רע"א 7665/02 ליפשיר בע"מ נ. סולימן נח ועוד 24 אחרים

המשיבים, אשר רכשו מן המבקשת דירות למגורים, הגישו לבית-המשפט המחוזי בירושלים תובענה, בה דרשו לחייב את המבקשת לפצותם בגין ליקויי בניה הקיימים בדירותיהם. תובענתם התקבלה, ובית-המשפט המחוזי קבע בפסק-דין - שניתן על דרך הפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי-המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד1984- - כי על המבקשת לפצות את המשיבים בסכום של 585,692 ש"ח. על פסק-הדין הגישה המבקשת ערעור לבית-משפט זה.

עובר להגשת הערעור, הגישה המבקשת לבית-המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין, בגידרה טענה בעיקר, כי המשיבים - שהינם ברובם אברכים חרדים המטופלים במספר רב של ילדים - נעדרים כל יכולת כלכלית, וכי על-כן עולה החשש שאם יבוצע פסק-הדין והמבקשת תזכה בערעורה, יהא זה בלתי אפשרי לגבות חזרה את סכומי הפיצוי שהועברו לידי המשיבים. הדבר אף עולה, לטענת המבקשת, מבקשות המשיבים לפטור אותם מלשלם בעד ההליכים שהתנהלו בפני בית-המשפט המחוזי. המבקשת הוסיפה וטענה, כי סיכוייה לזכות בערעור גבוהים.

בית-המשפט המחוזי דחה את בקשתה בקובעו, כי המבקשת לא העמידה את התשתית העובדתית הנדרשת לשכנוע בית-המשפט שלולא עיכוב הביצוע ייגרם לה נזק בלתי הפיך. עוד הוסיף בית-המשפט המחוזי, כי מדובר בפסק-דין שניתן על דרך הפשרה, על כל ההשלכות הנובעות מכך לעניין הערעור.

מכאן הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור, בה חזרה המבקשת על טענותיה בפני בית-המשפט המחוזי.

טענות המבקשת אינן יכולות להתקבל. כלל הוא, כי צד אשר זכה בדינו זכאי לממש את פרי זכייתו ללא עיכוב. המבקשת לא העמידה תשתית עובדתית ראויה - המוכיחה את טענתה, כי באם לא יעוכב ביצועו של פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי, והמבקשת תזכה בערעורה, לא תוכל לגבות את הכספים שהועברו לידי המשיבים ולהשיב את המצב לקדמתו - והמצדיקה סטיה מכלל זה. יצויין עוד, כי על אף טענות המבקשת, מתגובת המשיבים לבקשה לעיכוב הביצוע שהוגשה לבית-המשפט המחוזי, עולה כי המשיבים אכן שילמו אגרת בית-משפט וסכומים נוספים שנדרשו לשלם במסגרת ההליכים בבית-המשפט קמא. החלטת בית-המשפט המחוזי, אם כן, הינה סבירה, ואינני מוצאת מקום להתערב בה.

הבקשה למתן רשות ערעור נדחית, איפוא.