רע"א 7639/17 גולן יאיר נ. יורם גולן

1.

בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט כ' מוסק ) מיום 7.9.2017, בע"ר 7474-07-17, במסגרתו נדחה ערעור המבקש על החלטתו של רשם בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט א' רון ) מיום 19.6.2017 בתא"ק 34440-04-17.

2.

המשיבים הגישו נגד המבקש תביעה בסדר דין מקוצר הכוללת שני רכיבי תשלום: האחד – סכומים ששולמו על ידם לכאורה לצורך פדיון משכנתא על נכס שבבעלות המבקש, המשיב 1 ואחרים (להלן: הנכס ) ומשמש כבית אבות (להלן: בית האבות ), והשני – תשלומים שבוצעו על ידם כביכול לצדדים שלישיים, שהינם דיירים בבית האבות, בגין פיקדונות שהופקדו על ידי אותם דיירים מכוח הסכמי שכירות שעליהם חתמו עם החברה שהפעילה את בית האבות.

מהעובדות הנטענות עולה, כי במהלך השנים נלקחו מבנק הפועלים (להלן: הבנק ) הלוואות על ידי חברה בשם " רם ", אשר הייתה בבעלות אב המשפחה. כדי להבטיח את החזר החוב, נרשמו משכנתאות על הנכס, לאחר שהמבקש והמשיב 1, יחד עם יתר בעלי הזכויות בנכס, חתמו על שטרי המשכנתא. החברה שניהלה את בית האבות חתמה על הסכמי שכירות מול הדיירים, כאשר המבקש והמשיב 1 ערבים להתחייבויותיה. אב המשפחה נפטר לאחר שנקלע להליך פשיטת רגל (להלן: פש"ר ), ועזבונו נוהל במסגרת ההליך. הבנק פתח בהליכי מימוש המשכנתא לסילוק החוב של חברת " רם ", ובתום דיונים שהתנהלו בבית המשפט של פש"ר, ניתנה החלטה שאישרה את הצעת המשיבים לפירעון המשכנתא והשבת פיקדונות הדיירים (להלן: ההחלטה בפש"ר ).

יצוין, כי לתביעה צורפו הסכמי ההלוואה של חברת " רם " מול הבנק; שטרי המשכנתא; הצעת המשיבים לפדיונה בהליכי הפש"ר והחלטת בית המשפט שאישרה אותה; והסכמי השכירות מול הדיירים, כמו גם הסכמי הפשרה עמם לפיהם שולמו להם הכספים.

3.

המבקש הגיש לבית המשפט בקשה למחיקת כותרת והעברת ההליך לפסים רגילים, בטענה כי אין כל הסכם בינו לבין המשיבה 2 שאף אינה חתומה על הסכם רלוונטי כלשהו להליך הפש"ר, וכי המתווה לפירעון המשכנתא שאושר מפקיע את הנסיבות מהמסגרת שלשמה נועד המוסד הדיוני של סדר דין מקוצר. רשם בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה, " לא בלי התלבטות ", בקבעו כי בכל הקשור לדרישת הכתב, קשה לראות כיצד נופל משקלה של החלטה שיפוטית ממשקלו של הסכם, בפרט כאשר בעל הדין הרלוונטי (המבקש) היה צד לדיון. זאת, על רקע פסיקה הנוטה לראות גם בחיוב שמקורו בפסיקת בית המשפט כחיוב בעל גוון חוזי, לרבות לעניינו של סדר הדין המקוצר, כפי שעולה מרע"א 7420/95 אריאל נ' רותם חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ(4) 514 (להלן: עניין אריאל ). למעלה מן הצורך, ציין הרשם כי עדיין פתוחה הדרך בפני המבקש להגיש בקשת רשות להתגונן, אשר די בכך שתלמד כי אין המדובר בהגנת בדים, כדי שיגיע ההליך " בדיוק לאותו מקום ".

4.

המבקש הגיש ערעור על החלטה האמורה, במסגרתו טען כי ההחלטה בפש"ר אינה יכולה להוות בסיס לתביעה בסדר דין מקוצר. זאת, משהתייחסה החלטה זו רק למחלוקת שבין המבקש לבין המשיב 1, ולא הטילה חיוב כספי כלשהו על המשיבה 2. בהמשך לכך, נטען כי לא נוצרה מערכת יחסים או יריבות כלשהי בין המשיבה 2 לבין המבקש, אשר מזכה אותה להגיש תביעה נגדו בסדר דין מקוצר. ככל ששולמו כספים על ידי המשיבה 2, נטען כי בידה תביעת השבה מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט ולא עילה חוזית, בניגוד לבסיס התביעה בעניין אריאל , שם דובר בפסק דין שמקורו היה בחוזה ביטוח. עוד נטען, כי לא ניתן היה לכלול את רכיב התשלום לדיירים בתביעה לסדר דין מקוצר, משלא קיימת כל התחייבות בכתב מצד המבקש להשיב כספים אלו למשיבה 2, ואף מסמכי ההמחאה שהוגשו לבית המשפט להוכחת המחאת זכויות הדיירים למשיבה 2 עוסקים בהמחאה כללית, שאינה מציינת כי הדיירים ממחים את זכות התביעה למשיבה 2.

בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, בציינו כי עיון בהחלטה בפש"ר מלמד כי הצעת המשיבים למתווה פירעון החובות כונתה " המתווה של יורם גולן ", הוא המשיב 1, ברם נאמר באופן ברור ומפורש כי המציעים לפיה הינם שני המשיבים, ו" לצדדים היה ברור ששני המשיבים הם אלה שיפרעו את הסכומים בגין פדיון המשכנתא וכן הסכומים המגיעים לדיירים בבית האבות ". כן היה ברור לצדדים באותו דיון, ובכלל זאת למבקש, כי מדובר בסכומים קצובים המתבססים על הסכמים שנחתמו עם הבנק ועם הדיירים.

בנסיבות אלו, כך נקבע בערעור, מנוע המבקש מלטעון כי החבות לפרוע סכומים אלה חלה על המשיב 1 בלבד.

5.

מכאן הבקשה לרשות ערעור שלפניי. לטענת המבקש, פסק דינו של בית משפט קמא, אשר מאפשר הגשת תביעה מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט במסגרת סדר דין מקוצר, מהווה " תקדים מנחה " הסותר הלכות קודמות, ומזמין עילה זו להיות " בת בית " מקובלת בהליך מיוחד זה. נטען, כי פסיקת בית משפט קמא מכשירה תזה לפיה כל החלטה שיפוטית שמאשרת פעולה יוצרת בעתיד בסיס לתביעה בסדר דין מקוצר, דבר שיגדיל את מספר המקרים בהם תוגשנה תביעות בסדר דין מקוצר " עד קצה היכולת ".

6.

לאחר עיון בבקשה ובפסקי הדין קמא, כמו גם בהחלטה בפש"ר, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

כידוע, על בקשות רשות לערער ב" גלגול שלישי " חלה אמת מידה מצמצמת, לפיה רשות ערעור תינתן רק כאשר הבקשה מעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת או במקרים בהם נדרשת התערבות בית משפט זה משיקולי צדק או לשם מניעת עיוות דין חמור (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עיון בדברים מגלה כי הבקשה דנן אינה עומדת באמות מידה אלה, משטענת המבקש נטועה כולה בעובדות המקרה ובמחלוקת הפרטנית בין הצדדים לבקשה. זאת, שעה שהכרעות המותבים דלמטה, ובכלל זה הקביעה כי הונחה בפני בית המשפט אותה ראשית ראיה הנדרשת לצורך תביעה בסדר דין מקוצר – מנומקות ומבוססות, ואינן מעלות כל חשש ליצירת עיוות דין כלפי המבקש.

7.

סוף דבר : הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובת המשיבים לא אעשה צו להוצאות.