רע"א 7569/01 האפוטרופוס הכללי נ. מאיר זליבנסקי ואח'

1.זוהי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כבוד השופטת צ' ברון) מיום 30.7.01, לפיו קיבל בית המשפט את תביעתם של המשיבים וקבע כי המשכנתא תופקע משיפקיד המבקש סך של 1,541,000 ש"ח, אצל רשם המקרקעין לזכות המשיבים.

העובדות הרלוונטיות

2.נכסיו של הנעדר אלוין שיינבך (להלן: שיינבך), מנוהלים על-ידי המבקש, על פי צו ניהול נכסי נעדר, שניתן על-ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב 1983. בשנת 1937 רכש שיינבך שתי חלקות מאת יוסף, מתתיהו וישראל זליבנסקי (להלן: המוכרים), ונרשמה עליהן משכנתא לטובתם בגין יתרת המחיר בסך 160 לא"י. משלא עלה בידי המבקש לאתרם, על מנת שיוכל להפקיע את המשכנתא, פנה זה האחרון, לרשם המקרקעין אשר קבע כי על המבקש להפקיד 3,153 ש"ח בקופתו. משיבים 1-5, הגישו התנגדות למחיקת המשכנתא, בטענה כי הם יורשיהם החוקיים של המוכרים, ולטענתם הסכום שקבע רשם המקרקעין נמוך. התנגדותם נדחתה והם פנו לבית משפט קמא בתביעה למנוע מרשם המקרקעין את הפקעת הקרקע בסכום המוצע. בית המשפט קיבל את תביעתם וקבע כי הקרקע תופקע רק אם יפקיד המבקש, אצל רשם המקרקעין, לזכות המבקשים, סך של 1,541,000 ש"ח, סכום הנגזר משווי הריאלי של הקרקע כיום. על פסק הדין הוגש ערעור של המבקש וערעור שכנגד. בעקבות פנייתו של המבקש, עכב בית משפט קמא את ביצוע פסק הדין ב60- ימים, ועתה עותר המבקש להאריך את עיכוב הביצוע עד למתן פסק דין בערעורים שהוגשו על-ידי הצדדים.

3.המבקש סבור כי בעוד עיכוב ביצוע פסק-הדין לא יגרום למשיבים נזק, ביצועו יביא למכירת המגרש לצורך פירעון החוב, דבר שיסכל את האפשרות להחזיר את המצב לקדמותו אם יתקבל הערעור. המבקש סבור עוד, כי עניינו עלול להיפגע עקב החשש שהכסף אשר יופקד על ידו ישולם למשיבים, ולא יהיה ניתן לגבותו בחזרה.

4.מנגד טוענים המשיבים, כי תביעתם לא היתה כספית, וההליך שנקטו בו נועד רק לסכל את ניסיונו של המבקש להסיר את המשכנתא תמורת סכום זעום. משכך סבורים המשיבים, צריך המבקש לפנות בתובענה לצו מניעה, ולא לעתור לעיכוב ביצועו של פסק הדין.

5.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיבה, נחה דעתי כי יש לדחותה. אומנם, בית משפט קמא לא נדרש לסוגיית מעמדם של משיבים 1-5, כיורשיהם החוקיים של המוכרים, ועל כן, לכאורה, סיכויי הערעור להתקבל אינם מבוטלים. יחד עם זאת, תביעתם של המשיבים בבית משפט קמא היתה למתן סעד הצהרתי, לפיו אין רשם המקרקעין יוכל להפקיע את המשכנתא בסכום שהוצע על ידי המבקש. בית משפט קמא בפסק דינו, הורה לרשם המקרקעין להפקיע את המשכנתא רק בעת שיופקד אצלו הסכום שקבע, ואם כך לא היתה בפסק הדין כל הוראה אופרטיבית לטובת המשיבים שיש לעכבה. מכל מקום, אם סבור המבקש כי במצב זה קיימת סכנה שהסכום אשר נקבע בבית המשפט המחוזי יגיע לידיהם של מי שאינם זכאים לו, כל שעליו לעשות הוא להימנע מהפקעת המשכנתא עד למתן פסק-הדין בערעור.

לנוכח האמור, הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.