רע"א 7638/02 בן חור ל. סחר ושירותים בע"מ נ. שילר גד

חברת גן אורנים (בפירוק) נקלעה לקשיים כלכליים ומצויה כיום בהקפאת הליכים. כונס הנכסים הרשמי מונה כמפרקה הזמני, והמשיב 1 מונה למנהלה המיוחד (להלן: המנהל המיוחד). חברת גן אורנים (בפירוק) מחזיקה ב-99% ממניותיה של חברת גן אורנים שירותי אירוח (להלן: חברת שירותי אירוח), המחזיקה בשני-שלישים מהון המניות המונפק של חברת "טסים". המבקשים מחזיקים בשליש הנוסף של מניות חברת "טסים".

בתאריך 31.1.02, במסגרת תיק פשיטת-רגל בעניינה של חברת גן אורנים (בפירוק), אישר בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו הסדר נושים. במסגרת ההסדר, אישר בית-המשפט המחוזי שני הסכמים שנכרתו בין המשיב 3 (להלן: פלג) לבין חברת שירותי אירוח ומנהלה יצחק קורן. על-פי ההסכם הראשון נקבע כי פלג ירכוש את פעילותה, ציודה ושמה של חברת גן אורנים, ובתמורה ישלם סכומים שונים לנושי החברה. על-פי ההסכם השני נקבע כי פלג ירכוש את מניות חברת שירותי אירוח בחברת "טסים" בערכן הנקוב, קרי במחיר כולל של 147 ש"ח.

המבקשים הגישו לבית-המשפט המחוזי בקשה לביטול אישור ההסכם, ככל שהוא נוגע להעברת המניות לפלג, בטענה כי ההסכם נוגד את תקנות ההתאגדות של חברת "טסים", המקנות למבקשים זכות קדימה לרכישת החזקותיה של חברת שירותי אירוח בחברת "טסים". בתחילה, טענו המבקשים כי ההסכם נעשה ללא ידיעתם, ולאחר שהתקבלה תגובתו של פלג, טענו כי המבקש 2 (להלן: בן חור) אומנם נפגש עם פלג, ואולם פלג הבהיר כי בכוונתו לרכוש את הבעלות בחברת גן אורנים בלבד, וכי אם יעשה כן, יעביר לבן חור את מניות חברת "טסים" בחינם. המבקשים, אשר ראו בשני ההסכמים שנכרתו הסכמים נפרדים, דרשו לעמוד על זכותם לרכוש את המניות בערכן הנקוב, קרי ב-147 ש"ח. המ נהל המיוחד וכונס הנכסים הרשמי תמכו בבקשת המבקשים לביטול ההסכם לרכישת המניות בערכן הנקוב, ואף הם התבססו על ההפרדה בין שני ההסכמים, אך ביקשו להעמיד את המניות למכירה חוזרת.

לאחר שמיעת ראיות דחה בית-המשפט את הבקשה, בקובעו כי אין לתת אמון בגרסת בן חור, אשר הציג שתי גרסאות עובדתיות שאינן מתיישבות זו עם זו; כי בן חור ידע היטב ומבעוד מועד על כוונתו של פלג לרכוש את מניות חברת "טסים", לא התנגד לכך, ולא הבהיר כי בכוונתו לנצל את זכות הקדימה המסורה לו מכוח תקנות ההתאגדות; כי בן חור היה מעורה היטב בענייני הסדר הנושים, וידע היטב על קיום הדיונים בבית-המשפט; וכי, על-כן, ידע או היה עליו לדעת כי הסכם מכר המניות עתיד היה להידון ולהיות מאושר באותו יום, ואף-על-פי-כן לא התייצב לדיון כדי להביע התנגדותו. עוד נקבע, כי בהתנהגות זו יצר בן חור מצג שאין הוא יכול להתכחש לו בדיעבד; כי על מצג זה היה רשאי פלג להסתמך; וכי משהסתמך פלג והשקיע כספים רבים בהתאמת נכסי גן אורנים לצרכיו ולהפעלתם לאחר אישור ההסדר, מנוע בן חור מלתבוע את זכויותיו בדיעבד. בית-המשפט המחוזי הוסיף וקבע, כי יש לראות את שני ההסכמים שנכרתו בין פלג לבין חברת שירותי אירוח כמכלול אחד, לפיו רכש פלג את מניות חברת "טסים" תמורת תשלום של 1.4 מיליון ש"ח ששולמו לבנקים הנושים בחברת גן אורנים; כי מניות חברת "טסים" הינן חלק עקרוני וחשוב מנכסיה של חברת גן אורנים; כי כנגד חברת גן אורנים ניצבו בנקים שאחזו בנשיה מובטחת על הון מניותיה; וכי אין חולק שבנקים אלו יכולים היו לרדת לנכסי החברה, כולל למניות חברת "טסים", ולממשם על דרך של כינוס נכסים. לבסוף קבע בית-המשפט המחוזי, כי כונס הנכסים הרשמי והמנהל המיוחד ביקשו להתעשר על חשבונו של פלג, כאשר מחד גיסא ביקשו להשאיר על-כנו את ההסכם הראשון, במסגרתו שולמו מיליוני שקלים לקופת ההסדר, ומאידך ביקשו לבטל את ההסכם השני, בעניין רכישת המניות, ולהעמיד את המניות למכירה מחדש, וזאת כאשר פלג השקיע את מיטב כספו, מאמציו וזמן רב בהקמת ההסדר ובמימושו.

מכאן הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור, שבגידרה טענו המבקשים, כי בית-המשפט המחוזי נקט בגישה קשה ובלתי מוסברת כנגדם וכנגד המנהל המיוחד וכונס הנכסים הרשמי וללא כל הצדקה; כי החלטת בית-המשפט המחוזי מבוססת על ההנחה השגויה לפיה החזקותיה של חברת שירותי אירוח בחברת "טסים" משועבדות לבנקים; כי קביעתו של בית-המשפט המחוזי, לפיה נרכשו המניות תמורת 1.4 מיליון ש"ח, עומדת בניגוד ללשונם הכתובה של ההסכמים בין הצדדים; וכי החלטת בית-המשפט המחוזי עומדת בניגוד להוראות תקנות ההתאגדות של חברת "טסים", הקובעות כי יש להגיש הצעה בכתב לבעל זכות קדימה, וכי יש לאשר את העברת המניות על-ידי כל בעלי המניות. למען הזהירות הגישו המבקשים אף הודעת ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי. כן הגישו המבקשים בקשה למתן סעד זמני עד למתן הכרעה בבקשה ובערעור שהגישו.

המנהל המיוחד וכונס הנכסים הרשמי הודיעו בתשובתם, כי הם תומכים בבקשת רשות הערעור. המנהל המיוחד הוסיף, כי פלג העביר 1,400,000 ש"ח למרכז הירידים בגין חובות של חברת גן אורנים, 2,600,000 ש"ח – לבנקים הנושים, ואולם סכום של 1,125,000 ש"ח, שהתחייב פלג להעביר לקופת הפירוק כתשלום לנושים בדין קדימה, טרם שולמו, ולפיכך אף לא הועברו לידיו מניות חברת "טסים".

מנגד תמך פלג יתדותיו בהחלטת בית-המשפט המחוזי, והוסיף כי עד כה העביר על-פי ההסכם 4,190,000 ש"ח לחברה ולנושיה, והשקיע כ-15 מיליון ש"ח בשיפוץ מתחם גן אורנים במכרז הירידים, ואולם המניות טרם הועברו לידיו; וכי בית-המשפט המחוזי לא קבע כי מניות חברת "טסים" משועבדות לבנקים, אלא כי ניתן בנקל לרדת לנכסי גן אורנים, המחזיקה בשני שלישים ממניות חברת "טסים". יצחק קורן תמך אף הוא בהחלטת בית-המשפט המחוזי.

החלטת בית-המשפט המחוזי – המאשרת את הסדר הנושים, ובכלל זה את ההסכמים שנכרתו בין פלג לבין חברת שירותי אירוח – היא פסק-דין. החלטת בית-המשפט בבקשה לביטול חלק מן ההסדר, קרי לביטול פסק-הדין, היא "החלטה אחרת", ועל-כן הדרך הדיונית הנכונה לתקיפת החלטה זו היא הגשת בקשת רשות ערעור. ברם, יש לדחות את הבקשה.

הוראות תקנות ההתאגדות של חברת "טסים" לא נעלמו מעיניו של בית-המשפט המחוזי, אשר בהחלטה מפורטת ומנומקת, המבוססת היטב על חומר הראיות שהובא בפניו, מצא כי חרף הוראות אלו ובשל התנהגותו של בן חור, יצר בן חור מצג לפיו אין הוא מתנגד להעברת המניות ואף מסכים לה; כי פלג הסתמך על מצג זה והשקיע כספים רבים; וכי לפיכך מושתק כעת בן חור מלטעון טענותיו. קביעה זו מקובלת עליי, ולא מצאתי יסוד להתערב בה. אף יתר טענותיהם של המבקשים אינן מגלות עילה המצדיקה התערבות בהחלטת בית-המשפט המחוזי.

יוער, כי בקשת רשות הערעור הוגשה כחודש ימים לאחר מתן החלטת בית-המשפט המחוזי. מאז אושר ההסדר, ובעיקר מאז בוטל צו המניעה הזמני עם מתן החלטת בית-המשפט המחוזי בתאריך 7.8.02, השקיע פלג – כפי שאף ציין המנהל המיוחד בתשובתו – כספים רבים בחברת גן אורנים ובכיסוי חובותיה. משכך, נראה כי המדובר ב"מעשה עשוי", כי לא ניתן עוד להחזיר את הגלגל לאחור, וכי אין מנוס מלדחות את הבקשה למתן רשות ערעור.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

המבקשים ישאו בהוצאות המשיבים 4-3 בסך כולל של 25,000 ש"ח.