רע"א 7551/09 מרדכי בן אבי נ. הראל חברה לביטוח בע"מ

1.

זוהי בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו (כבוד השופטים י' שנלר, ק' ורדי ור' לבהר שרון), שבו התקבל ערעורה של המשיבה על החלטת בית משפט השלום והוחלט לדחות את תביעתו של המבקש על הסף.

2.

המבקש, שהיה מבוטח בביטוח תאונות אישיות אצל המשיבה, לקה ב-25.8.1999 (או ב-23.8.1999 לפי המשיבה) בהתקף לב, ובהמשך לקה גם בהפרעה פסיכו-נוירוטית. המבקש פנה בתביעה למוסד לביטוח לאומי, וזה קבע לו ביום 7.6.2004 נכות צמיתה של 25% בגין מחלת לב ונכות צמיתה של 10% בגין הפרעה פסיכו-נוירוטית, הכול החל מיום 1.1.2002. ביום 13.10.2004 קיבלה המשיבה הודעה על הכרת המוסד לביטוח לאומי בנכותו של המבקש. המשיבה סירבה לפצות את המבקש בגין נכותו וביום 6.12.2004 הגיש המבקש תביעה לפיצוי, לפי פוליסת הביטוח, נגד המבקשת בבית משפט השלום בתל-אביב – יפו.

3.

המשיבה הגישה לבית משפט השלום בקשה לדחייה על הסף מחמת התיישנות. בקשה זו נדחתה והמבקשת הגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. הרשות ניתנה לה לפי הסכמת המבקש. לאחר שהתקיים דיון בבית המשפט המחוזי הוחלט להפסיק את הטיפול בערעורה של המשיבה עד למתן פסק-דינו של בית המשפט העליון בעניין ע"א 1806/05 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' עיזבון אמיתי (לא פורסם, 21.5.2008), שבו עלתה שאלת מועד תחילת "מרוץ ההתיישנות" בתביעה לתגמולי ביטוח. לאחר מתן פסק-הדין, כך נקבע, תוכל המשיבה להגיש בקשה לחדש את הטיפול בערעורה בתוך 30 ימים. לאחר שניתן פסק-הדין בעניין אמיתי

ביקשה המשיבה לחדש את הטיפול בערעורה, אולם היא עשתה כן לאחר שחלפו יותר מ-30 ימים. בית המשפט המחוזי החליט לקבל את בקשתה למרות המועד שבו הוגשה, בהתחשב בכך שהעיכוב נגרם – כך לפי המשיבה – כיוון שהוגשה לבית המשפט העליון בקשה לקיום דיון נוסף בעניין אמיתי (שלבסוף נמחקה בהסכמה). לגופו של עניין החליט בית המשפט המחוזי, כאמור, לקבל את הערעור ולהורות על מחיקת תביעתו של המבקש על הסף. בית המשפט המחוזי קבע כי לאור פסק-הדין בעניין אמיתי "מרוץ ההתיישנות" בתביעה לתגמולי ביטוח מתחיל במועד קרות התאונה או פרוץ המחלה, שהוא, במקרה שלפנינו, היום שבו לקה המבקש בליבו. בית המשפט המחוזי דחה את טענתו של המבקש לפיה יש לפרש את חוזה הביטוח כך שסעיף 7.3 לחוזה יוצר זיקה בין קביעת המוסד לביטוח לאומי לגבי שיעור הנכות לבין תביעת הביטוח שיש בה כדי לדחות את מועד תחילת ההתיישנות. למען שלמות התמונה, יובא כאן נוסח הסעיף עצמו:

הייתה למבוטח עילה לתביעה גם מהמוסד לביטוח לאומי עקב קרות מקרה הביטוח, תחייב הקביעה של המוסד לביטוח לאומי לגבי שיעור נכותו של המבוטח הנובעת ממקרה הביטוח גם את הצדדים לפוליסה זו...

בית המשפט המחוזי דחה גם את טענת המבקש כי ההפרעה הפסיכו-נוירוטית פרצה במועד מאוחר יותר ולכן טרם התיישנה – גם זאת לפי הכלל שנקבע בפסק-הדין בעניין אמיתי .

4.

המבקש משיג על החלטת בית המשפט המחוזי לאפשר למשיבה לבקש את חידוש הטיפול בערעורה לאחר שחלפו 30 ימים, וכן על החלטתו לקבל את ערעורה של המשיבה לגופו. המבקש חוזר וטוען כי מועד פרוץ ההפרעה הפסיכו-נוירוטית היה מאוחר למועד קרות אירוע הלב והגורמים להתפרצות הפרעה זו אינם ידועים. עוד טוען המבקש כי במקרים שבהם קיימת בחוזה הביטוח הוראה כגון זו המצויה בסעיף 7.3 לפוליסת הביטוח של המבקש המועד הקובע לצורך התיישנות הוא מועד קביעת הנכות הצמיתה על-ידי המוסד לביטוח לאומי. המשיבה מצדה טוענת כי אין הצדקה ליתן רשות ערעור במקרה זה מן הטעם שהמבקש אינו מצביע על שאלה עקרונית או כללית כלשהי העולה מפסק-דינו של בית המשפט המחוזי. לגופם של הדברים מסכימה המשיבה עם קביעותיו ונימוקיו של בית המשפט המחוזי. המשיבה מוסיפה לגבי טענתו של המבקש, לפיה ההפרעה הפסיכו-נוירוטית פרצה במועד מאוחר מזה שבו אירע אירוע הלב, כי טענה זו הועלתה לראשונה במסגרת הליך הערעור וכי לפי קביעות המוסד לביטוח לאומי הפרעה זו משויכת לאירוע הלב ופרצה מיד לאחריו.

5.

דין הבקשה להידחות. בית המשפט המחוזי יישם במקרה זה את ההלכה שנקבעה בעניין אמיתי ולא מצאתי ממש בטענה כי הלכה זו אינה חלה, מניה וביה, על חוזי ביטוח שבהם קביעת המוסד לביטוח לאומי לגבי שיעור הנכות מחייבת גם את הצדדים לחוזה. בפסק-הדין בעניין אמיתי נקבע במפורש כי אפשר שתחילת מרוץ ההתיישנות תהיה קודם לקביעת שיעור הנכות הצמיתה. בהקשר זה נכתב כי "מרוץ ההתיישנות מתחיל במועד האירוע שהוליד את הנזק, ועם גילויו

של הנזק, ולא במועד בו קיימת אפשרות לעמוד על

מלוא היקפו של הנזק". האם יש לסטות מכלל זה, כאשר קיים בחוזה הביטוח סעיף המכפיף את הצדדים לקביעתו של המוסד לביטוח לאומי לגבי שיעור הנכות? בעניין רע"א 10237/06 סטרוגו נ' הראל חברה לביטוח (לא פורסם, 11.4.2007), שבו הועלתה שאלת פרשנותו של סעיף דומה, נדחתה בקשת הרשות לערער מן הטעם ששאלת פרשנותו הקונקרטית של חוזה אינה סוגיה כללית או עקרונית המצדיקה דיון ב"גלגול שלישי". גם בענייננו, השאלה העומדת לדיון – האם קביעתו של המוסד לביטוח לאומי מחייבת את הצדדים רק משקיימת קביעה כזו, או שמא כלל לא עומדת למבוטח עילת תביעה טרם שהתגבשה קביעת המוסד לביטוח לאומי – היא למעשה שאלה הנוגעת לפרשנותו הקונקרטית של החוזה. גם לגופו של עניין נראית בעיני פרשנותו של בית המשפט המחוזי. הסעיף הנדון מכפיף את שיעור הנכות לקביעת המוסד לביטוח לאומי, ולא את הזכאות

לפיצוי . אף בהיעדר קביעה של המוסד לביטוח לאומי לגבי שיעור הנכות אין חוזה הביטוח שולל מן המבוטח את הזכות לקבל פיצויים בשיעור שיוכיח. כמובן שאם חפצים הצדדים להמתין לקביעת המוסד לביטוח לאומי, אין מניעה שיעשו כן – למשל באמצעות הסכמה על דחיית תקופת ההתיישנות (לפי סעיף 19 לחוק ההתיישנות).

6.

גם שאלת מועד פרוץ ההפרעה הפסיכו-נוירוטית היא שאלה עובדתית-קונקרטית, אשר אינה מעלה הצדקה להתערבות בקביעות בית המשפט המחוזי במסגרת ערעור ב"גלגול שלישי". כך במיוחד כאשר המבקש קושר בין אירוע הלב לבין ההפרעה הנפשית בכתב תביעתו ומציין כי "בעיות הלב שלו והצורך שלו בתרופות יומיומיות פגעו בו מבחינה נפשית... והוא פיתח הפרעה פסיכו-נוירוטית". בנוסף, המבקש טוען בקווים כלליים בלבד כי ההפרעה הנפשית התרחשה "לאחר" אירוע הלב, והוא אינו מצביע על כל מועד ספציפי. אף בכל הנוגע להחלטת בית המשפט המחוזי להתיר למשיבה לבקש את חידוש הטיפול בערעור שהגישה לא מתעוררת כל שאלה משפטית-עקרונית.

משכך הבקשה נדחית. המבקש יישא בהוצאות המשיבה ובשכר טרחת עורך-דינה בסך של 5,000 ש"ח.