין בידי, כאמור, להיעתר לבקשות.