רע"א 7580/01 אסטל בן עמי נ. עו"ד מ.קידר מפרק חברת יורם בן עמי בניה ופיתוח

בעלה של המבקשת היה מנהל ודירקטור בחברת יורם בן עמי בניה ופיתוח (1990) בע"מ (להלן: החברה), המצויה בהליכי פירוק. בחודש יולי 2001 הגיש המשיב 1, מפרק החברה (להלן: המפרק), כנגד בעלה של המבקשת, ואף כנגד המבקשת, בקשה למתן הצהרה לפי סעיפים 373 ו374- לפקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג1983- (להלן: פקודת החברות), שזו לשונם:

373.(א) נתן בית המשפט צו פירוק, יקבע דיון בשאלה אם עסק של החברה התנהל תוך כוונה לרמות. ...

התברר ... במהלך פירוקה של החברה, כי עסק של החברה התנהל כאמור, רשאי בית המשפט ... להצהיר שכל נושא משרה שלה, שהיה ביודעין שותף בניהול העסק ישא באחריות אישית ללא הגבלה לחבויותיה של החברה...

(ב) בית המשפט רשאי ליתן הוראות נוספות ככל שייראה לו דרוש להפעלת ההצהרה, ובמיוחד רשאי הוא להורות שכל חבות שהוטלה על נושא משרה על פי ההצהרה תהיה שעבוד על כל חיוב של החברה לנושא משרה או על כל שעבוד וזכות בשעבוד על נכסי החברה, שבידי נושא המשרה או בידי אדם או חברה הפועלים מטעמו...

...

374.התברר תוך פירוקה של חברה שאדם שהשתתף בייזומה או בייסודה או שהיה או הינו נושא משרה בה או כונס נכסים, מפרק או מפרק זמני שלה, השתמש שלא כהוגן בכסף או בנכס של החברה, או עיכבם אצלו, או נעשה חב או אחראי עליהם, או עשה מעשה שלא כשורה או שלא כדין במשא ומתן הנוגע לחברה, רשאי בית המשפט ... לכפות עליו החזרת הכסף או הנכס או חלק מהם בצירוף ריבית ... או לכפות עליו תשלום כסף לזכות החברה ככל שייראה לבית המשפט כפיצוי על מעשיו...

המפרק טען בהקשר זה, כי חשבון הבנק הרשום על-שם המבקשת, שהיא מורה במקצועה ומשתכרת כ6,000- ש"ח בחודש, התיימר להיות חשבון פרטי שלה, אולם הופקדו בו כספים רבים של החברה, בסכומים של כשני מיליון ש"ח.

בתאריך 23.7.01 הגיש המפרק לבית-המשפט המחוזי בקשה להורות על עיכוב יציאתה של המבקשת מן הארץ, וזאת לפי סעיף 281 לפקודת החברות, המסמיך בית-משפט המנהל הליך לפירוקה של חברה להורות על מעצרו של משתתף נמלט. טענת המפרק הייתה, כי יש להורות על מתן סעד זמני עד אשר תתברר הבקשה שהגיש לפי סעיפים 373 ו374- הנ"ל להטלת אחריות אישית לחובות החברה על המבקשת.

בעקבות הערות בית-המשפט המחוזי (הנשיא ורדי זילר) למפרק במהלך הדיון, ביקש המפרק, בהסכמת בא-כוחה של המבקשת, להסב את הדיון לדיון בבקשה למתן צו עיקול זמני על חשבון הבנק של המבקשת ועל זכויותיה בדירה הרשומה על-שמה ועל-שם בעלה.

מנגד, המבקשת ובעלה התנגדו להטלת העיקולים, וטענו כי מחשבון הבנק של המבקשת נמשכו כספים לטובת תשלום לספּקים של החברה בסכומים גבוהים בהרבה מן הסכומים שהופקדו לחשבון זה. המבקשת הוסיפה וטענה, כי אחריות מכוח סעיף 373 לפקודת החברות חלה על דירקטורים בחברה בלבד, ולכן סעיף זה אינו מהווה יסוד לתביעה נגדה, שכן לא כיהנה כדירקטור בחברה. עוד נטען, כי היה על המפרק להגיש כנגדה תובענה נפרדת על-פי הסמכות המוקנית לו בסעיף 307(א)(1) לפקודת החברות, ולא לנקוט בהליכים במסגרת הליך הפירוק עצמו.

בית-המשפט המחוזי קבע, כי בחשבון הבנק של המבקשת נעשה שימוש עבור החברה, וכי הופקדו בו כספים בסכומים של מאות אלפי ש"ח, העולים לאין שיעור על הכנסותיה של המבקשת, וזאת ללא שהמבקשת הציגה הסבר לכך. עוד נקבע, כי בנסיבות אלו יש לקבל את בקשת המפרק, ולהורות על הטלת עיקול זמני על דירת מגורים הרשומה על-שם המבקשת, בכפוף לכך שהעיקול יהיה ניתן לשינוי אם יתברר שיש בו כדי להכביד על המבקשת, שאז ניתן יהיה לשקול החלפת העיקול בסעד זמני אחר. עוד הוסיף וקבע בית-המשפט המחוזי, כי על-מנת להשתחרר מן העיקול, יוכלו המבקשת או בעלה להוכיח למפרק, במסמכים ובראיות, כי הטענה שלפיה נמשכו מחשבון הבנק של המבקשת כספים רבים יותר מאשר הופקדו בו, אכן משקפת את המציאות.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, שבגידרה חזרה המבקשת על טענותיה בפני בית-המשפט המחוזי.

מנגד טענו המשיבים, כי המבקשת היא "מחזיק מטעמו של אותו דירקטור" כלשון סעיף 373(ב) לפקודת החברות. לטענתם, בעלה של המבקשת נטל את כספי החברה, רכש בהם נכס, ורשם את הנכס על-שם המבקשת, אשתו, כך שהרישום נועד "למראית עין" בלבד. כך גם עשה בעלה של המבקשת ביחס לכספים של החברה שהפקיד בחשבון הבנק של המבקשת.

דין הבקשה להידחות.

החלטת בית-המשפט המחוזי מושתתת על הקביעה, כי כספים השייכים לחברה הופקדו בחשבון הבנק של המבקשת. בקביעה שבעובדה זו אין יסוד להתערבות בית-משפט זה.

משכך, בדין הורה בית-המשפט המחוזי, לאחר שאיזן בין האינטרסים של הצדדים, על עיקול נכסים של המבקשת, על-פי התנאים שקבע, ובמרכזם זכותה של המבקשת לדרוש כי צו העיקול יוחלף בבטוחה אחרת. בית-המשפט המחוזי מוסמך היה להורות על מתן צו עיקול כנגד המבקשת למצער מכוח סמכותו לברר במסגרת הליך של בקשה למתן הוראות, מחלוקות בין המפרק לבין צדדים שלישיים. סמכות זו פורשה ככוללת גם סמכות להורות על מתן סעדים זמניים כנגד הצד השלישי. ראו רע"א 5540/97 שמחון נ' הכונס הרשמי ומפרק חברת סליל תעשיות נייר וכימיקלים בע"מ , פ"ד נא(5) 355, בע' 358-357. וכאמור, במקרה שבפניי, העיקול נדרש על-מנת להבטיח שניתן יהיה לברר את טענות המפרק כנגד המבקשת.

עם זאת, ברי, כי ככל שבין המבקשת לבין המפרק קיים סכסוך הטעון, בין היתר, בירור עובדתי ומשפטי מורכבים, מן הראוי כי בית-המשפט המחוזי ישקול את האפשרות להורות למפרק להגיש תובענה נפרדת כנגד המבקשת. ראו ע"א 380/89 מדינת ישראל נ' כוכב השומרון בע"מ (בכינוס נכסים ובפירוק) , פ"ד מה(4) 741, בע' 746.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. עם זאת, בפני המבקשת פתוחה הדרך לפנות לבית-המשפט המחוזי בבקשה למתן הוראות, שבגידרה תעתור לכך שבית-המשפט המחוזי יורה למפרק להגיש תובענה נפרדת כנגדה, ובכלל זה כי צו העיקול יצומצם כך שיחול עד שיהיה סיפק בידי המפרק להגיש בקשה למתן סעד זמני במסגרת התובענה שיגיש.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.