פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
רע"א
7642/98
בפני:
כבוד
השופט י' טירקל
המבקשות
:
1.
רות יעקובי
2.
אביגיל לימון
3.
דליה אלפרוביץ
נגד
המשיבים
:
1.
יהודית צור
2.
אמנון צור
בקשת
רשות ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי
בתל אביב-יפו בתיק בש"א 108566/98 שניתנה ביום 29.10.98 על ידי כבוד
השופטת
ש' סירוטה
בשם
המבקשות: עו"ד יעל בן פורת-ניב
בשם
המשיבים: עו"ד איתן רם
החלטה
1.אמן המנוחה של המבקשות, גב' ציפורה ישפה (להלן - "המנוחה"), והמשיבים כרתו חוזה לפיו התחייבה המנוחה למכור את המשק שלה בכפר הס למשיבים. בינתיים נפטרה המנוחה והמבקשות הגישו תובענה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, על דרך של המרצת פתיחה, להצהיר כי החוזה מבוטל מחמת הפרתו היסודית על ידי המשיבים וכי מבוטל יפוי הכוח הבלתי חוזר שניתן לצורך ביצוע העברת הזכויות במשק בלשכת רישום המקרקעין על שם המשיבים. לעומתן הגישו המשיבים תובענה אף הם, על דרך של המרצת פתיחה, שבה ביקשו ליתן צו עשה המורה על אכיפת החוזה. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ש' סירוטה), בפסק דינו מיום 23.8.98, הצהיר כי החוזה מבוטל ועמו מבוטל גם יפוי הכוח; את תובענתם של המשיבים דחה. בית המשפט השאיר על כנו "את צו המניעה שהוטל במסגרת ת.ה. 375/95", אולם אין בפסק הדין, או במסמכים שצרפו בעלי הדין, הסבר מה טיבו של צו זה.
המשיבים הגישו "בקשה דחופה לעיכוב ביצוע פס"ד (במעמד צד אחד)". בית המשפט המחוזי, בהחלטתו מיום 29.10.98, עיכב את הביצוע עד גמר שמיעת הערעור בתנאי שהמשיבים יפקידו ערבות בנקאית צמודה בסך 100,000 ש"ח לכיסוי כל נזק. המבקשות ביקשו להרשות להן לערער על ההחלטה האחרונה ולבטלה; לחלופין ביקשו להתנות את עיכוב הביצוע בהסרת כל השעבודים והעיקולים הרשומים על זכויות המשיבים במקרקעין וכן בהפקדת ערבות בנקאית בסכום משמעותי, שיהיה בו כדי לכסות את מלוא יתרות החוב הבלתי מסולקות של המשיבים, שבגינן רשומים שיעבודים על הנכס. המשיבים השיבו על הבקשה. החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.
2.הטעם העיקרי להחלטתו של בית המשפט המחוזי הוא כי "בנסיבות המקרה יווצר מצב בלתי הפיך כיוון שלא ניתן למנוע מהמבקשות לממש את פסה"ד ולנהוג בנכס כבתוך שלהן כולל מסירתו - אם לא יעוכב ביצוע פסה"ד". מסופקני אם טעם זה יכול לעמוד. כאמור, הצהיר בית המשפט המחוזי כי החוזה מבוטל וכן דחה את תובענתם של המשיבים להצהיר שיש לאכוף את החוזה. מה בא, אפוא, "עיכוב הביצוע" לעכב, וכיצד יש בו כדי למנוע מהמבקשות למכור את הנכס? יתר על כן, אפילו נראה את ההחלטה בדבר עיכוב הביצוע כצו מניעה זמני - דבר שלא נאמר בה בפירוש אולם ניתן ללמוד אותו מתוכה - אין לדעת אם החשש שהמבקשות ימכרו את הנכס לאחרים זולת המשיבים הוא ממשי, לאור השיעבודים שהוטלו עליו והערות אזהרה שנרשמו. לכך יש להוסיף כי בית המשפט לא שקל כלל את סיכוייו של הערעור ואף לא דן בשאלה אם אכן "ביצוע פסק הדין" ייצור מצב בלתי הפיך. לענין זה יצוין כי לטענת המבקשות לא עשו המשיבים מעולם שימוש בנכס ולא התגוררו בו. ענין נוסף שלא נבחן הוא מצבם הכלכלי של בעלי הדין - שבענין זה טענו, כל אחד לשיטתו, טענות סותרות - העלול להשפיע אף הוא על תוצאות הדיון, לדעת בעלי הדין.
3.לפיכך נראה שאין מנוס מלבטל את החלטתו של בית המשפט המחוזי ומלהחזיר את הדיון אליו על מנת שיתן דעתו על כל השאלות ויבדוק את כל העובדות הצריכות לענין, אלה שצוינו לעיל וכן עובדות נוספות, כגון: האם המשיבים עושים שימוש בנכס, היקף החובות של בעלי הדין, במידה שיש לכך נגיעה לענין, סכומי השעבודים שרשמו המשיבים על הנכס וכיוצא באלה. כן יחזור וישמע את טענות באי כוח בעלי הדין בענין סיכויי הערעור, בענין הערובות שעל המשיבים להפקיד כתנאי למתן צו המניעה ובכל ענין הדרוש להכרעתו בענין צו המניעה. בשלב זה ועד להחלטה אחרת של בית המשפט המחוזי יעמוד עיכוב הביצוע שנתן בעינו.
ניתנה היום, כ"ד בתמוז תשנ"ט
(8.7.99).
ש
ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
98076420.
M06
- /מפ