רע"א 7659/20 מדינת ישראל- קצין תגמולים נ. פלוני

1.

המשיב, יליד 1966, הוכר בשנת 2003 בגין ליקוי שמיעה בשתי אוזניו בשל פגיעה עצבית בעקבות חשיפה לרעש עקב שירותו במשטרה. ועדה רפואית מחוזית העמידה בשנת 2015 את דרגת נכותו על 28% (20% בגין ליקויי שמיעה בתחום תדרי הדיבור; 10% בגין טנטון קבוע). בשנת 2015 הגיש המשיב בקשה לבדיקה חוזרת במסגרתה טען להידרדרות בשמיעתו. ועדה רפואית מחוזית העלתה את דרגת נכותו של המשיב ל-60% בגין החמרה של הפגיעה המוכרת. יו"ר הוועדות הרפואיות המחוזיות הודיע לוועדה ביום 18.1.2016 כי עליה לקיים דיון חוזר בתיק. לאחר שנקבע דיון חוזר, פנה המשיב לייצוג והגיש בקשה לבטל את הישיבה שנקבעה. חרף בקשה זו, הוועדה התכנסה, קיימה דיון בהעדרו של המשיב, והורתה על החזרת דרגת נכותו בגין ליקויי השמיעה ל-20%, כפי שהייתה עובר להגשת הבקשה. ערעור המשיב לוועדה הרפואית העליונה נדחה ביום 28.3.2018 (לאחר התערבות של יו"ר הוועדות הרפואיות העליונות), ועל החלטה זו הגיש המשיב ערעור. ביום 10.1.2019 הורה בית המשפט המחוזי בירושלים על החזרת עניינו של לדיון לפני הוועדה הרפואית העליונה (להלן: פסק הדין הראשון או פסק הדין המחזיר ) . בפסק הדין, נקבע בית היתר כי:

"הרכיב האחרון בערעור מתייחס להכרה באחוזי הנכות כאשר מדובר בפגיעה באיברים זוגיים. ברע"א 7677/16 קצין התגמולים נ' פלוני (20.7.2017) נעשה ניתוח מקיף של המצב הנורמטיבי בנושא, ונקבע כי בקביעת אחוזי הנכות המוכרת באיבר זוגי, יש להתחשב בכלל התפקוד של האיבר הזוגי [...] לפיכך – הערעור בנושא חישוב הנכות בהתייחס לפגיעה הזוגית מתקבל. הנושא יוחזר [לוועדה הרפואית העליונה – ע' פ'] לדיון מחודש, תוך חישוב אחוזי הנכות תוך התחשבות במצבן של שתי האוזניים גם יחד [...] " (שם, סעיפים 29-27).

2.

דיון בעניינו של המשיב נקבע ליום 24.7.2019, ולאחריו דחתה הוועדה הרפואית העליונה את הערעור. הוועדה הבהירה שהמשיב הוכר בגין ירידה עצבית תחושתית בשמיעה עקב חשיפה לרעש ושבמהלך השנים נוספה ירידה הולכתית בשמיעה. נקבע כי הירידה ההולכתית בשמיעה, כפי שציין גם המומחה מטעם המשיב, אינה קשורה לחשיפה לרעש אלא למחלה של האוזן התיכונה, וזו אינה קשורה לשירות. משכך, דחתה הוועדה הרפואית העליונה את הערעור והותירה את נכותו המוכרת של המשיב על כנה.

3.

על החלטתה זו, הגיש המשיב ערעור לבית המשפט המחוזי. בערעור נטען, בעיקרם של דברים, כי החלטת הוועדה התעלמה מהוראות פסק הדין הראשון. ביום 22.9.2020 קיבל בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ר' שמולביץ ) את הערעור. בית המשפט עמד על קביעות בית משפט זה ברע"א 7677/16 קצין התגמולים נ' פלוני (20.7.2017)

(להלן: עניין פלוני או הלכת פלוני )

וקבע כי הוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק הדין הראשון. נקבע שהיה על הוועדה הרפואית העליונה לחשב את אחוזי הנכות " תוך התחשבות במצבן של שתי האוזניים גם יחד ", וכי היא לא הייתה צריכה להידרש לשאלות של קשר סיבתי ונכות מוסבת. משכך, הורה בית המשפט המחוזי על החזרת עניינו של המשיב לוועדה הרפואית העליונה.

4.

מכאן הבקשה שבגדרה טוענת המבקשת (להלן: המדינה ) כי המקרה דנן מעורר שאלה עקרונית בדבר פרשנותה והיקף תחולתה של הלכת פלוני . לטענת המדינה הלכת פלוני תחומה לאופן החישוב של דרגת נכות בחלק אחד של איבר זוגי חושי ולא נועדה לחול במקרים דוגמת המקרה של המשיב (שמוכר כאמור בגין פגימה בשתי אוזניו). לטענתה, הלכת פלוני נקבעה בזהירות, תוך איזון השיקולים הרלוונטיים ומודעות להשלכות הקונקרטיות של ההלכה ולפיכך אין מקום להחילה על מצב אחר שלגביו לא נעשה האיזון האמור. עוד טוענת המדינה להשלכות רוחב של המקרה דנן (בשים לב לכות הנכים המוכרים בגין פגימה באוזניים ובעיניים) וכן לקיומן של פסיקות סותרות בעניין בבתי משפט מחוזיים.

5.

התבקשה תשובת המשיב. לדבריו, המקרה דנן לא מצדיק מתן רשות לערער. כך, נטען תחילה כי טענות המדינה משיגות למעשה על פסק הדין הראשון, שקבע שיש להתחשב בנכות הכוללת של המשיב בעת חישוב דרגת הנכות שלו. ואולם, על פסק דין זה לא הגישה המדינה בקשת רשות לערער. עוד נטען כי בשים לב לכך שפסק הדין בהליך דנן נוגע ליישום הנחיות פסק הדין הראשון – הרי שאין מדובר בסוגיה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים. לגופם של דברים טוען המשיב כי אימוץ עמדת המדינה מובילה לתוצאה אבסורדית, שלפיה מצבו של מי שנפגע בשירותו הצבאי בשתי אוזניו גרוע ממצבו של מי שנפגע בשירותו הצבאי באוזן אחת.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כידוע, בבקשות רשות לערער על פסק דין של בית המשפט המחוזי כערכאת ערעור על החלטות ועדה רפואית עליונה, נהוגה אמת מידה מצמצמת, ורשות לערער תינתן במקרים שבהם מתעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינם הצר של הצדדים (רע"א 9939/17 פלוני נ' קצין התגמולים , פסקה 3 (28.2.2018) ). מבקשת המדינה משתמע כי פסק הדין של בית המשפט המחוזי עוסק בפרשנותה ובהיקף פרישתה של ההלכה שנקבעה בעניין פלוני ומכריע כיצד יש להחילה במקרים דומים לאלה של המשיב. ואולם, עיון בפסק הדין של בית המשפט המחוזי מגלה כי עניינו, בעיקרם של דברים, בשאלה אם הוועדה הרפואית העליונה פעלה בהתאם לאמור בפסק הדין הראשון. הדבר עולה אף במפורש מסעיף 36 בפסק הדין שבו נכתב כי "השאלה שיש להכריע בה היא, האם מילאה הועדה אחר הוראות פסק הדין המחזיר". בית המשפט המחוזי מצא שהתשובה לשאלה זו היא שלילית והורה אפוא על השבת הדיון בעניינו של המשיב לוועדה הרפואית העליונה. קביעותיו אלו של בית המשפט המחוזי נטועות בנסיבות המקרה דנן ובהכרעה שניתנה בפסק הדין הראשון (שעליו לא הוגשה בקשת רשות ערעור) והן אינן מקימות עילה למתן רשות לערער. מובן שטענות הצדדים בכל הנוגע להיקף פרישתה ולפרשנותה של ההלכה שנקבעה בעניין פלוני שמורות להם, ואיני מביע עמדה בעניין זה.

הבקשה נדחית אפוא. המבקשת תישא בהוצאות המשיב בסך 5,000 ש"ח.