פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
7659/16
לפני:
כבוד השופט י' דנציגר
המבקשים:
1.
גמיל זנד
2. נביל זנד
3. סוהיל זנד
4. כאמל זנד
5. אמאל זנד
6. שירין זנד
נ ג ד
המשיבה:
רשות מקרקעי ישראל - מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על
החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה בת"א 5154-11-15 שניתנה על ידי השופט ר'
סוקול ביום 25.8.2016
בשם המבקשים: עו"ד
חוסאם סבית
החלטה
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה בת"א 5154-11-15 שניתנה על ידי השופט ר' סוקול
ביום 25.8.2016.
1.
המקרקעין של המבקשים הופקעו על פי חוק רכישת מקרקעים (אישור פעולות ופיצויים), התשי"ג-1953 (להלן: חוק הרכישה ). המבקשים הגישו תביעה לפיצויים בגין הפקעת המקרקעין ואת תביעתם ביססו על שני עוגנים: פיצוי על פי הוראת נוהל שפרסמה רשות מקרקעי ישראל לפיצוי על פי חוק הרכישה (להלן: הנוהל ) ולחילופין, פיצוי על פי הוראות חוק הרכישה. בתביעה קודמת שהתנהלה בין הצדדים התעוררה השאלה אם המבקשים זכאים לתבוע פיצויים לפי הוראות הנוהל ובסופו של יום המשיבה הודיעה כי היא נכונה להכיר בזכותם כאמור, ולכן התביעה נמחקה. בעקבות התביעה הראשונה פנו המבקשים וביקשו לקבל פיצויים על פי הנוהל. עם זאת, הם לא היו שבעי רצון מהשומה שקבעה את שווי המקרקעין, שלפיה הציעה המשיבה לשלם למבקשים פיצוי, ולכן המציאו שומה של שמאי מטעמם. דרישתם של המבקשים לפיצוי לפי השומה של השמאי מטעמם נדחתה, ולכן הוגשה התביעה דנן.
2.
בכתב ההגנה טענה המשיבה כי לפי הנוהל לא ניתן להשיג על שומת הפיצויים, שכן מדובר בפיצוי מיטיב, ולכן על המבקשים לבחור אם לקבל את הפיצוי המיטיב לפי הנוהל, כפי שנקבע על ידי השמאי מטעמה, או להמשיך בתביעת פיצויים לפי חוק הרכישה.
3.
בדיון שנערך ביום 20.6.2016 הורה בית המשפט למבקשים להודיע באיזה מסלול פיצוי הם בוחרים - לפי חוק הרכישה או לפי הנוהל. כמו כן הורה, כי אם המבקשים סבורים שהם זכאים לפיצוי על פי הנוהל, ועל פי שומה אחרת מהשומה של המשיבה, עליהם לפרט מהו מקור סמכותו של בית המשפט להתערב בהוראות הנוהל שלפיהן אין להשיג על השומה. המבקשים הודיעו כי הם עומדים על קבלת פיצוי לפי הוראות הנוהל. עוד הוסיפו, כי לטענתם, סמכותו של בית המשפט לדון בהוראות הנוהל מעוגנת בסמכות הנגררת הנתונה לבית המשפט לפי סעיף 76 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.
4.
בהחלטתו, נשוא הבקשה דנן, קבע בית המשפט המחוזי כי המבקשים רשאים לבחור בין קבלת הפיצוי שהוצע להם לפי הנוהל, ללא אפשרות להשיג על השומה, לבין קבלת פיצוי על פי חוק הרכישה. זאת, לנוכח מטרתו של הנוהל שהיא השגת פשרה ומניעת הליכים משפטיים, כמו גם נוכח עמדתם של המבקשים בתביעה הקודמת לפיה הם מעוניינים בקבלת פיצוי לפי הנוהל. לפיכך, קבע בית המשפט כי תביעתם של המבקשים לפיצוי תימשך לפי חוק הרכישה בלבד וכי המבקשים יוכלו להודיע בתוך 30 ימים אם הם מקבלים את הצעת הפשרה המבוססת על הנוהל, ואם יעשו כן - תימחק התביעה.
5.
המבקשים אינם מכחישים כי על פי הנוהל אין מנגנון השגה על קביעות השמאי הממשלתי, אלא שלטענתם מדובר בלקונה. עוד טוענים המבקשים, כי בית המשפט פסח בהחלטתו על עובדות וטענות חשובות שהובילו לתוצאה השגויה. כמו כן, סוקרים המבקשים את הרקע לחקיקתו של חוק הרכישה ולהתקנתו של הנוהל. לשיטתם, אמנם בבסיס הנוהל עומד הרצון לחסוך התדיינויות אולם אין להסיק מכך שחסומה דרכו של בעל מקרקעין לחלוק על שווי המקרקעין.
6.
דינה של בקשת רשות הערעור להידחות, ללא תגובה. ההחלטה שעליה משיגים המבקשים היא החלטת ביניים, שאינה מעניקה או שוללת סעד כלשהו שביקשו המבקשים בכתב התביעה (שהרי הסעד בכתב התביעה הוא אחד ויחיד - סעד כספי לפיצויים בגין ההפקעה, וסעד זה לא נדחה); לעניין זה ראו: ע"א 6058/93 מנדלבליט נ' מנדלבליט , פ"ד נא(4) 354, 363 (1997) . לפי החלטתו של בית המשפט המחוזי, צפוי ההליך להסתיים באחת משתי דרכים: המשך ניהול התיק וקביעת הפיצוי המגיע למבקשים לפי חוק הרכישה; או מחיקת התביעה ככל שיודיעו המבקשים כי הם מקבלים את הפיצוי המוצע להם לפי הנוהל.
7.
סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט ) קובע כי, ככלל, יידונו השגות הצדדים על "החלטות אחרות" (החלטות ביניים) של הערכאה הדיונית במסגרת הערעור על פסק הדין, אלא אם עלה בידי מבקש רשות הערעור להראות כי דחיית הדיון בהשגה על ההחלטה לשלב הערעור על פסק הדין, עלולה להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים; עלולה לגרום לנזק של ממש, או עלולה להביא לקיומו של הליך מיותר או שגוי. תקנה 411 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ) קובעת, כי אף אם צד להליך לא ערער על החלטה אחרת עם נתינתה, פתוחה בפניו הדרך להשיג עליה בזכות
בסיום ההליך, במסגרת ערעור על פסק הדין [רע"א 2856/12 כהן נ' מע"צ - החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ , פסקה 9
(20.5.2012)].
8.
במקרה דנן, בית המשפט המחוזי דחה, במסגרת בקשת ביניים, את עמדתם המשפטית של המבקשים, הגורסת כי ניתן לתקוף את הוראותיו של הנוהל לפיהן אין השגה על השומה של השמאי הממשלתי. לכן, קבע כי עליהם לבחור בין הפיצוי שהוצע להם לפי הנוהל ובין המשך ניהול התביעה לפי הוראותיו של חוק הרכישה.
9.
המתח המתעורר הוא איזו מהאפשרויות גרועה יותר: (1) חוסר יעילות שיתבטא בכך שהמבקשים ימשיכו לנהל את ההליך בבית המשפט המחוזי לפי הוראות חוק הרכישה ולאחר פסק הדין ייתכן שיערערו לבית משפט זה; בערעור זה יוכלו להעלות גם את טענותיהם התוקפות את הוראות הנוהל, ובית משפט זה עשוי להחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי. דהיינו, עלול להיווצר מצב שבו יתנהל, בשלב הנוכחי, הליך מיותר או שגוי בבית המשפט המחוזי, כאמור בסעיף 41 האמור; (2) חוסר יעילות שיתבטא בכך שבית משפט זה יידרש, כבר עתה, ובטרם הסתיים ההליך בערכאה הדיונית, לשאלה המשפטית שמעוררים המבקשים, בנוגע להוראות הנוהל, ואז יחזור הדיון לבית המשפט המחוזי, שבסופו יוכלו המערערים לערער - פעם נוספת - על התוצאה הסופית של פסק הדין.
10.
אני סבור כי התשובה העולה מסעיף 41 לחוק בתי המשפט ומתקנה 411 לתקנות היא שבמקרה דנן יש להעדיף את האפשרות הראשונה. אין כל סיבה להקדים את הערעור על הסוגיה המשפטית האמורה לשלב זה של ההליך. כמובן, תהא שמורה למבקשים הזכות לתקוף את ההחלטה במסגרת ערעור על פסק הדין שיינתן בתובענה, ככל שיוגש על ידם [השוו: רע"א 8641/09 אסדי נ' מדינת ישראל , פסקה 2
(16.11.2009)].
סוף דבר - הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ט"ו
בחשון התשע"ז (16.11.2016).
ש
ו פ ט