רע"א 7612/99 אלוני אורי נ. ציון - חברה לביטוח בע"מ

1.המבקש נפגע בתאונת דרכים ונגרמו לו חבלות גוף קשות. את נזקיו הינו תובע מידי המשיבים. התאונה הוכרה גם כתאונת עבודה אולם המבקש בחר שלא לפנות למוסד לביטוח לאומי בבקשה לקביעת דרגת נכותו הרפואית.

באין קביעת דרגת נכות על-פי דין אחר, פנה המבקש לבית המשפט המחוזי, בבקשה כי בית המשפט ימנה לו מומחים רפואיים מטעמו. בבקשתו זו סמך ידיו על הלכת טטרו (ע"א 1619/93 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אליהו טטרו , פ"ד מז(4) 89), שם נקבע כי הוראת סעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה1975- (להלן: חוק הפיצויים) אינה כוללת הוראה שעל-פיה חובה על הנפגע, כשניתן לקבוע בעניינו דרגת נכות לפי כל דין אחר, למצות דרך זו, קודם שיפנה לבית המשפט בבקשה למינוי מומחה מכוח סעיף 6א לחוק.

בית המשפט המחוזי סירב להיענות לבקשה במועדה ומצא כי ראוי להשהות את הדיון בה, וליתן עדיפות לדיון בעניינם של נפגעים אחרים, שהקדימו פנייה למוסד לביטוח לאומי. בהחלטתו, כתב בית המשפט המחוזי כך:

"לא יכול להיות ספק שכוונת המחוקק בסעיפים 6א ו6-ב לחוק הפיצויים היתה שבמקרה של תאונת דרכים שהיא גם תאונה בעבודה, תיקבע הנכות הרפואית במל"ל וזו תחייב, למעט במקרים חריגים, לצורך ההליך המשפטי ולצורך קביעת גימלת הנכות. זו דרך המלך שנשקלה על ידי המחוקק, אשר מטרתה מניעת בירור כפול של הנכות הרפואית וקביעה אחידה הן בשלב המשפט והן בשלב של קביעת גימלת הנכות. לפי הלכת אליהו נ' טטרו רשאי התובע-הנפגע להימנע מפניה למוסד לביטוח לאומי. עם זאת, עדיין נראה לי, שבית המשפט רשאי לקחת בחשבון את התנהגותו של התובע בקביעת לוח הזמנים של שמיעת התיקים, השוו: א. ריבלין, תאונת הדרכים (מהד. 2, י-ם 1995) סעיף 344, עמ' 296. נראה לי, שתובעים שהלכו בדרך המלך הנ"ל זכאים לעדיפות על פני מי, שמשיקולים טקטיים הלך בדרכו של התובע.

ברור, גם, שרק תובעים בעלי אמצעים יכולים להרשות לעצמם, שלא לפנות למל"ל כל עוד לא נקבעה דרגת נכותם הרפואית על ידי מומחים מטעם בית המשפט.

אינני רואה כל סיבה למתן עדיפות לתובעים אלה. על שולחני עשרות תיקים של תובעים שנפגעו בנסיבות דומות ואשר הקדימו פניה למוסד לביטוח לאומי על פני הגשת התביעה לבית המשפט. כאשר אני שוקל מצב דברים זה, ובשים לב לעקרון המחייב יחס שווה לכלל ציבור המתדיינים, הרי נראה לי שמקומו של התיק הנוכחי אינו יכול להיות בראש הרשימה.

אינני דוחה את בקשתו של התובע למינוי מומחים רפואיים. אני סבור, בשים לב לשיקולים דלעיל, שבקשה זו צריכה להידון במועד מאוחר יותר".

2.בחירה זו אין לקבל. "דרך המלך" מאז הלכת טטרו שוב אינה הדרך הקבועה בסעיף 6ב לחוק הפיצויים. נהפוך הוא, המסלול הקבוע בסעיף 6ב אינו אלא חריג למסלול הקבוע בסעיף 6א לחוק ובתקנות שהותקנו על-פיו.

עמד על כך בית המשפט העליון, מפי השופט ת' אור בעניין טטרו הנ"ל:

"הדרך שנקבעה בסעיף 6א לחוק הפיצויים ובתקנות שהותקנו על-פיו, היא הדרך הרגילה לקביעת כל עניין שברפואה, לרבות קביעת דרגת הנכות הרפואית בתביעות לפי חוק הפיצויים. סעיף 6ב לא בא אלא לקבוע חריג לדרך רגילה זו כשמתקיימים כל התנאים המוזכרים בסעיף 6ב".

השקפה זו היא העומדת ביסוד הקביעה כי סעיף 6ב לחוק הפיצויים אינו מטיל חובה לפנות בתביעה לקביעת דרגת נכות על-פי כל דין. הוראת הסעיף אך באה ללמד מהי התוצאה הדיונית מקום בו קיימת קביעה כזו לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק הפיצויים.

בית המשפט העליון ציין, באותה פרשה, כי אין הצדקה להפלות לרעה נפגע אשר התאונה מהווה לגביו גם תאונת עבודה ואין לכפות עליו עיכוב ההליכים בתביעתו לפי חוק הפיצויים, עד למיצוי זכויותיו כנפגע בתאונת עבודה (ראו ע"א 1619/93 הנ"ל בעמ' 94).

3.הנה כי כן, בחירתו של המבקש שלא לפנות בתביעה לקביעת דרגת נכות על פי דין אחר, אינה יכולה לשמש עילה לעכב את הדיון בבקשתו למינוי מומחים רפואיים או לנקיטת סנקצייה דיונית אחרת.

בכך אין כמובן כדי לגרוע מחובתו של המבקש לנכות מסכום הפיצויים שהוא תובע את הגימלאות שזכאי היה לקבל מן המוסד לביטוח לאומי אילו פנה בתביעה מתאימה למוסד (ראו עניין טטרו הנ"ל בעמ' 96).

התוצאה היא שדין הערעור להתקבל. בית המשפט ישוב ויקיים דיון בבקשתו של המבקש למינוי מומחים רפואיים, במסגרת המסלול הדיוני הקבוע בהוראת סעיף 6א לחוק הפיצויים ובתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים רפואיים),תשמ"ז1986-.